הסכם להעברת נכס שנטען כי נחתם בכפייה וכי זויף בהוספת המילים "ללא תמורה"

הצדדים התגרשו בתאריך י"א בשבט תש"ס (18.1.2000) ולהם שני ילדים בגירים. בתאריך כ"ד באלול תשנ"ט (5.9.1999) חתמו הצדדים על הסכם גירושין (להלן: ההסכם הראשון).

במוקד התביעה שלפנינו דירה בת שלושה חדרים ברח' [...]

בסעיף 9 להסכם הראשון נכתב:

תכולת הדירה כולה והדירה תישאר לאישה ויהיו בבעלותה הבלעדית והמלאה [...] הבעל יעביר את כל זכויותיו בדירה [...] לצורך זה הבעל ימסור לאישה ייפוי כוח בלתי־חוזר נוטריוני להבטחת העברת כל זכויותיו בדירה על שמה ולהבטחת זכויות האישה בדירה בשלמותה.

בתאריך ז' בכסלו תשס"א (4.12.2000) הגישו הצדדים בקשה לשינוי הסכם הגירושין. בהסכם החדש (להלן: ההסכם השני) שונו הסעיפים בעניין הדירה ובמקומם הוסכם בזו הלשון:

הצדדים מסכימים לשנות את סעיפים [...] ולהשלים סעיפים בהסכם הנ"ל כדלקמן:

האישה תעביר את כל זכיותיה בדירה לבעל [...] במעמד חתימת הסכם זה תחתום האישה על מסמכים נלווים וייפוי כוח בלתי־חוזר נוטריוני להבטחת העברת כל זכויותיה בדירה על שמו ולהבטחת זכויות הבעל בדירה בשלמותה.

הבעל ייקח על עצמו החזר המשכנתה וישחרר האישה מהתחייבותה.

האישה תחתום על כל מסמך שיידרש על ידי הבנק הממשכן, וכן על כל מסמך הדרוש להעברת זכויותיה על ידי הבעל. הבעל מתחייב תוך שישה חודשים מיום חתימת ההסכם הנ"ל להעביר את הדירה על שמו.

בסיומו של ההסכם השני נכתב בסעיף 8:

הצדדים מצהירים כי הסכם זה תורגם להם לשפה הרוסית – המובנת להם – על ידי עו"ד א' יאמפולסקי [...] והם הבינו את תוכנו והצהירו בפני עו"ד א' יאמפולסקי כי זה רצונם ואומד דעתם.

בכל עמודי ההסכם ובשלהי ההסכם חתמו שני הצדדים בחתימת ידם בפני בית הדין, ומעל חותמת בית הדין וחתימת הדיין כתב בית הדין: "ניתן תוקף של פסק דין ונתקבל בקניין אגב סודר".

בפרוטוקול הדיון מיום כ"ח בתמוז תשס"א (19.7.2001) נכתב:

הופיעו הצדדים. מגישים "בקשה לשינוי הסכם גירושין" [...] הצדדים מצהירים כי קראו את ההסכם בעיון רב, ידוע להם תוכנו ומבקשים מבית הדין לאשרו וליתן לו תוקף של פסק דין. הצדדים קיבלו ב'קניין גמור אגב סודר' את התחייבויותיהם שבהסכם. הצדדים הסכימו שהדיין החתום מטה ידון בעניינם וייתן תוקף של פסק דין להסכם המצורף.

בפסק הדין מאותו תאריך נכתב: "בית הדין מאשר את ה"בקשה לשינוי הסכם גירושין" [...] ונותן לו תוקף של פסק דין. פסק דין זה מבטל את פסק הדין שניתן ביום י"א בשבט התש"ס."

התובעת הגישה תביעה לביטול הסכם הגירושין השני בתאריך י"א בכסלו תשע"ח (29.11.2017) ובה ביקשה לבטל את ההסכם השני מיום ז' בכסלו תשס"א (4.12.2000). לטענתה הסכם זה נכפה עליה באלימות על ידי הנתבע והיא נאלצה לחתום על העברת הדירה על שמו של התובע. לדבריה, את הדירה רכשו הצדדים במהלך שנות הנישואים והיא נרשמה על שם הצדדים בחלקים שווים. לדבריה, מעת שנחתם ההסכם הראשון, הנתבע לא נתן לה מנוח והפעיל עליה מסכת של השפלות, עלבונות, אלימות פיזית ואיומים על חייה ועל חיי ילדיהם, ובשל זאת היא אף הוציאה נגדו צו הרחקה – כל זאת משום שהתחרט על שנתן לה את הדירה, ובסיוע האלימות והאיומים הכניע את התובעת להסכים להגיש את הבקשה לשינוי הסכם הגירושין.

בנוסף טוענת כי התובע רימה כאשר הציג בהוצאה לפועל את ההסכם השני כאשר הוסיף בכתב יד שתי מילים להסכם, שלא היו כתובות בהסכם השני המקורי. המדובר במילים "ללא תמורה" שנוספו בכתב יד ליד המילים "העברת הדירה". לדבריה, בידה העתקים של המסמך המקורי מבית הדין ובהם אין מילים אלו קיימות. לדבריה, המילים הללו לא היו קיימות. "וכי ייתכן", כך היא כותבת, "כי התובעת – אם חד־הורית לשני קטינים באותה עת, חסרת השכלה ומקור פרנסה קבוע, דוברת עברית רעועה ביותר, שכל שיש לה הוא הדירה – תעביר לנתבע ללא תמורה דירה, לאחר שהדירה עברה לבעלותה בהסכם הראשון?!"