פוקס נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.התובע נפגע בפעולת איבה ביום 13.7.2006, במהלך מלחמת לבנון השניה.

הפלוגתא שנקבעה בישיבת יום 12.9.12 היא "זכאות התובע לגמלאות נכה נצרך החל מחודש ינואר 2010".

ההליך

2.תחילתו של הליך זה בערעור שהוגש על החלטת הנתבע, לפיה ועדת רשות עליונה אישרה לתובע תשלום מיוחד מסוג מחוסר פרנסה לתקופה שמיום 1.1.10 ועד יום 31.5.10, אך דחתה את הבקשה לתגמול נצרך, מאחר שהתובע לא ענה על התנאים הנדרשים בחוק ובתקנות.

לוז טענות התובע היה כי לא חל שינוי במצבו ומשום כך לא היה מקום לבטל את התגמול הנצרך לתובע.

3.בדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 1.5.11, ביקש הנתבע לשוב ולבדוק את העמדה בשאלת החזרת עניינו של התובע לוועדה, באופן שזו תבדוק את זכאותו מיום 1.1.10 ואילך. אף התובע ביקש לבחון את עמדתו. בהתאם, נקבעה ישיבת קד"מ נוספות ליום 25.9.11.

4.בין לבין, ביום 13.9.11, התקבלה החלטה נוספת של ועדת הרשות העליונה. בפרוטוקול הוועדה, שחבריה היו גב' גליה סרוסי, סגנית מנהלת אגף נפגעי פעולות איבה, ד"ר ילנה ציבלין, רופאה יועצת וגב' נורית יעקובוביץ, מפקחת שיקום, נכתבו הדברים הבאים (הטעויות במקור – ד.ו.):

"ועדת רשות התכנסה ב - 9.8.11 בנוכחות מר פ' ועו"ד סיגל יער.

בעקבות פס"ד מחודש 5.2011. מבחינה רפואית מדובר בפגיעה קשה ביד דומיננטית המלווה בכאבים קשים והשלחה על תפקודי מעיים. יחד עם זאת על פי הערכתה של ד"ר ציבלון רופאת המוסד אין בכך מניעה בהשתתפות בעבודה ועדיין יש מקום לתוכנית שיקום תעסוקתית וליציאה מהבית. גם באבחון מקצועי שנערך לו נמצא שיש לו יכולת אינטלקטואלית בטווח הממוצע עם כישורים מילוליים גבוהים ובולטים והומלץ על מספר אפשרויות הכשרה ותעסוקה המתאימות לכישוריו ובהתחשב במגבלותיו הרפואיות. יש לציין שבאיבחון לא היתה ברורה המוטיבציה שלו לתעסוקה מחודשת, הופנה לבית לוינשטיין ולבדיקת השתלבות בקורס עובדי השמה, לא נמצא מתאים מכיוון שטען שאינו מסוגל לעמוד בדרישות הקורס ואינו מסוגל לעבוד עקב המגבלות הרפואיות. הוועדה מתרשמת כי לא ניתן לראותו כיום כמי שאינו בר שיקום שכן טרם מיצה את תהליך השיקום שהוצע לו. יחד עם זאת, אינו נמצא בתהליך שיקום מאז 5.10 ולכן לא ניתן לאשר את בקשתו למחוסר פרנסה. הוועדה מצרפת פרוטוקול מפורט."

5.בדיון שהתקיים ביום 13.5.12, נטענה טענה לגבי השתתפותה של ד"ר צבלון בוועדת הרשות העליונה. בהודעה מיום 28.6.12, הנתבע הסכים כי ד"ר צבלין, לגביה נטענו טענות התובע, לא תשב בוועדה. מעבר לכך הנתבע הודיע שהוא מתנגד לשינוי הרכב הוועדה.

6.ביום 5.7.12 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה עניינו של התובע יוחזר לוועדת הרשות העליונה בהרכב הקודם, למעט ד"ר צבלין, ותונח בפניה חוות הדעת של פרופ' אברהם עורי.

7.לאחר מתן פסק הדין, התובע ביקש לבטל את פסק הדין וטען כי לא התכוון שלהודעת הצדדים ינתן תוקף של פסק דין, אלא שאם הוועדה תשנה את החלטתה, אזי יתבקש בית הדין לתת תוקף של פסק דין (להחלטה החדשה, מן הסתם, אם כי הדברים לא נרשמו בהודעת התובע).

8.בדיון שהתקיים ביום 12.9.12 במעמד הצדדים, בוטל פסק הדין מיום 5.7.12 ונקבע כי התיק יקבע להוכחות, בפלוגתא "זכאות התובע לגמלאות נכה נצרך החל מחודש ינואר 2010".

9.התובע העיד ונחקר בחקירה נגדית על תצהירו. עוד העידו מטעם התובע מר עדי בארי, חברו של התובע וכן פרופ' עורי, שנתן חוות דעת רפואית מטעם התובע. מטעם הנתבע העידה גב' מרים בורנשטיין, סגנית מנהלת מחלקת שיקום בנתבע.

10.תמצית טענות התובע

א.פציעתו של התובע היתה במסגרת עבודתו ולכן הוא היה רשאי לבחור בין שתי חלופות: פיצוי לפי חוק הביטוח הלאומי, ענף נפגעי עבודה או פיצוי לפי החוק לתגמולים לנפגעי פעולות איבה.

ב.על פי הנפסק בעניין מילגרוד (עב"ל 530/09), הסמכות לקבוע זכאותו של נפגע איבה לתגמול נצרך נתונה לפקיד התביעות, בדומה לסמכויותיו של קצין התגמולים, כאשר ועדות הרשות הן במעמד של ועדה מייעצת בלבד. לפיכך, בית הדין מוסמך לבחון את החלטת פקיד התביעות ואת שיקול דעתו.

ג.הפגם שנפל בעניינו של התובע הוא בכך שוועדת הרשות הסניפית קיבלה החלטה בעניינו של התובע כחצי שנה לאחר שהתגמול הנצרך בוטל, ללא תשתית ראייתית סבירה ותוך התעלמות מהחוק, עניין שלא יכול להיות לגביו חולק, לאור הנפסק בפרשת מילגרוד.

ד.התגמול הנצרך שולם לתובע עד ביטולו ביום 1.1.10, ללא עדכון קודם על הכוונה לבטלו, בהיעדר זכות טיעון בפני הוועדה, ללא אבחון תעסוקתי ומבלי שכונסה ועדה מייעצת כלשהי או שניתנה החלטה של פקיד התביעות.