פלוני נ' זין

תביעה לרשלנות רפואית, בטענה לטיפול רשלני בשיניו של התובע.

הרקע לתביעה וטענות הצדדים

1.ביום 13.05.13 פנה התובע, יליד שנת 1985, לנתבע, רופא שיניים בעיסוקו, ודיווח לו על כאבי שיניים שנמשכו כשבוע וביקש לקבל טיפול.

2.לטענת התובע, הנתבע בדק אותו, והחליט לבצע, באותו היום, עקירה של שן בינה תחתונה משמאל, שן 38 (להלן: "השן"). הנתבע הזריק לתובע מספר זריקות אלחוש ולאחר מספר דקות ביצע את העקירה.

3.התובע טען, כי שעות מספר לאחר הטיפול, הוא החל לסבול מכאב באזור השן. בחלוף יומיים, כשהכאבים הלכו והחמירו, הוא החל לסבול גם מנפיחות של הלסת התחתונה ומהגבלה בתנועת הלסתות. הוא פנה לרופא משפחה ובהמלצתו החל בטיפול אנטיביוטי. ואולם, גם בשלב זה, הכאבים גברו, והוא החל לסבול מכאבי ראש, הקאות, הירדמות של הגפיים, חוסר תחושה בפנים ומתופעות נוירולוגיות נוספות.

4.במצב דברים זה, הובהל התובע לבית החולים "שיבא", שם אובחן כסובל מזיהום חמור והוא אושפז במחלקה לכירורגיית פה ולסת, וקיבל טיפול אנטיביוטי לווריד. כשמצבו התייצב, הוא הועבר למחלקה הנוירולוגית, שם אובחנה התפתחות של "סינדרום למייר (Lemierre)" – זיהום רקמות רכות באזור פה-לוע שיוצרת דלקת זיהומית של הוריד הג'וגלארי בצוואר. וזאת, על רקע עקירת השן המודלקת וחדירת הנגיפים לכלי הדם בצוואר, ומשם – למוח. התובע אושפז למשך 14 ימים.

5.לאחר ששב לביתו, הופנה התובע לקבלת טיפולי פיזיותרפיה לפה וללסת, וטופל במרפאת כאב. ואולם, הטיפול לא שיפר את מצבו, והוא המשיך לסבול משיתוק חולף בגפיים, מאובדן חוש הטעם והריח, מכאבי ראש עזים, מסחרחורות, מחוסר שווי משקל, ומכאבי גב. הוא נזקק לאשפוזים נוספים והופנה לקבלת טיפול פסיכיאטרי.

6.לטענת התובע, מצבו הרפואי הוא תוצאה של טיפול רשלני של הנתבע, שראשיתו באי ביצוע צילום רנטגן אבחנתי לשן עובר לעקירתה, דרך התעלמות מתלונות התובע, אי אבחון ההליך הזיהומי בזמן אמת, וכלה בקבלת החלטה לעקור את השן ולא להמתין עד לטיפול בזיהום שבשן. בהמשך, נמנע הנתבע ממתן טיפול אנטיביוטי לתובע לאחר העקירה והתעלם מהסכנות הברורות שיש בעקירת שן מודלקת. בנוסף נטען לפגיעה בעצב הלשון תוך כדי הטיפול. לצד כשלים רפואיים אלו, טען התובע לכשלים בניהול רשומה רפואית, וביצוע ההליך הרפואי מבלי שהתובע נתן את הסכמתו המודעת לביצועו.

7.הנתבע כפר במיוחס לו. לדבריו, הטיפול שהעניק לתובע היה בהתאם לפרקטיקה הרפואית המקובלת ולסטנדרט הרפואי הסביר והמקובל. לדבריו, הוא ערך את כל הבדיקות הנדרשות והמקובלות בטרם המליץ לתובע על עקירת השן, הסביר לתובע את מהות הטיפול, תוצאותיו והשלכותיו, ולאחר שהתובע נתן את הסכמתו המלאה והמודעת לטיפול, הוא ביצע את העקירה במיומנות ובזהירות. בתום הטיפול הוא מסר לתובע את ההנחיות המתאימות והמקובלות, ואף צייד אותו במרשם לתרופה אנטיביוטית. הוא הדריך את התובע ליצור עמו קשר בכל מקרה של החמרה. הנתבע גם טען להעדר קשר סיבתי בין הטיפול שהעניק לתובע לנזק הרפואי הנטען על ידו.

המסכת הראייתית