פלונית ואח' נ' סנט ג'וזיף ואח'

התובעת טוענת, כי ביום 6.11.08 נסעה במסגרת טיול שנתי בביה"ס (נתבע 1), מאילת לנצרת, וכאשר עבר האוטובוס את באר שבע, קפץ אחד התלמידים שעמד על כיסא, פגע בתובעת וגרם לה חבלה באף, חבלה של שבר בעצם גשר האף עם סטייה לשמאל.

התובעת טוענת שעמדה באוטובוס מאחר ולא היה לה מקום לשבת.

כתוצאה מהתאונה נעדרה התובעת מלימודים, מיום 8.11.08 ועד 27.11.08, ולטענתה נאלצה ללמוד באופן פרטי בהיותה תלמידה בכיתה יב'.

התובעת טוענת, כי יש לראות באירוע, אירוע של תאונת דרכים ועל נתבעת 2 לפצות אותה על כך.

התובעת מלינה על כך, שנתבע 1 לא דאג לפנות אותה מיד לביה"ח הקרוב למקום התאונה, והיא טוענת שעקב כך החמיר מצבה הרפואי בצורה ניכרת, אך לטענה זו לא הביאה התובעת כל תמיכה.

התובעת גם טוענת שנגרמה לה עוגמת נפש עקב פגיעה במראה פניה בשל הפגיעה באף.

התובעת טוענת שנגרמו לה הוצאות רפואיות בסך כ-5,000 ₪, וגם לכך לא הביאה כל ראיה.

בסה"כ מבקשת התובעת פיצוי בסך 25,000 ₪.

נציגי ביה"ס שעדותם הייתה אמינה, טענו בדיון שבאוטובוס היו מספיק מקומות ישיבה לכל התלמידים.

הם הוסיפו, שלאחר שהתובעת נפגעה, התלבטו המורים ביחד עם התובעת, האם ללוות אותה לבי"ח סורוקה הקרוב למקום, או להמשיך בנסיעה עד אשר תגיע התובעת לבי"ח בעפולה, הקרוב בהרבה למקום מגוריה, כך שיתאפשר לאמה של התובעת להיות עמה.

התובעת ואמה מסכימות, שנציגי נתבע 1 באו לבקרן בעת שהתובעת החלימה בביתה, אך לטענתן, נציגי ביה"ס לא דאגו לאפשר לתובעת להמשיך בלימודיה בהיותה בבית.

התובעת ואמה לא נתנו הסבר סביר לשיהוי הרב בהגשת התביעה, שיהוי שיש בו להכביד על יכולת הזיכרון של העדים, ויש בו גם להעיד על מידת המצוקה של התובעת בעקבות המקרה ועל כך שהיא מפריזה עד מאוד בדרישתה לפיצויים.

עיקר הנזק של התובעת נובע מהכאב שהיה כרוך בחבלה, ובמידה מסוימת גם בהפסד הלימודים והצורך לשכור מורים פרטיים, כאשר בנקודה אחרונה זו יש לזכור שהתובעת לא הביאה כל אסמכתא להוצאה כספית על מורים פרטיים.

אני אומד את כלל נזקיה של התובעת בגין התאונה בסך של 3,000 ₪, בגינם היא זכאית לפיצוי לפי חוק הפלת"ד.