פלוני נ' מדינת ישראל

השופט א' שהם:

1. לפנינו ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 16.9.2015, ולחלופין על גזר דינו של בית המשפט, מיום 29.11.2015, שניתנו בתפ"ח 3045-05-13, על ידי כב' הרכב השופטים: ג' נויטל; מ' יפרח; ו-ג' רביד.

2. המערער הורשע, לאחר ניהול משפט הוכחות, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, כמפורט להלן: מעשה סדום בבת משפחה שטרם מלאו לה ארבע עשרה שנים, כשהיא שרויה במצב המונע ממנה לתת הסכמה חופשית (ריבוי מקרים), לפי סעיף 351(א) בנסיבות סעיפים 347(ב), 354(א)(3) ו-345(א)(4) ובצירוף סעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ניסיון לבצע מעשה סדום בבת משפחה שטרם מלאו לה ארבע עשרה שנים, כשהיא שרויה במצב המונע ממנה לתת הסכמה חופשית (ריבוי מקרים), לפי סעיף 351(א) בנסיבות סעיפים 347(ב), 345(א)(3), ו-345(א)(4) ובצירוף סעיפים 345(ב)(1) ו-25 לחוק העונשין; מעשה מגונה בבת משפחה שטרם מלאו לה ארבע עשרה שנים, כשהיא שרויה במצב המונע ממנה לתת הסכמה חופשית (ריבוי מקרים), לפי סעיף 351(ג)(1) בנסיבות סעיפים 348(א) ו-345(א)(3), וכן עבירה לפי סעיף 351(ג)(2) בנסיבות סעיפים 348(ב), 345(ב)(1) ו-345(א)(4) לחוק העונשין; גרם מעשה מגונה בבת משפחה שטרם מלאו לה ארבע עשרה שנים, כשהיא שרויה במצב המונע ממנה לתת הסכמה חופשית (ריבוי מקרים), לפי סעיף 351(ג)(1) בנסיבות סעיפים 348(א), 345(א)(3), וכן עבירה לפי סעיף 351(ג)(2) בנסיבות סעיפים 348(ב), 345(ב)(1) ו-345(א)(4) לחוק העונשין.

3. בעקבות הרשעתו בדין, נגזרו על המערער העונשים הבאים: 15 שנות מאסר לריצוי בפועל שיימנו מיום מעצרו – 21.4.2013; 24 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור, בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, עבירה לפי סימן ה' לפרק י' בחוק העונשין, מסוג פשע, לרבות ניסיון; 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור, בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, עבירה לפי סימן ה' לפרק י' בחוק העונשין, מסוג עוון, לרבות ניסיון; כמו כן, חויב המערער בתשלום פיצויים למתלוננת בשיעור של 100,000 ₪.

           המערער אינו משלים עם הרשעתו בדין ולחלופין משיג גם על חומרת עונשו, ומכאן הערעור שלפנינו.

עובדות כתב האישום שהוגש נגד המערער

4. מעובדות כתב האישום עולה, כי א.ג. (להלן: המתלוננת) היא קטינה ילידת 18.10.2000, אשר התגוררה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום עם אמה נ.ג. ועם אחותה הקטינה ו.ג., ילידת 10.5.2003, בדירה ברחוב ר' (להלן: הדירה). עוד נמסר בכתב האישום, כי המערער הוא בן זוגה של האם מזה כשש שנים ומתגורר ביחד עם האם, המתלוננת ואחותה, בדירה. נטען בכתב האישום, כי מאז היותה של המתלוננת כבת 6 שנים ועד הגיעה לגיל 12 שנים, או בסמוך לכך (להלן: התקופה הרלוונטית), במספר רב של הזדמנויות "שתדירותן ומועדיהן אינו ידוע למאשימה", בעת היותם בדירה, ביצע המערער במתלוננת מעשי סדום. מעשי סדום אלו באו לידי ביטוי בכך שהמערער החדיר את אצבעותיו לתוך פי הטבעת של המתלוננת ובכך שהחדיר את איבר מינו לתוך פיה של המתלוננת. בנוסף, כך נטען, ניסה המערער להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת.

           עוד נטען בכתב האישום, כי במהלך התקופה הרלוונטית, בעת היותם בדירה, ביצע המערער במתלוננת, במספר רב של הזדמנויות שתדירותן ומועדיהן אינם ידועים למאשימה, מעשים מגונים בכך שנישק אותה בפיה, תוך שהוא מחדיר את לשונו לתוך פיה של המתלוננת, מישש את שדיה, ליקק את איבר מינה של המתלוננת באמצעות לשונו, וכן גרם לכך שהמתלוננת תמשש את איבר מינו של המערער, וכל זאת לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני. במועד שאינו ידוע למאשימה, במהלך התקופה הרלוונטית, הציע המערער למתלוננת כי "תעבוד" עבורו, באומרו לה שאם "תאונן" לו, הוא ישלם לה סכום של 20 ₪, ואם תאפשר לו להחדיר את איבר מינו לישבנה ישלם לה סכום של 50 ₪. כשנה עובר להגשת כתב האישום, ביום 2.5.2013, או בסמוך לכך, בעת היותם בדירה, ניסה המערער לבצע מעשה סדום במתלוננת, בכך שמרח קרם על איבר מינו וניסה להחדירו לפי הטבעת של המתלוננת. לאחר מספר ניסיונות שלא צלחו, תוך שהוא מכאיב למתלוננת, פנה המערער אליה והציע לה כי "תאונן לו במקום". נטען בכתב האישום, כי המתלוננת, בשל פחדה מהמערער, ובלית ברירה, אוננה למערער על ידי כך שמיששה בידיה את איבר מינו "בתנועות חוזרות ונשנות כלפי מעלה ומטה". בהמשך, הורה המערער למתלוננת כי "תמצוץ לו", ואו אז ביצע בה מעשה סדום בכך שהחדיר את איבר מינו לתוך פיה של המתלוננת, אשר בשל פחדה מהמערער, ובלית ברירה, ביצעה באמצעות פיה "תנועות חוזרות ונשנות כלפי מעלה ומטה באיבר מינו". לאחר מכן, ביצע המערער במתלוננת מעשים מגונים בכך שנישק אותה בפיה, תוך שהוא מחדיר את לשונו לתוך פיה ובכך שמישש את שדיה, וכל זאת לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני. לבסוף ולאחר המתואר לעיל, שילם המערער למתלוננת סכום כסף שאינו ידוע למאשימה.

הכרעת דינו של בית משפט קמא