פלאפון תקשורת בע"מ נ' גורמו - פסקדין

החלטה

העניין שבפני, התנגדות אשר הוגשה על ידי הנתבעת, במסגרת התנגדות לתובענה אשר הוגשה על סכום קצוב לפי הוראות סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, ללשכת ההוצאה לפועל בחיפה.

התובענה אשר הוגשה הינה תובענה ע"ס 31,753 ₪ (קרן החוב), המורכבת מחיוב שוטף בסך 18,725 ₪, וכן יתרות חוב בגין רכישת ציוד בסך של 11,908 ₪. מרבית החיובים הנטענים, נצברו בחודשים יולי 2012 ועד אוקטובר 2012.

הנתבעת הגישה בקשה למתן רשות להתגונן, במסגרתה טענה כי אינה חייבת לתובעת מאומה, שכן את הציוד אשר רכשה החזירה עם התנתקותה משירותיה של התובעת; אחד ממכשירי הטלפון אשר נרכשו אבד או נגנב ומאחר והיה משולם בעבורו ביטוח הרי שאין חובה להשיב עלותו; בכל הנוגע לחיובים השוטפים אשר נתבעו, טענה הנתבעת כי לא ביקשה לפתוח את קו הטלפון לשיחות בין ישראל ואתיופיה, ולכן יש לבטל את החיובים אשר נצברו בחשבון מכח שיחות בינלאומיות בין ישראל לאתיופיה;

לאחר בחינת טענותיה של הנתבעת, מצאתי לנכון לקבל את ההתנגדות, ואולם להתנות מתן הרשות להתגונן בהפקדה כספית משמעותית;

בכל הנוגע לטענות הנוגעות לציוד אשר נרכש על ידי הנתבעת, כבר בתחילת עדותה בפני, השיבה הנתבעת כי אין לה טענות בהקשר של הציוד; הגם שבתחילה טענה כי את הציוד אשר נרכש היא החזירה, וחלקו אבד, הרי שהיא זנחה טענות אלה, והישבה כי בכוותה לשלם את עלות המכשירים אשר נרכשו (מרבית העלות נוגעת לשני מכשירים מסוג "אייפון" ומחשב לוח ("טאבלט") אחד, ומקצת החיוב הינה יתרת עלות של שני מכשירי טלפון ישנים). ראה לעניין זה, עמ' 1 לפרוטוקול, שורה 21 ואילך.

נותרה, אם כן, מחלוקת בהקשר של עלות השיחות מאתיופיה לישראל. הנתבעת בהקשר זה, לא הכחישה את ההיקף הניכר מאוד של השימוש הסלולרי בזמן נסיעתה עם משפחתה לאתיופיה (390 דקות שיחות), אולם לטענתה, פנתה וביקשה לרכוש חבילה מוזלת לזמן הנסיעה, אולם לגבי מכשיר הטלפון אשר היה בשימוש בתה של הנתבעת, לא עודכנה כל חבילה, וזאת היא סיבת החיוב הניכרת, אשר הגיעה עד סכום של כ- 13,000 ₪ (מתוך יתרת החיוב בגין שימוש שוטף), חיוב אשר בעטיו עלו יחסי הצדדים על שרטון.

הנתבעת טענה בתצהירה כי לגישתה כל שיחות הטלפון של התובעת עם לקוחותיה מוקלטות, ותלתה יהבה על כך. כאשר נחקרה העידה (עמ' 2 לפרוטוקול, שורה 13 ואילך):

"ש. כשאת התקשרת למשיבה לעשות חבילת שיחות מוזלות, ביקשת רק למנוי שלך.

ת. כן.

ש. אבל אמרת שאת נוסעת עם עוד מנויים.

ת. לא אמרתי להם. אני ביקשתי רק על המכשיר שלי. על המכשיר של הילדה אמרתי שלא צריך להיות פתוח"

התובעת הגישה את תמליל השיחה אשר נערכה במסגרת זאת מול שירות הלקוחות שלה, מיום 18.7.2012. במסגרת אותה שיחה עולה כי הנתבעת הייתה מודעת גם מודעת לעלות השיחות, כמו גם לאפשרויות אשר עומדות בפניה (לרבות רכישת כרטיס סים עם מספר טלפון מקומי בעת שהותה בחו"ל), ולמעשה כלל לא העלתה כל בקשה, דרישה או שאלה בהקשר למנוי המצוי בשימוש בתה; הנתבעת לא ביקשה לפתוח או לחסום את השירות בהקשר זה, אם כי ידעה לבקש חסימה של גלישה סלולרית ועוד, להתלבט על גודל החבילה של השיחות המוזלות אותן בכוונתה לרכוש וכיו"ב.

שאלה רלוונטית אחת נותרת בהקשר זה: האם היה על התובעת לפנות לנתבעת כאשר השימוש בחו"ל הגיע למימדים ניכרים (למשל, עלות של 3,000 ₪), לא היה נכון זה לבצע אליה פניה טלפונית או כתובה, להתריע על העלות הניכרת (וניכר כי הנתבעת ניסתה לבצע פעולות מחושבות באותה פניית שירות), לחסום את השיחות הבינלאומיות עד קבלת אישור, או כל פעולה סבירה אחרת בהקשר זה.

לאור האמור, מצאתי לנכון לקבל את ההתנגדות, על מנת שייבחן הראוי והנדרש, ויינתן המשקל הנכון לשאלה כיצד היה על התובעת לפעול כחברת תקשורת סבירה בנסיבות העניין, והאם מן הראוי היה להותיר את הקו הנוסף "פתוח" לשיחות בינלאומיות מבלי שהדבר נתבקש.

יחד עם זאת, הסכום שאינו שנוי במחלוקת, והוא עלות הציוד, מן הראוי שיוסדר על אתר, בחלוף זמן ניכר בו הציוד מצוי בשימושה של הנתבעת (ולאחר שהטענות בדבר "מכיר שהוחזר" או "מכשיר מבוטח" הועלו ללא פירוט כלל, ללא אסמכתאות ונזנח במסגרת חקירת הנתבעת בפני).

תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, מסמיכה את רשם ביהמ"ש להתנות את מתן הרשות להתגונן בתנאים.

יחד עם זאת, פסיקת בתי המשפט סייגה סמכות זאת, ונקבע כי יש להשתמש בסמכות זאת בשיקול דעת, כאשר סיכויי ההגנה הינם דחוקים עד מאוד, ותצהיר ההגנה "כמעט" שאינו מגלה הגנה (ראה לענין זה, א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מה' 10, עמ' 413, ע"א 219/65 דגני וקורנפלד נ' דגני, פ"ד יט (4) 149 וכן ע"א 680/89 בן אבו שיווק והפצה נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה (3) 757).

ייאמר כי ניתן להגמיש את התנאים ולגוונם בצורות השונות של ערובות וערבויות, ההולמות את נסיבות הענין (ע"א (ת"א) 458/80 מיטווך ובניו נ' בראל, פ"מ תשמ"א (1) 476).

לאור האמור, מצאתי לנכון להתנות מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערובה בסך 12,000 ₪ בקופת בית המשפט. הסכום כאמור יופקד בתוך 45 ימים מהיום, ככל שלא יופקד, ההתנגדות תידחה.