פלאפון תקשורת בע"מ נ' ברק

פסק דין

בפני תביעה כספית, בסך של 4,919 ש"ח (קרן, לא כולל הוצאות ושכ"ט). התובעת היא פלאפון תקשורת בע"מ, ואילו הנתבע הוא מר אשר ברק. התיק נפתח בהוצאה לפועל (תיק 0238820113), עת הוגשה לביצוע תובענה בסכום קצוב. הנתבע הגיש התנגדות, וזו נתקבלה בהסכמה. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית.

הישיבה המקדמית התנהלה באופן בלתי פורמאלי, ובנסיבות, נתגבשה הסכמה, שאושרה סופית בהמשך, לפיה יוכרע הסכסוך על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות, ועל הטענות שעלו בעל פה, שלא לפרוטוקול. כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

אין חולק, כי הנתבע רכש מאת התובעת 2 מכשירי טלפון סלולרי, במסגרת עסקה מתמשכת. אין גם חולק, כי התובעת הפיקה לו 2 חשבוניות זיכוי עבור 2 המכשירים, בסמוך לאחר רכישתם. הנתבע טוען, כי ביטל את העיסקה, בהסכמה, ומכאן חשבוניות הזיכוי. הוא טוען, כי החזיר את המכשירים, וכי אינו אמור לשלם את תמורתם. התובעת טוענת, כי חשבוניות הזיכוי הופקו מסיבה לא ברורה, וכי ביחד עמם הופקו גם חשבוניות עסקה רגילות, במסגרת מהלך של חידוש העסקה המקורית. לשיטתה, לא בוטל ההסכם, ולא היתה סיבה שהתובעת תיאות לביטולו, לאחר שהאריזות נפתחו ובמכשירים נעשה שימוש (מתוך סכום התביעה, סך של 656 ₪ הוא עבור שימוש וחיובים שוטפים).

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו. שעה שלא כל החומר העובדתי בפני, והעדים טרם נחקרו בחקירה שכנגד, משקף פסק-דין זה גם הערכה, בין היתר, של עוצמת הסיכוי והסיכון הראייתי הניצבים בפני כל אחד מהצדדים, שעל חלקם עמדתי גם בדיון הלא-פורמאלי שהתקיים.

לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)), ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק, כסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים בעניין זה, לחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך כולל של 1,800 ש"ח.

סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת יצבור הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל. במקרה כזה, יחודשו הליכי ההוצאה לפועל בתיק 0238820113 לגביית הסכום הפסוק, כאמור לעיל.

ניתן היום, י' אב תשע"ג, 17 יולי 2013, בהעדר הצדדים.