פס"ד בדבר חובות בית עסק במניעת עישון

הגעתי למסקנה כי יש לזכות את הנאשם.

1.                   מבוא

ענינו של פסק דין זה הינו הודעת תשלום קנס שנתקבלה בגין אי מניעת עישון במקום ציבורי. "המקום הציבורי" הינו "בר" בנמל תל אביב בשטח של כמה מאות מ"ר, ובו כמה מאות בליינים. הודעת תשלום הקנס ניתנה כאשר נרשם על גביה בזמן אמת כי "נראו 2 מעשנים בתוך העסק".

אותם "שני מעשנים" קיבלו אף הם קנסות בגין העישון. להשלמת התמונה ייאמר כי אותם שני מעשנים הגישו, בהפרש של ימים ספורים, בקשה לביטול הקנס. הקנס בוטל. שני המעשנים הופיעו כעדי תביעה.

2.                  עדי וטענות המאשימה

2.1                    מטעם המאשימה העידו ארבעה עדים. שני פקחים וכן שני המעשנים.

2.2                    הפקח הראשון שהעיד, הוא זה אשר מסר את הודעת הקנס לנאשם.  עדותו היתה אמינה ויצויין כי נראה שאין פער מהותי בין דבריו לבין גירסת הנאשם.

כבר בחקירה הראשית העיד פקח זה כי הגיע למסקנה שהאחראי לעסק לא מנע עישון מכיוון ש"קיבלו מספר אנשים בפועל דוחות" וציטט את אשר נרשם בהודעת הקנס לפיו "נראו שני מעשנים". עדותו חיזקה את הטענה לפיה הודעת הקנס ניתנה בשל שני מעשנים מתוך המאות שמבלים, לדברי הנאשם, בבית העסק.

                        יצויין כי פקח זה העיד כי הבחין בשילוט האוסר על עישון ואף הוסיף בהגינותו כי השילוט האוסר היה בחלקו הסגור של המתחם במקום בו נמצאו המעשנים שקיבלו דוחות.

2.3                    הפקח השני שהעיד הוא זה אשר מסר הודעת קנס לאחד המעשנים. לדבריו הוא ראה את המעשן יושב ליד הבר, וכלשונו: "הוא ישב ולא חשש, הוא פשוט עישן, הוא ממש עישן בניחותא ואף אחד לא אמר לו כלום".

גם הפקח השני העיד כי אכן היו במקום שלטים האוסרים על עישון והוסיף כי אכן לא היו מאפרות במקום. יצויין כי פקח זה העיד כי הוא לא זוכר שהמעשן אשר קיבל את הודעת הקנס קיבל איזשהו שירות, היה עם כוס משקה ביד או כל דבר דומה.

2.4                    המעשן הראשון שהעיד הציג מכתב בקשה אשר הביא לביטול הקנס שהושת עליו. באותו מכתב הודה המעשן כי הוא מודע לאיסור על עישון במקומות ציבוריים. עוד נטען במכתב כי מתוך פיזור נפש הדליק סיגריה והוסיף כי "העובדה שאנשים סביבו ובעל המקום לא העירו לו" גרמו לו לעשן.

המעשן הראשון ציין שהוא חייל קרבי שהגיע להתרענן מפעילות שוטפת, ולדבריו מפאת היותו חייל קרבי הוא ממעט לבקר במקומות בילוי ולכן 'המודעות שלו לנושא העישון היתה רדומה'.

                        בחקירתו הודה כי "נתפס" דקות ספורות לאחר שנכנס לבית העסק. בתחילה טען כי אינו זוכר אם הספיק אפילו להזמין משקה ולאחר מכן אישר כי כלל לא הזמין דבר. ככלל ציין המעשן הראשון כי היה שתוי. כי הגיע למקום שתוי. כי חלף זמן רב וכי הוא לא זוכר מה היה.

2.5                    המעשן השני גם כן רשם מכתב. גם הוא ביקש ביטול הקנס. גם הוא חייל קרבי. גם הוא טען בעדותו כי היה שתוי. אותו מעשן קיבל הודעת קנס בה נרשם במפורש על ידי הפקח כי " במקום יש שילוט", למרות זאת טען במכתבו כי לא היה מעשן "לו רק היה מצויין במקום כלשהו, או שבעל המקום היה מודיע זאת בצורה מסויימת כמו שלט או כל דבר אחר". אך היה שלט. כך עולה אף מעדויות הפקחים. לענין זה אני מעדיף את גירסתם של הפקחים עצמם אשר העידו על שילוט ורשמו בדו"ח כי אכן היה שילוט - על פני גירסתו של המעשן השני.

בחקירתו בפני טען האחרון כי לא הכיר את החוק לפיו אסור היה עליו לעשן וכן התעקש וחזר כי לא ראה שילוט אך הוסיף מנגד כי ראה מעשנים נוספים. עדותו לא תואמת בהכרח את אשר נאמר על ידי הפקחים עצמם.

יצויין כי בעדותו הודה כי היה במקום זמן קצר בלבד מרגע שנכנס ועד שקיבל את הודעת הקנס. לדבריו הזמין שתיה, אך עשה זאת בטרם הדליק סיגריה.  

2.6                    המאשימה מדגישה העובדה שנתפסו מעשנים ואף את הטענה שנשמעה מטעם המעשן השני, אותו עד אשר לא  הבחין בשילוט אך ראה מעשנים רבים מסביבו. המאשימה טוענת שמכיוון ושני הנאשמים ישבו ליד הבר - הרי לו היה מאמץ למנוע עישון הרי הם היו הראשונים אליהם היו פונים.

המאשימה ציינה כי לא נעשתה פעילות קונקרטית למניעת עישון. עוד ציינה המאשימה כי לא נעשתה פניה למוקד העירוני באשר לעישון, וכן כי לא היתה שום תשובה קונקרטית לענין פניה למישהו ובקשה להפסיק עישון.