פלוני נ' מ.ג.

הצדדים השלישיים

1. מ.ג'.

2.ר.ג'.

3.ה.ג'.

פסק-דין

נתוני רקע

1.לפניי תביעה שהוגשה לפיחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע 1 (להלן: "התובע"), יליד x.x.1988, בעקבות תאונת דרכים בה היה מעורב ביום 25.7.2012, בהיותו בן 24 (להלן: "התאונה").

2.לצד תביעתו של התובע, היא התביעה העיקרית, הגיש התובע 2, המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") תביעה להחזר הגמלאות אותן שלם וימשיך לשלם בעתיד לתובע, בגין הנזקים שנגרמו לו בעקבות התאונה. זאת לאחר שוועדה רפואית מטעם המל"ל קבעה כי בעקבות התאונה נותרה אצל התובע נכות כללית צמיתה בשיעור 100%.

3.תחילה נדון התיק בפני כב' השופטת י' וילנר ואולם עם מינויה לבית המשפט העליון הועבר התיק לטיפולי במחצית שנת 2017.

4.נוכח המחלוקת העובדתית סביב זהותו של מי שנהג ברכב בעת התרחשות התאונה, כאשר התובע טוען מחד כי הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") הוא שנהג ברכב בעוד הנתבע טוען כי התובע הוא זה שנהג, הוריתי ביום 8.2.2018 על פיצול הדיון, כך שתחילה תוכרע שאלת החבות.

5.לאחר שמיעת ראיות, קיבלתי בהחלטתי מיום 22.10.2019 את גרסתו של התובע לגבי נסיבות התרחשות התאונה, במלואה. נקבע כי הנתבע הוא זה שנהג ברכב בעת התאונה ועל כן הוא חייב לפצות את התובע בגין מלוא הנזקים שנגרמו לו בעקבותיה. עוד נקבע כי בהעדר ביטוח חובה במועד הרלוונטי, חבה הנתבעת 4 (להלן: "קרנית"), לפצות את התובע באופן הדדי עם הנתבע.

באשר להודעת צד ג' אותה הגישה קרנית כנגד יתר הנתבעים, נקבע כי על הנתבעים 1-3 לשפות את קרנית בגין כל סכום בו תחוב כלפי התובע או כלפי מיטיביו.

בהתייחס לתביעת השיבוב של המל"ל, נקבע כי זה זכאי לשיפוי בגין הגמלאות אותן שלם וימשיך לשלם לתובע, וזאת מאת כלל הנתבעים באופן הדדי.