פיטיגו נ' ע. יס - אור בע"מ - פסקדין

פסק דין

זהו פס"ד בתביעת התובעת להפרשי פיצויי פיטורין ופיצויי הלנת פיצויי פיטורין. שעות נוספות וזכויות סוציאליות שונות. כמו כן תבעה פיצוי בגין אי עריכת שימוע.

התובעת עבדה מ-1/8/05 בחברת י.סעור בע"מ, ומ- 1/1/08 ועד לפיטוריה ביום 28/2/11 – אצל התבעת הנוכחית.

יצויין כי במקור הוגשה תביעה גם כנגד חברת שירותי י. סעור בע"מ (שהייתה נתבעת 2) – אולם זו נמחקה על ידי בית הדין מכיוון שלא בוצעה מסירה כדין. לטענת ב"כ התובעת, בכל מקרה, יש לחייב את הנתבעת הנוכחית בכל התשלומים המגיעים לתובעת באותו מקום עבודה.

מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה, ומטעם הנתבעת – רואה החשבון שלה, מר משה סיטון. משלא הופיע נציג ציבור נוסף שהוזמן –קויים הדיון בהיעדרו.

יצויין כבר עתה כי מר משה סיטון לא העיד על עובדות רלבנטיות מידע אישי, וכל שיכול היה להעיד היה לעניין החישובים שערך , וזאת על סמך הנתונים שקיבל ממי מהנתבעת. מנגד – מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה, ללא כל עדים נוספים, אף שנכון היה לעשות כן, ובמיוחד לאור טענתה כי נאלצה לעבוד ם לאחר שהחתימה כרטיס בסיום העבודה. לכן נבדוק את עדותה ביחס לתצהירה ולכתב התביעה – וככל שאין בכך סתירה, תהיה זכאית לסכומים הנתבעים (או חלקם, בהתאם לחישוב הנכון).

דיון:

א.שאלה ראשונה היא: האם יש לחייב את נתבעת 1 בחיוביה של נתבעת 2 . כפי שיובהר להלן – התשובה לכך חיובית.בעניין זה, אין חולק כי נתבעת 2 העסיקה את התובעת עד 1/1/08, וכי נתבעת 1 נכנסה בנעליה והחלה להעסיקה ממועד זה. סעיף 30 לחוק הגנת השכר התשי"ח- 1958 קובע :(א)עבר מפעל מיד ליד או חולק או מוזג, אחראי גם המעביד החדש לתשלום שכר עבודה ולתשלומים לקופת גמל המגיעים מן המעביד הקודם, אלא שהמעביד החדש רשאי, על ידי הודעה שיפרסם במפעל ובעתונות בדרך הקבועה בתקנות, לדרוש שתביעות תשלומים כאמור יוגשו לו תוך שלושה חדשים מיום ההעברה, החלוקה או המיזוג, ואם פרסם את ההודעה אחרי יום זה - מיום הפרסום. המעביד החדש לא יהיה אחראי לתשלום תביעות שיוגשו לו כעבור התקופה של שלושה חדשים כאמור.

(ב)הוראות סעיף זה לא יחולו על העברת מפעל, חלוקתו או מיזוגו עקב פשיטת רגל או עקב פירוק של חברה או אגודה שיתופית בגלל אי- יכלתה לשלם חובותיה.

ב.על תכליתו של סעיף 30 (א) נאמר כי:

"הוראות סעיף 30(א) לחוק באות להגן על העובדים, כך שלא תקופח המשכיות זכויות הביטוח שלהם, על ידי חילופי המעבידים במפעל בו הם מועסקים"

(ר' דב"ע נו/14-3 שלמה מקלוף - דרווקו בע"מ, עבודה ארצי, כרך כט(1), 315; דב"ע לד/6-1 מוסך צומת אכדיה בע"מ - מבטחים בע"מ (לא פורסם), ועוד.

ג.מקריאת סעיף זה – כמו גם מהפסיקה הרלבנטית עולה, כי המחוקק ביקש להבטיח כי עובד לא יוותר משולל זכויות באם הוחלפו מעסיקיו. לפיכך, וע"פ סעיף זה נשמר רצף זכויותיו של התובע אשר עבד באותו מקום עבודה, אפילו אם התחלפו מעבידיו. הוראה מיוחדת לכך אף ניתנה בסעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963 הקובע:

"מי שעבד שנה אחת ברציפות ... אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים" (ההדגשה לא במקור – י.ש).

ד.כך גם סעיף 3(א) לחוק חופשה שנתית תשי"א-1951 קובע:

"אורך החופשה לכל שנת עבודה אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד...".

גם הפסיקה קבעה כי קיימת רציפות זכויות ותנאי עבודה מכוח עבודה באותו מפעל:

"…גישתו של המחוקק היתה, שלעניין זכויות במשפט העבודה המגן ובמשפט העבודה הקיבוצי - יש לראות את "המפעל" את "מקום העבודה, לא רק כנשוא של "בעלות אלא גם כנשוא של "זכויות" כך שקיימת רציפות זכויות ותנאי עבודה מכוח עבודה באותו "מפעל" (דב"ע מב/ 132-3 להבים עבודות שרברבות בע"מ ואח' נ' משה פרנסה[פורסם בנבו]).

ה.עניין זה אף זכה לתמיכת בית המשפט העליון בע"א 415/90 חיים (ויטאלי) מזרחי - יהודה פלפלי (פ"ד מו(4), 601), בעמ' 606-607:

"הזכויות בהן מדובר בענייננו הינן הזכות לפיצויי פיטורין והזכות לפדיון חופשה. בשני החוקים העוסקים בכך קבע המחוקק עקרון של שמירת זכויות העובד בעת חילופי מעבידים, כך שהנטל לקיום הזכויות לפיצויי פיטורין ודמי חופשה עובר אל כתפי המעביד החדש עבור תקופת העבודה אצל המעביד הקודם והחדש כאחד..."