אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פוטר ממאפיית דוידוביץ כי גנב סחורה ויפוצה ב-119 אלף שקל

פוטר ממאפיית דוידוביץ כי גנב סחורה ויפוצה ב-119 אלף שקל

תאריך פרסום : 10/09/2014 | גרסת הדפסה
ס"ע
בית דין אזורי לעבודה חיפה
1551-02-09
02/09/2014
בפני כבוד השופטת:
אביטל רימון-קפלן

- נגד -
תובע:
ח'ייר זידאני
עו"ד מוחמד זידאני
נתבעים:
מאפית דוידוביץ' ובניו בע"מ
עו"ד אורלי לייבו
פסק דין
 

 

לפנינו תביעתו של מר ח'ייר זידאני (להלן - התובע) כנגד מעסיקתו לשעבר, מאפית דוידוביץ ובניו בע"מ (להלן - הנתבעת) לתשלום פיצוי פיטורים בצירוף פיצויי הלנה, דמי הודעה מוקדמת, משכורת חודש 12/08 בצירוף פיצויי הלנה, ופיצוי על פיטורים שלא כדין בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק.

לציין, כי בכתב התביעה עתר התובע בנוסף גם לחיוב הנתבעת בהשבת ניכויים משכרו בגין שווי מוצרי לחם שסופקו לו. הואיל והעובדות בכתב התביעה לא הקימו לתובע עילת תביעה לסעד המבוקש, ניתנה החלטת בית הדין המורה לתובע להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה. התובע לא הגיש בקשה לתיקון כתב התביעה כנדרש ועל כן נמחק מכתב התביעה הסעיף הרלוונטי והסעד המבוקש בו.

 

העובדות

ואלו העובדות שביסוד המחלוקות נשוא תביעה זו:

 

1.הנתבעת מפעילה מאפיה המייצרת לחם ומוצריו ומפיצה אותם ללקוחותיה (להלן – המאפיה).

 

2.התובע תושב טמרה, יליד שנת 1969, החל את עבודתו בנתבעת ביום 16/7/89, בהיותו בן 19, והועסק על ידה במשך כעשרים שנה, עד לאירועים נשוא המחלוקת בתיק זה. בשנים האחרונות לעבודתו בנתבעת הועסק התובע כמחסנאי. עבודת התובע היתה כרוכה בשקילה ורישום של הסחורה המגיעה מאולם הייצור למחסן בדרכה, לאחר השקילה והרישום, לאזור תאי החלוקה של הנהגים המחלקים את הסחורה ללקוחות הנתבעת. פעולה זו התבצעה כולה על גבי מחשב הנתבעת.

 

3.לטענת הנתבעת, לקראת סוף שנת 2008 היא קיבלה מידע לפיו התובע גונב לכאורה תוצרת מוגמרת מהמאפיה ומוכר אותה לבד או בעזרת אחרים. לטענתה, בעקבות מידע זה החלה בבדיקת החשדות, מהן התברר לה לטענתה כי התובע ניצל את כישוריו ובקיאותו בהפעלת המחשב, כדי לגנוב תוצרת בשווי אלפי שקלים מהמאפיה ולמכור אותה לבד או באמצעות אחרים.

לטענת הנתבעת, משאימתה בדיקתה את החשדות כלפי התובע, הזמינה את התובע לבירור שהתקיים ביום 7/12/08 במעמד נציגי הנתבעת.

 

4.על אשר אירע באותו בירור חלוקים הצדדים, עת לשיטת הנתבעת בתחילה שיתף התובע פעולה עם הבירור אך לאחר שהוסבר לו החשד כנגדו והוא הוזמן לחדרו של מנהל מערכות המידע של הנתבעת כדי לצפות בקלטות אשר לטענת הנתבעת מאששות את הגניבה המיוחסת לתובע, נמלט התובע ואותר מיד לאחר מכן בעמדת העבודה שלו.

לטענת התובע מנגד, הוא דחה מכל וכל את ההאשמות שיוחסו לו על ידי נציגי הנתבעת והשיב על כל השאלות שנשאל, אך כאשר נשאר בשלב מסוים לבדו בחדר עם קב"ט הנתבעת שהתייחס אליו בתוקפנות תוך ניסיון לסחוט ממנו הודאה בדברים שלא ביצע והפללת נהגים מסוימים במעורבות בגניבות, הוא הודיע לקב"ט שאינו מעוניין להמשיך בשיחה עמו וחזר לעבודתו.

 

5.אין חולק כי לכשאותר התובע בעמדת עבודתו על ידי מנהל מערכות המידע, הורה לו האחרון לעזוב את העבודה.

 

6.כעולה ממכתב ב"כ התובע מיום 14/12/08, התובע התייצב לעבודה ביום 10/12/08 לאחר חופשת חג הקורבן, אך אז נאסרה עליו הכניסה למאפיה, על פי הוראות ההנהלה.

 

7. ביום 16/12/08 נשלח לתובע מכתב פיטורים, שבו הובהר כי הוא מפוטר החל מיום 7/12/08, עקב מעילה באמון, תוך שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.

ביום 18/12/08 נשלח מכתב ב"כ התובע אל הנתבעת שבה נדחו הטענות והחשדות כלפי התובע והנתבעת נדרשה לשלם לתובע פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, שאם לא כן יפנה התובע לערכאות.

משלא נענתה הנתבעת לדרישתו זו של התובע, הוגשה התביעה שבנדון.

 

8. מספר חודשים לאחר פיטורי התובע, הגישה הנתבעת תלונה למשטרת ישראל על התובע בגין גניבה. הצדדים לא מסרו פרטים מה עלה בגורל אותה תלונה.

 

המחלוקות

אלו עיקרי המחלוקות שבין הצדדים:

 

9.המחלוקת העיקרית שבין הצדדים נסבה מטבע הדברים על השאלה האם התובע גנב מוצרים מהנתבעת כפי המיוחס לו על ידי הנתבעת, וכפועל יוצא מכך, האם התובע פוטר בנסיבות השוללות ממנו פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת במלואם, אם לאו, והאם רשאית היתה הנתבעת לקזז את תמורת משכורתו האחרונה לחודש 12/08 כנגד נזקיה הנטענים.

 

10.בנוסף ובכפוף למחלוקת כאמור לעיל, חלוקים הצדדים ביניהם בשאלת גובה משכורתו הקובעת של התובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, ככל שייקבע כי הוא זכאי להם.

 

11. בנוסף חלוקים הצדדים ביניהם בשאלת זכאותו של התובע לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, ככל שייקבע כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים, כטענת התובע, או שמא כטענת הנתבעת יש מקום, כפוף להכחשת עצם הזכאות לפיצויי פיטורים, לביטול פיצויי הלנה עקב מחלוקת כנה בדבר הזכאות לפיצויי פיטורים, כמו גם בשאלת זכאותו של התובע לפיצויי הלנת שכר, ככל שייקבע כי הוא זכאי לתמורת משכורתו האחרונה לחודש 12/08 כטענת התובע, או שמא כטענת הנתבעת יש מקום, כפוף להכחשת עצם הזכאות לתמורה, לביטול פיצויי הלנה עקב מחלוקת כנה בדבר הזכאות לסכומים אלו.

 

12. עוד חלוקים הצדדים ביניהם בשאלה האם כטענת התובע הוא פוטר בחוסר תום לב ושלא כדין, או שמא כטענת הנתבעת התובע פוטר בתום לב ובנסיבות המצדיקות את פיטוריו.

בכפוף לתשובה לשאלה זו, חלוקים הצדדים ביניהם בשאלה האם התובע זכאי לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין, ואם כן באיזה סכום.

 

דיון והכרעה

13.מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע.

מטעם הנתבעת הוגשו תצהיר עדות ראשית של מר מרק קינן – מנהל השיווק הארצי של הנתבעת, מר אלי קטן – חוקר פרטי ברישיון מטעם משרד המשפטים, המשמש כקב"ט חיצוני של הנתבעת, מר בנימין דוידוביץ – מנהל מערכות מידע של הנתבעת, מר נתן פרץ – מנהל משמרת במחסן הנתבעת.

 

 

בהחלטת בית הדין הותר לתובע לבקשתו להגיש תצהירי השלמה לאחר הגשת תצהירי הנתבעת, ועל כן הוגש תצהיר עדות ראשית נוסף מטעם התובע וכן תצהירו של מר רונן גלים, אשר שימש בעבר כעובד הנתבעת בתפקיד מקביל לתובע.

כמו כן צירף התובע לתצהירו המשלים, חוות דעת של מר דניאל הרפז - מומחה, בין השאר, לבדיקת קלטות אודיו ווידאו.

 

התובע והמצהירים מטעם הצדדים נחקרו בחקירה נגדית על תצהיריהם.

כמו כן המומחה - מר הרפז מטעם התובע, נחקר בפנינו בחקירה נגדית על חוות הדעת שהגיש.

 

14.נפנה להלן לדון במחלוקות בין הצדדים ותחילה למחלוקת העיקרית שבין הצדדים בשאלת זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.

 

התביעה לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת

15.כאמור, אין חולק בין הצדדים, כי התובע פוטר מעבודתו, והשאלה הטעונה הכרעה בענייננו, היא האם בנסיבות פיטוריו התקיימו בתובע התנאים המצדיקים פיטורים תוך שלילתם של פיצויי הפיטורים ודמי הודעה מוקדמת, כפי שנעשה.

 

16.סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים), קובע:

"לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי הענין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קיבוצי החל על המעביד והעובד - ובאין הסכם כזה, על פי

ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף - מצדיקות פיטורים ללא-פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד".

 

סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, קובע:

"בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא-פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בענין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים".

 

17.בענייננו, אין חולק בין הצדדים כי לא חל על יחסיהם הסכם קיבוצי כלשהו, ואף לא הובאו ראיות מטעם מי מהצדדים לגבי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים באותו ענף, כך שאין תחולה להוראות סעיף 16 לחוק, אלא התוצאה היא שבנסיבות המקרה שבפנינו, יש לפנות להוראות סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים [ראה לעניין זה: דב"ע ל/9-3 מרלן ברני - עסים שנה, פד"ע א', 113; דב"ע לא/3-3 רים בע"מ - נסים יוסף, פד"ע ב', 215; דב"ע נו/28-3 רומן בני ברק (1998) בע"מ - יצחק פרנסיס, עבודה ארצי, כרך כט(1), 124].

 

18.הכלל על פי חוק פיצויי פיטורים הוא שפיטורי עובד מחייבים את המעביד בתשלום פיצויי

פיטורים.

בהינתן כי הן סעיף 16 לחוק והן סעיף 17 לחוק דנים בחריג לכלל הקובע את זכאותו של העובד לפיצויי פיטורים עקב פיטוריו - הרי שהלכה פסוקה היא שעל הטוען לקיום יוצא מהכלל, מוטל נטל ההוכחה להראות כי התקיים התנאי לסטייה מהכלל – היינו, כי הנטל להוכיח קיומן של נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים, מוטל על המעביד [ראה: דב"ע ל/6-3 אליהו שמואלי ואח' – שושנה שרייר, עבודה ארצי, כרך ג (1), 162; דב"ע שן/119-3 עיתונות מקומית בע"מ - אשר בן עמי פד"ע כ"ב, 303].

 

מכאן שעל מעביד הטוען לשלילת פיצויי פיטורים מהעובד, הנטל להוכיח מחד את אותם מעשים או מחדלים המיוחסים לעובד אשר בעטים לטענתו פוטר העובד, ומאידך שומה עליו להראות כי אותם מעשים או מחדלים מצדיקים שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת מן העובד, במלואם או בחלקם.

 

19.אי לכך, הנטל הוא על הנתבעת, להוכיח תחילה את אותם מעשים או מחדלים המיוחסים לתובע, ולאחר מכן ובכפוף להוכחתם להראות כי אותם מעשים או מחדלים מצדיקים שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת מן התובע.

בענייננו טוענת הנתבעת כאמור, כי התובע גנב ממנה סחורה בשווי של אלפי שקלים מדי חודש, בשיטות שונות. לעניין זה נפסק כי מעביד הטוען כי אינו חייב בתשלום פיצויי פיטורים משום שפיטר את העובד בשל מעשה פלילי, צריך להוכיח את טענתו במידת הוכחה גדולה יותר מאשר בתביעה אזרחית רגילה [ראה: דב"ע מז4-3, שלפי - אגד בע"מ, פד"ע י"ט 49]. דהיינו, המדובר בנטל מוגבר המוטל על המעביד [ראה: דב"ע נה/60-3 אנואר חמיד – יעקב הלמן, עבודה ארצי, כרך כח(2) 197].

 

בדב"ע נג/79-3 לובה יונייב ואח' - חברת וייסמן תמרוקים בע"מ, עבודה ארצי, כרך כו (2) 345], נפסק לעניין זה:

"מידת ההוכחה של אקט פלילי במשפט אזרחי נבחנת על-פי "מאזן ההסתברות, וכי במסגרתה של מידת הוכחה זו על פי מבחנים של שכל ישר, כמות הראיות, שיש בהן כדי לשכנע את השופט בנטייתה של ההסתברות, קשורה במהותו ובחומרתו של הנושא" וכי ככל שמבקשים "ליחס לצד שכנגד ביצוע עבירות רציניות המטילות סטיגמה, שיש עמה משום קלון, נדרש בעל הדין לראיות בעלות משקל רב וכבד יותר ממה שדרוש במשפטים אזרחיים רגילים".

 

במילים אחרות, לא בנקל יקבע בית הדין, במסגרת בקשה לשלילה או להפחתה של פיצויי פיטורים, כי בוצעו עבירות פליליות [ראה: ע"ע 300327/98 אטקה בע"מ – דוד רטר, פד"ע לט, 49].

 

21.משאלו הם פני הדברים נפנה להלן לבחון תחילה האם הנתבעת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת עצם הגניבה כנטען על ידיה.

 

האם הוכיחה הנתבעת את טענת הגניבה על ידי התובע.

 

22.בטרם נדרש לטענות הצדדים בעניין זה ולראיות שהוצגו בפנינו, מן הראוי להקדים מספר מילים באשר לצורת העבודה במאפיה ועבודת המחסנאי בכלל, לגביהן כמעט ולא היה חולק בין הצדדים.

 

23.עבודת המחסנאי נעשתה במתכונת קבועה, בשתי משמרות: משמרת יום ומשמרת לילה. משמרת יום התחילה בשעה שש בבוקר ועד השעה שתיים בצהריים. משמרת לילה מתחילה בשעה שש בערב ועד לשעה שש בבוקר. לא היה חולק בין הצדדים כי משמרת הלילה, הינה המשמרת העיקרית שבה נעשית עיקר העבודה. בדרך כלל ברוב שעות משמרת הלילה היה צורך בשני מחסנאים, ועל כן העבודה במשמרת זו בוצעה בעיקרה על ידי שני מחסנאים, כשלכל אחד מהם היתה עבודה מוגדרת.

מחסנאי אחד - שהיה המחסנאי האחראי, עסק בהוצאה, בשקילה ורישום במחשב של הסחורה היוצאת לחלוקה. המחסנאי הנוסף עסק בניהול יומן העבודה שכלל הזמנות של מחלקים והכנת פתקאות חלוקה לכל מוצר עבור כל מחלק ליום הבא.

שני המחסנאים ישבו בחדר אחד, כל אחד מול מסך מחשב. בעיקרו של דבר לכל מחסנאי יוחד תפקיד מסוים ולרוב הם לא התחלפו בתפקידיהם. בנוסף לשני המחסנאים כאמור, עבדו במחסן עוד 4 פועלים שעסקו בהוצאת המשלוחים מאולם הייצור, חלוקתם בעמדות החלוקה והעמסתם למשאיות.

 

24.התובע שימש ככלל בתור המחסנאי שעסק בשקילה ורישום של הסחורה המגיעה מאולם הייצור למחסן, והועסק בעיקר במשמרות לילה.

 

25.המאפיה מפיצה את מוצריה ללקוחותיה באמצעות נהגי חלוקה שרובם הינם קבלנים עצמאיים (להלן ייקראו – המחלקים או הנהגים, לפי העניין).

כחלק מתהליך הייצור, התוצרת המוגמרת נארזת במגוון אריזות כגון ארגזי קרטון וארגזי פלסטיק מסוגים שונים. הארגזים ובתוכם התוצרת, מרוכזים על גבי משטחים מברזל או מעץ ומובלים למחסן.

 

הכנת הסחורה ללקוחות נעשית על פי הזמנות בכתב או בעל פה מאת המחלקים ומועברות למנהל העבודה דרך המחסן אשר אוסף נתונים מהמחלקים. לאחר שהסחורה מוכנה בהתאם להזמנות, היא מועברת מאולם הייצור דרך המחסן, לתאי הנהגים לצורך חלוקה ללקוחות. מערכת ניפוקי הסחורה לנהגים מבוקרת על ידי פעולת שקילה.

 

המחסן הוא אולם גדול לתוכו מועברים המשטחים והם מתנקזים לפתח אחד, חסום בשער חשמלי המוביל למשקל, אליו מוכנס כל פעם משטח אחד בלבד. לאחר שהמשטח מוכנס לעמדת השקילה נסגר השער החשמלי ומתבצעת השקילה.

בסמוך למשקל יש חדר ובו יושב המחסנאי (הממלא את התפקיד שמילא התובע ככלל), כאשר מחיצת זכוכית מפרידה בינו לבין המשקל.

המחסנאי מקליד למחשב המחסן את הנתונים של כל משטח המגיע לעמדת השקילה, ואלו הם:

.למי מיועדת הסחורה.

.פרטי המוצר - "תאור הפריט".

.כמות היחידות בכל ארגז וסך כל הפריטים.

.כמות הארגזים.

.סוג הארגז - "קוד הארגז".

.סוג המשטח ונתוני הזיהוי שלו - "קוד המשטח".

כל הנתונים והקודים כאמור, לרבות משקל כל סוג של מוצר, כל סוג של אריזה וכל משטח העמסה, מצויים במערכת הממוחשבת כנתוני יסוד.

עובד המחסן המעמיס משטח על גבי המשקל, מקריא למחסנאי בקול את קוד המשטח.

לאחר שהמחסנאי מקליד את כל הנתונים נוצר דו"ח מפורט של המשקל ברוטו של המשטח, משקל הטרה (משטח + אריזות) ומשקל הנטו של המוצרים. בשלב זה מבצע המחשב השוואת נתונים בין המשקל בפועל למשקל שאמור להתקבל על בסיס הנתונים שהוקלדו, בכפוף לסטיית תקן מוגדרת של אחוז קטן המצוינת אף היא בדו"ח. לטענת הנתבעת, תוצאת השקילה חייבת לשקף את כמות הסחורה שמדווחת במחשב עבור אותו מחלק ומהווה ביקורת לכך שלא תצא סחורה שאינה מדווחת.

אם מתגלה סטייה בנתונים, המחשב מציין זאת כ"חריג". לאחר שהמחשב מסיים את פעולתו, נפתח שער חשמלי שני והמשטח מוצא למחסן חיצוני בו מצוים תאי החלוקה של הנהגים.

כאשר יש חוסר התאמה וסטייה של יותר מאחוז הסטיה שהוגדר במחשב, בין המשקל הסופי לנתונים שהמחסנאי הקליד, השער החשמלי לא נפתח והמערכת מתריעה על כך במספר אופנים: רישום דו"ח חריגים, רישום הסטייה באחוזים בדו"ח השקילה, הדלקת נורה מהבהבת מעל המשקל.

 

לזאת נוסיף כי לא היה חולק שבמחסן מצויות מצלמות רבות המצלמות באופן רצוף את הנעשה בו והתמונות נשמרות למספר ימים בלבד.

 

26.עד כאן התהליך לגביו לא היה חולק בין הצדדים. אשר לשלב שלאחר יציאת המשטח הנושא את הסחורה מהשער השני של המחסן, הסתפקו המצהירים מטעם הנתבעת בתיאור לקוני ולפיו, הנהגים מגיעים עם המשאיות לרמפה שנמצאת מצידו השני של תא החלוקה וגוררים את הארגזים מתוך תאי החלוקה לתא המטען של המשאית, באופן שממנו משתמע כי הסחורה שיוצאת מהמחסן מגיעה ישירות לידי המחלקים, עם צאתה משער המחסן השני.

 

27.לעומת זאת, התובע הרחיב בתצהירו והסביר כי ישנם עוד עובדי מחסן שנמצאים מהעבר השני של עמדת השקילה ותפקידם להוביל את המשטחים לאחר השקילה אל תאי החלוקה של הנהגים. לטענתו בתצהירו, עובדים אלה יודעים בדיוק מה כמות הסחורה שהזמין כל נהג ובודקים את הכמות שהוזמנה בהשוואה לכמות המועברת לתא החלוקה של כל נהג. אם מתגלית אי התאמה מודיעים עובדים אלה למחסנאי ואז מתבצעת בדיקה משותפת. עוד מציין התובע כי בחלק מהמקרים עשוי להתגלות כי משטח שהיה מיועד לנהג א' הוכנס בטעות לתאו של נהג ב', במקרה כזה מעבירים את המשטח מתא לתא, פעולה המתבצעת ללא רישום וללא תיעוד. אם מתברר שיש עודף בתא של נהג פלוני ואין לכך הסבר, מתקנים את הטעות ע"י כך שמחזירים את הסחורה העודפת לתוך כלוב שמיועד למטרה זו, וגם פעולה זו אינה נרשמת ואינה מתועדת.

משכך לטענת התובע, נסיונה של הנתבעת לתאר את המחסנאי כשליט יחיד בתהליך הוצאת הסחורה הינו ניסיון מופרך ויש בו משום הטעייה.

 

28. לציין, כי הסבריו אלו של התובע לא נסתרו בחקירתו הנגדית בפנינו. יותר מכך, חיזוק לגרסתו זו של התובע באשר לאופן חלוקת הסחורה לתאי הנהגים מצאנו בעדות העד מר פרץ מטעם הנתבעת, אשר שימש בתפקיד מנהל משמרת במחסן ומחסנאי בתפקיד מקביל לתובע.

אשר לתהליך הכנת ההזמנות לייצור, הבהיר העד מר פרץ בחקירתו הנגדית בפנינו כי תפקידו של המחסנאי השני (שעובד עם המחסנאי שעוסק בשקילה, דוגמת התובע) הוא בריכוז הניירת של "היום הבא", המורכבת מיומן עבודה, ההזמנות של המחלקים, וניירת חלוקה לפועלים, כאשר כל הריכוז כאמור מתבצע באופן ידני (ראה: בעמ' 25 לפרוטוקול ש': 1-14).

עוד הסביר העד פרץ כי המחסנאי שמטפל בהזמנות מקבל הזמנות, הן הזמנות טלפוניות והן הזמנות בכתב וכן הזמנות מהמחלקים במהלך הלילה, לאחר מכן הוא עושה ריכוז של הזמנות, ומכין פתקאות חלוקה למחלקים, כאשר לדבריו בסופה של המשמרת, יוצא מתחת ידיו, יומן העבודה כשהוא מרכז את כל ההזמנות של כל המחלקים ופתקאות חלוקה לכל מוצר ומוצר של הסחורה שאמורה לצאת בשעות היום (ראה: בעמ' 25 לפרוטוקול ש': 17-23). העד הוסיף כי יומן העבודה כאמור נרשם באופן ידני ונזרק כעבור יומיים שלושה (ראה: בעמ' 26 לפרוטוקול ש': 1-2 ). לדבריו, לגבי המידע המוזן לייצור הרי שמחלקת הייצור מקבלת טפסים אחרים בכתב יד שככל הנראה גם הם נזרקים ולא נשמרים (ראה: בעמ' 26 לפרוטוקול ש': 8-11). ואשר לפתקי החלוקה שנזכרו בעדותו, הבהיר העד מר פרץ כי "אלה הפתקים שפועלי המחסן מחלקים לפיהם את הסחורה כשעל כל פתק יש שם של מחלק וכמות ומוצר" (ראה: בעמ' 16 לפרוטוקול ש': 16-17).

עוד הסביר העד כי הטפסים שנמסרים ליצור ופתקי החלוקה, הם שני דברים שונים, שכן "קודם המחסנאי נותן את הטפסים ליצור לגבי סוג וכמות התוצרת שצריך לייצר ואח"כ את פתקי החלוקה הוא נותן לפועלי המחסן" (ראה: בעמ' 26 לפרוטוקול ש': 22-23).

העד הוסיף כי בכל משמרת לילה ישנם עוד שלושה פועלי מחסן שנמצאים על רמפות החלוקה "והם מחלקים לתאי החלוקה של הנהגים לפי הפתקאות חלוקה שנותן להם המחסנאי" (ראה: בעמ' 26 לפרוטוקול ש': 28-29), וכן אישר כי אחרי שהמשטחים עברו את עמדת השקילה ונפתח השער אותם פועלי מחסן גוררים את המשטחים לעבר תאי הנהגים השונים בהתאם לאותם פתקי חלוקה, אך הסביר כי כאשר מדובר במשטח שלם שמיועד למחלק אחד, נאמר לפועל להעביר את כל המשטח לתא של מחלק זה או אחר, כאשר לדבריו, לא לכל המוצרים יש טפסים, שכן כאשר מדובר במסה גדולה של מוצרים, כמו לחם אחיד פרוס שלכל מחלק יש מספר משטחים אז אם המספר שהמחלק הזמין לא מתחלק ב-300 (כמות פר משטח), הוא מקבל פתק אחד שכולל את כל היתרות של כל המחלקים שבו רשום כמות ושם של מחלק. לדבריו, כאשר מדובר בהעברה של משטחים שלמים, אין פתק חלוקה אלא אומרים לפועל בעל פה קח לפלוני איקס משטחים ולאלמוני איקס משטחים (ראה: בעמ' 27 לפרוטוקול ש': 1-11).

כאשר נשאל העד מר פרץ, מה קורה כאשר אותם פועלי מחסן מגלים שלנהג מסוים נכנסה יותר מידי סחורה, השיב כי הפועל אמור לדווח על כך למחסנאי שאמור לקחת את הסחורה העודפת ולבדוק למי היא שייכת ולהחזיר אותה למאפיה ולבדוק מאיפה העודף נובע, אם כי לדבריו, בדרך כלל לא רושמים אירוע כזה אלא מעבירים ממשמרת למשמרת. לדבריו "אם מחזירים סתם ככה זה לא נרשם במערכת כלומר, פותחים את הדלתות ומכניסים את זה חזרה למאפיה ללא זיכוי גורם כלשהו ואז אין רישום. יתכן מצב אחר שמזכים את המחסן הכללי שלנו שזה לא גורם כלשהו במערכת ואז המחסן שלנו נכנס למצב של מינוס ואז כולם יודעים שנמצאה סחורה שלא יודעים למי היא שייכת" (ראה: בעמ' 31 לפרוטוקול ש': 12-26). עוד אישר כי בחלק מהמקרים, העודף של מוצרים אכן מוחזר ל"כלוב" ההחזרות המצוי על הרמפה, אליו הפנה התובע ולדבריו גם לגבי החזרות אלו אין רישום של העודף (ראה: בעמ' 31 לפרוטוקול ש': 27-32).

 

29. ניתן לסכם איפה, כי בניגוד למשתמע מתצהירי הנתבעת, הרי שכפי שהעיד התובע בתצהירו, לאחר שהסחורה יוצאת מהשער השני של המחסן לאזור הרמפה, היא מועברת על ידי פועלי המחסן אשר עובדים על הרפמה, לתאי החלוקה של הנהגים בהתאם לפתקי החלוקה שקיבלו מהמחסנאי שעבד במשמרת הקודמת, ולא במישרין לידי הנהגים.

 

עד כאן באשר למתכונת העבודה בכלל, ומכאן לטענות הצדדים לגופה של הגניבה הנטענת.

 

טענות הצדדים

30.לטענת מר מרק קינן – מנהל השיווק הארצי של הנתבעת לקראת סוף שנת 2008 פנה אליו מחלק שעובד עבור המאפיה כקבלן עצמאי ו"הציע" לו לפקוח עיניים ולבדוק מה קורה במחסן תוך שהוא מתייחס ספציפית לתובע. לדבריו, הוא הבין את הרמז ובתור התחלה הפיק "דו"ח משיכות" - דו"ח המלמד על כמויות הסחורה שהוצאה מהמאפיה. לדבריו בתצהירו, הוא ערך השוואה בין הדו"חות המתייחסים לימים בהם התובע עבד לימים בהם עבדו מחסנאים אחרים, והבדיקה העלתה כי בשבועות שהתובע עבד נמשכה סחורה בכמות הרבה יותר גבוהה מאשר בשבועות בהם לא עבד. הואיל וההבדלים היו מהותיים, כך לדבריו, לא היה מקום לספק ולכן פנה לקב"ט הנתבעת ולמנהל מערכות המידע - מר בני דוידוביץ, על מנת שהם יבצעו בדיקה יותר מסודרת.

לדבריו, כעבור מספר ימים הודיעו לו השניים כי מצפייה בצילומים ומעיון בנתוני הסחורה אשר במחשבים, עולה כי היו אין ספור אירועי גניבה במשמרות בהן עבד התובע.

 

כעולה מתצהירו של מר בני דוידוביץ, בעקבות פנייתו של מר קינן הוא שוחח עם קב"ט הנתבעת והשניים החליטו לבצע מעקב אחר עבודת התובע. לדבריו, במשך מספר משמרות

לילה בהן עבד התובע, הם צפו בו דרך מצלמות האבטחה ולאחר הוצאות סחורה וניפוקים לנהגים שביצע, הלכו (ללא ידיעת התובע) לספור פיזית את כמויות הסחורה שיצאה בניפוקים הללו והשוו אותם לכמויות שדווחו על ידי התובע במערכת התוכנה. לדבריו, בכל מקרה שראו במצלמה וחשדו שאינו תקין, אכן מצאו פערים משמעותיים בין מה שהתובע דיווח במחשב לבין הסחורה שהיתה מונחת בתאו של הנהג. מר דוידוביץ ציין כי אין ספק שמקורם של הפערים אינו בטעות הקלדה אלא בשיטה. בקצירת האומר הבהיר מר דוידוביץ לגבי ה"שיטה", כי התובע - שעבד שנים באותה עמדה והיה בקי עד מאוד בכל נושא הרישומים במערכת השקילה - היה מזרים למערכת קודים של משטחים שונים מאלו שעליהם הועמסה הסחורה בפועל, היינו אם הסחורה הועמסה על משטח ששוקל X התובע הזרים קוד של משטח ששוקל יותר ואת הפער בין המשקלים של המשטחים "השלים" בארגזי סחורה. ארגזים אלו יצאו מהמפעל ללא דיווח ומבלי שהמאפיה קיבלה תמורה בגינם. בנוסף, בחלק מהמקרים שצולמו נצפה התובע מוציא בעצמו את משטח הסחורה מרצפת הייצור ומעבירה לעמדת השקילה, דבר שעורר חשד, ובנוסף, בכל המקרים בהם לא היו התאמות, המשטח עליו הונחה הסחורה היה אותו המשטח.

לדבריו של מר דוידוביץ בתצהירו "ככל הנראה, התובע עשה יד אחת עם נהג/ים, אלה מכרו את הסחורה באופן פרטי וכולם, כך נראה, התחלקו ברווחים".

 

31.פירוט מדויק יותר באשר ל"שיטת" הגניבה נמצא בתצהירו של מר אלי קטן – קב"ט הנתבעת, ומפאת חשיבותו נביאו להלן באריכות.

 

וכך, לטענת מר קטן, ניתן ללמוד על הגניבות שביצע התובע מתוך השוואת סרטי הצילום בהם נצפה התובע במהלך ימי הבדיקה, לדוחות המחשב המתעדים את הפעולות שבוצעו באותם ימים אשר הוגשו לתיק בית הדין. ודוק, הובהר כי שעון המצלמה מקדים את שעון המחשב המצוין בדוחות שהוצגו, בשתי דקות.

 

מר קטן תיאר בתצהירו של "שיטות" הגניבה המיוחסות לתובע, כמפורט להלן.

 

קוד משטח "49"

לטענת מר קטן בתצהירו, שיטת הגניבה העיקרית, היתה שימוש בקוד משטח "49".

לדבריו, במהלך הבדיקה הסתבר כי קיים משטח שהקוד שלו הוא "49", ואשר משקלו על פי נתונים שגויים שנרשמו במחשב הוא 74 ק"ג, וזאת הגם שבפועל המשטח שוקל רק 62.200 ק"ג.

כפועל יוצא מכך, הרי שכשאותו משטח מונח על המשקל מדווחת המערכת על חריגה שלילית בתוצאת המשקל (המחשב מצפה לברוטו של 12 ק"ג יותר ממה שמקבל בפועל).

לדבריו, במשמרות של התובע באורח פלא, לא תמיד נרשמה אותה חריגה שלילית כשהוקלד משטח "49". בנוסף, התובע נהג להקליד את הקוד של המשטח הזה מספר פעמים במשמרת, בתדירות שאינה אפשרית מבחינה מעשית גם בהשוואה למשמרות האחרות בהן, בדרך כלל, עבר המשטח פעם אחת בלבד. לדבריו, אין זה סביר שאותו משטח יעבור יותר מפעמיים במשמרת אחת, ואילו במשמרות התובע נמצא כי המשטח עבר הרבה מעבר לכך.

מר קטן הבהיר כי משמעות הדבר היא שבכל פעם שהתובע הקליד קוד משטח "49" ולא נרשמה הערה בדבר החריגה השלילית, מדובר בגניבת סחורה במשקל של כ- 12 ק"ג שנעשתה על ידי התובע. עוד נטען כי הואיל ומשטח לא יכול לעבור יותר מפעם אחת עד פעמיים במשמרת אחת, הרי שברור שלפחות מהפעם השלישית במשמרת מדובר ברישום פיקטיבי שנעשה על ידי התובע. קרי - עבר משטח במשקל נמוך (כ- 50 ק"ג) אך התובע הקליד את קוד המשטח שלגביו הוכנס נתון שגוי והפער שבין המשקל האמיתי למשקל המדווח "כוסה" בכ- 25 ק"ג סחורה שהוצאה מהמאפיה ללא רישום וכמובן שללא רשות.

לדבריו, כאשר הבחין בתופעה בדוחות, פנה להתבונן במצלמות וכך אימת בוודאות שאכן מדובר ברישומים כוזבים ובגנב.

לדבריו, כאשר התובע החליט לגנוב, הוא המתין להגעת סחורה עמוסה ע"ג משטח ברזל. משקל הטרה של המשטח (ברזל בלבד) צריך להיות מעט פחות מ- 50 ק"ג, כדי שהגניבה תצליח (זהו משקלם של מרבית משטחי הברזל). כשהמשטח הכיל 30 ארגזים שבכל אחד מהם 10 לחם אחיד פרוס לדוגמא, ובסה"כ 300 לחמים, התאפשרה גניבה, אחת מיני רבות. במקום 30 ארגזים התובע הקליד 27 . ובמקום 300 לחמים הוא הקיש 270. המשקל של אותם 30 לחמים ו- 3 ארגזים חסרים מסתכם ב- 28.800 ק"ג (0.75 ק"ג ללחם ו- 2.100 ק"ג לארגז). המשטח האמיתי שוקל כ- 47 ק"ג אך התובע הקליד משטח "49" שמשקלו 74 ק"ג לפי הרישום, וכך נוצר פער של כ- 27 ק"ג אשר "כוסה" במשקלם של אותם 30 לחמים גנובים. לדבריו, במצב כזה המערכת לא רואה חריגה בין הנתונים המוקלדים למשקל בפועל (אלא במסגרת סטיית התקן) ולא מתריעה על כך בדו"ח.

עוד טען מר קטן בתצהירו כי לעיתים הגניבה היתה של 3 ארגזי חלות. משקלה של כל חלה 0.500 ק"ג ובארגז יש 14 חלות ובמקרה זה תוצאת סיכום השקילה דומה מאוד.

לדבריו, במעקב אחר התובע עלה שהוא היה היחיד באותה משמרת שהקליד נתונים למערכת והוציא סחורה. כמו כן הבהיר מר קטן כי התובע עבד גם במשמרות יום אך מרבית הגניבות התגלו במשמרות הלילה בהן עבד ואשר בהן משווקת מרבית התוצרת לקראת מכירתה עם שחר.

 

קוד משטח "200"

לטענת מר קטן בתצהירו, מלבד משטחי ברזל, קיימים במאפיה גם משטחי עץ ופלסטיק אשר שוקלים 14.800 ק"ג, והקוד האחיד שלהם הוא "800" או "שוהם". למשטחים אלה אין גלגלים והם מובאים על גבי מלגזה. לדבריו, במקרים נדירים, מסיבות שונות, המשטח לא מורד מהמלגזה לעמדת השקילה אלא - המלגזה עצמה מועלית על המשקל. במקרה כזה, הואיל ונוסף משקל המלגזה (83 ק"ג), הקוד שיש להקיש הוא "200" ולא "800".

לדבריו מדובר במקרים נדירים מאוד, עד כדי כך שבכל הימים בהם צפה בצילומים ראה רק מקרה אחד כזה שבו המלגזה נשקלה גם כן. למרות זאת, הרבה פעמים המחסנאים דיווחו קוד "200" ולא קוד "800", אלא שכאשר עשו זאת הם הוסיפו שורה של זיכוי/קיזוז משקל הטרה שנוצר ממשקל המלגזה, כולם, למעט התובע.

לדבריו, בדיקת הדוחות העלתה כי למרות שרק במקרים נדירים נשקלה גם המלגזה, התובע הקליד קוד "200" הרבה מאוד פעמים ובדרך כלל, לא עשה פעולת זיכוי/קיזוז של המשקל. במצב כזה נוצרה לו יתרת משקל של 83 ק"ג, אותה "כיסה" לדבריו בסחורה שגנב ובקיזוז משקל הטרה האמיתי של המשטח שהוביל אותה. לדבריו, התובע היה רושם קוד 200 גם כאשר המשטח היה משטח ברזל, אשר שוקל כמחצית ממשטח עם מלגזה, קרי היה תת-משקל של כ-50 ק"ג אותו הוא מילא בסחורה שלא דווחה.

לדבריו, כאשר מוקלד קוד "200" חייבת להיות צמודה לו שורה של זיכוי משקל המלגזה ואם אין שורה כזו המדובר בגניבה. עוד הבהיר כי השוואת הדוחות לצילומים מלמדת באופן ברור שלמרות שנרשם קוד "200" לא היתה העמסה של משטח + מלגזה ובדרך כלל, אף לא היתה העמסה של משטח עץ או פלסטיק, אלא של משטח ברזל. לדבריו, ניתן לראות בבירור בצילומים כי במקרים כאלה הועמסו 6 ארגזי לחם אחיד יותר מהמדווח (הועמסו 30 ארגזים ששוקלים כ-56 ק"ג ודווח רק על 24 ארגזים).

 

"משטחים כבדים"

לטענת מר קטן בתצהירו, קיימים במאפיה משטחים כבדים יותר מהרגילים שהקוד שלהם מתחיל ב"300" והם שוקלים כ-60 עד 65 ק"ג. לדבריו, התובע הקליד פעמים רבות קוד של המשקלים הכבדים בעוד שבפועל הועמס משטח קל יותר 15 ק"ג, וכך גנב סחורה במשקל 10-15 ק"ג.

לדבריו, אמנם בצילומים לא ניתן לראות את מספר הקוד של המשטחים שהועמסו בפועל אך ניתן, כך לדבריו, לראות בדוחות שימוש רצוף באותו קוד משטח, דבר שאינו אפשרי מבחינה מעשית, שכן משטח יכול להיות מועמס לכל היותר פעמיים במשמרת ויש הפסקה של מספר שעות בין הגעת המשטח לשקילה בפעם הראשונה לבין הפעם השנייה. כן הסביר מר קטן כי סוג זה של גניבה בוצע על ידי התובע, בדרך כלל, כשעל המשטח היו מוצרים שונים ולעיתים אריזות שונות ולא ניתן לראות בצילומים מה יש מתחת לארגזים, אך השימוש החוזר באותו קוד, הוא שמבסס את הגניבה.

עוד לדבריו, ניתן לראות בהתפלגות צריכה בכל חודש אקראי שנבחר, כי סך הכל משטחים מסדרת הכבדים, עוברים אצל התובע לעיתים, יותר מכפל פעמים לעומת מחסנאי אחר.

לדבריו, במשך 3 ימים רצופים התובע הקליד 85 פעמים קודים של משטחים כבדים (כ- 28 משטחים למשמרת, בממוצע), כאשר לשם ההשוואה, הוא בדק את מספר הפעמים שהוקלדו קודים של משטחים כבדים בשבוע שלאחר מכן, אצל מחסנאי אחר (נתן) במשמרת לילה, והבדיקה העלתה שבממוצע, היו כ- 7 משטחים כבדים במשמרת. לדבריו, הפער העצום בשימוש בקודים של משטחים כבדים מעיד כי מדובר בפיקציה, שהרי המחסנאי לא יכול ל"הזמין" משטח שעליו תעבור סחורה שיוצאת מהמחסן. המשטחים מוכנסים ומוצאים באופן אקראי לגמרי ולא יתכן שדווקא אצל התובע יוצאים פי 3 או פי 4 משטחים כאלה, בפרט כאשר השוואה למצלמות מראה גניבה.

 

גניבה שיטתית של 90 לחמניות במקבץ

לטענת מר קטן בתצהירו, שני נהגי חלוקה קיבלו מהתובע, על בסיס קבוע, 90 לחמניות יותר מהמדווח על ידו. לדבריו, המדובר באריזות של 6 לחמניות בשקית, 15 חבילות בארגז אנגלי שמשקלו 2.100 ק"ג, אלא שהתובע היה מקליד קוד משטח כבד למרות שהמשטח היה רגיל וכך נוצר פער של כ- 10 ק"ג. מספר הארגזים שהוקלד על ידי התובע היה זהה למספר הארגזים שעל המשטח. אלא שכאשר הקליד את מספר הלחמניות הכולל, הוא סיכל ספרות והקליד תוצאה הנמוכה ב- 90 ממספר הלחמניות שהיו בפועל. לדבריו, לקבלן אחד סופקו תמיד 6 ארגזים אך במקום להקליד 540 לחמניות, הקליד התובע 450, לקבלן השני סופקו תמיד 21 ארגזים אך במקום להקליד 1,890 התובע הקליד 1,800 בלבד. לדבריו, ניתן לראות שהתובע חזר על פעולה זו בקנאות, תמיד עם אותם שני נהגים, באותה שקילה ובאותה הכמות.

 

גניבת משטחים שלמים

לטענת מר קטן בתצהירו, התובע לא הסתפק בגניבות ה"קטנות" שערכן מאות שקלים כל אחת. תאבונו גדל ולעיתים הוא גנב משטחים שלמים (בעיקר של לחם אחיד) שעלותם כ- 3,000 ₪. לדבריו, דרך הפעולה היתה פשוטה – עת התובע איפשר מעבר של משטח שלם על גבי המשקל מבלי לרשום אותו ו/או לחייב מישהו. לאחר שהשער החשמלי הראשון נסגר, הוא פתח ידנית את דלת יציאת הסחורה והורה להעבירה לנהגים מסוימים. לדבריו, סוג גניבה כזה לא ניתן לזהות בדיווחים, בהיעדר דיווחים. אך אין בעיה לראותו בצילומים ואז להשוות לדיווחים ולראות שהמשטח עבר ללא דיווח. לפיכך לדבריו, הוא יכול להעיד בוודאות רק על מעט מקרים כאלה, אותם מקרים שמופיעים בצילומים.

 

32.עוד הוסיף מר קטן בתצהירו כי לאחר שעבר על כל הדוחות אל מול הצילומים, הוא ערך בדיקות נוספות, וכך גילה כי בהתפלגות שבועית, בשבועות בהם התובע עבד בעמדת השקילה הצריכה של מספר קבלנים היתה נמוכה ביחס לצריכה בשבוע בו עבד מחסנאי אחר, ובהמשך פירט את שווי הגניבות שלדבריו הצליח לתעד ב-9 הימים בהן נערך המעקב ואשר לטענתו מסתכם ב-65,000 ₪ לאותם ימים.

כמו כן צירף מר קטן לתצהירו את הנספחים הבאים:

נספח נ/1 - שבו ריכז את הימים והדעות בהן עשה התובע שימוש בקוד "משטחים כבדים", תוך ציון אותם מקרים בהם לדבריו מהשוואה למצלמות מדובר ב"גניבה ודאית. נספח נ/2 – שבו ריכז את מקרי הגניבה לפי ימים ואת שווי הנגיבות.

נספח נ/5 – הוא המחירון הרלוונטי לתקופת הגניבות הנטענות.

נספח נ/6 – פרוטוקול שיחתו עם התובע.

נספח נ/7 – תלושי שכר של התובע ל-12 חודשי עבודתו האחרונים.

אשר לנספח נ/3 הובהר בתצהירו של מר קטן כי מדובר בצילומי מצלמות האבטחה אשר יוצגו על גבי מחשב במהלך הדיון, כפי שאכן נעשה. אשר לנספח נ/4 הובהר כי מדובר בדוחות המכירות הממוחשבים אשר יוצגו על גבי מחשב במהלך הדיון. לציין כי במהלך הדיון בפנינו התרנו (כפוף להתנגדות התובע לקבילותם) את דוחות המחשב בהם תועדו הפעולות שבוצעו במחשב המחסנאי, והם סומנו בהתאמה מוצג נ/1 - הדוחות לתאריכים 17/11/08 עד 20/11/08 ועד בכלל, ומוצג נ/2 - הדוחות לתאריכים 30/11/08 עד 4/12/08 ועד בכלל (לשם הנוחות, ייקראו דוחות אלו להלן ביחד – הדוחות).

 

לציין כי מלוא החומר לרבות צילומי מצלמות האבטחה והדוחות הועברו עוד קודם לכן לידי התובע שבדק אותם ועיין בהם.

 

33. עד כאן גרסת הנתבעת וראיותיה כפי שהובאו בפנינו.

מנגד, התובע בתצהירו דחה מכל וכל את אשמת הגניבה המיוחסת לו. לטענתו, הוא לא ביצע את מעשי הגניבה שמייחסים לו, אלא שירת את המאפיה 20 שנה בנאמנות, מהן תקופה ארוכה כמחסנאי, ומעולם לא הוטל דופי באמינותו וביושרו. לדבריו, הטענה כאילו ביצע גניבות בשיטות המתוחכמות המתוארות בתצהירו של מר קטן, לעיני המצלמות, לעיני שותפיו למשמרת ולעיני יתר עובדי המאפיה המעורבים בתהליך הוצאת הסחורה - אינה אמת וחורגת מגבולות ההיגיון.

עוד לדבריו, עבודת המחסנאי מתבצעת בתנאים של לחץ בלתי רגיל ודורשת מיומנות (כולל עבודה על מחשב ושליטה בתוכנה) וריכוז מירביים. בסוג כזה של עבודה קורות לפעמים תקלות וטעויות ברישום או בהקלדת הנתונים, אך ברוב המקרים הטעויות מתגלות במהלך העבודה ומתוקנות בהתאם, כאשר הדברים ידועים לכל מי שיש לו נגיעה בתהליך העבודה במחסן ואין בכך שום חידוש.

לטענתו פיטוריו נעשו על סמך חשדות בלתי מבוססים וההחלטה על פיטוריו נתקבלה בחוסר תום לב ומשיקולים פסולים. לטענתו, הנתבעת נקטה נגדו צעד חד צדדי של פיטורים ושלילת פיצויי פיטורים בהסתמך על חשדות סתמיים ומופרכים ומבלי שנעשתה בדיקה נאותה לביסוס החשדות. ההחלטה לשלול את פיצויי הפיטורים, הינה החלטה הלוקה בחוסר סבירות, חוסר הגינות וחוסר מידתיות. לדבריו, אין זו הפעם הראשונה שהנתבעת מתנכלת בדרך דומה לעובדים ותיקים, מייחסת להם חדשות חמורים, מפנה כלפיהם האשמות שווא ומפטרת אותם מהעבודה תוך הימנעות מתשלום פיצויים ודרך התנהלותה זו ידועה מזה שנים ומופעלת באופן שיטתי כלפי עובדים ותיקים כל אימת שמתעורר רצון להיפטר מעובד זה או אחר מבלי לשאת בתוצאות המתחייבות מפעולת הפיטורים. לטענתו כך נהגה הנתבעת בעניינם של מספר לא מועט של עובדים (אשר חלקם ננקבו בשמם), כאשר לטענתו בכל אותם מקרים שהגיעו לבית הדין נדחו טענות הנתבעת והתבררו כטענות כוזבות וזדוניות.

 

ביתר פירוט ביחס לנטען על ידי הקב"ט מר קטן, הצהיר התובע:

 

לגבי הטענות ביחס לקוד משטח "49" – טען התובע כי טענת מר קטן לפיה הוא מקליד את משקל המשטח משוללת אחיזה במציאות, שכן משקלי המשטחים מובנים בתוכנת המחשב ואין אפשרות לשנותם, אלא רק על ידי אנשי התוכנה. אף לעניין תדירות הכניסה והיציאה של משטח 49, טען כי אין ממש בטענת מר קטן, שכן יש משאיות שמעמיסים בשעה מאוד מוקדמת (לבאר שבע, ירושלים וכיוצ"ב). בכל משמרת יש עשרות רבות של משטחים כאלה. יש משטחים שנכנסים במשמרת רק פעם אחת וממתינים עד לפינויים ע"י הנהגים ולעומתם יש משטחים שנכנסים ויוצאים כמה וכמה פעמים במשמרת.

זאת ועוד, לטענתו, בחודשים האחרונים לעבודתו היו לא מעט בעיות עם מספרי המשטחים, כאשר

משטחים שהיו שייכים למאפיית אחדות ולמאפיית אלומות (שבבעלות דוידוביץ) הובאו ע"י נהגים למאפיית דוידוביץ והושארו במאפייה, וכך נוצר מצב שבו חלק מהמשטחים נשאו אותם מספרים, כלומר, שני משטחים או יותר שיש להם אותו מספר.

 

לגבי הטענות ביחס לקוד משטח "200" – טען התובע כי משטחים מסוג "שוהם" שהקוד שלהם 800 או 700 מיועדים בעיקר לצבא ולזוגלובק והטיפול בהם מתבצע באמצעות נהגי המאפייה (להבדיל מנהגי חלוקה עצמאיים). בין אם משטח כזה מועלה על המשקל עם המלגזה או ללא המלגזה הקוד נשאר אותו דבר והתוכנה יודעת לעשות את הקיזוז של משקל המלגזה באופן אוטומטי.

לעומת זאת, משטח 200 הוא משטח שונה לגמרי. מדובר במשטח מברזל עם גלגלים והוא אף פעם אינו מועלה למשקל עם המלגזה. משטח 200 הוא משטח ברזל רגיל, ואם במשמרת זו או אחרת הקליד את אותו מספר פעמיים אין בכך שום דבר חריג.

 

לגבי הטענות ביחס למשטחים הכבדים – טען התובע כי טענות מר קטן בהקשר זה משוללות בסיס במציאות, שכן אין קבוצה שלמה של משטחים שהקוד שלהם הוא "300" אלא עשרות משטחים שמספריהם מתחילים ב- 302 ,301 ,300 וכן האלה.

הטענה כאילו הקליד קוד 300 כאשר בפועל הועמס משקל קל יותר מופרכת לחלוטין.

 

לגבי הטענות ביחס ל-90 לחמניות – טען התובע כי טענותיו של מר קטן בהקשר זה אינן אמת, ולא ברור מדוע לא הוצגו טפסי ההזמנה ותעודות המשלוח של אותם שני נהגים כדי לאפשר השוואה עם הכמויות שסופקו בפועל. לדבריו, אין כל הוכחה כי נהגים אלה, או אחרים, קיבלו סחורה מעבר למה שנרשם בתעודות המשלוח ובתעודות החיוב.

 

לגבי הטענה בדבר גניבת משטחים שלמים – טען התובע כי הטענה כאילו העביר משטחים שלמים מבלי לרשום אותם היא שקרית לחלוטין והדבר פשוט בלתי מתקבל על הדעת נוכח כל מנגנוני הבקרה הקיימים בתהליך הוצאת הסחורה החל מהמצלמות המוצבות בכל פינה, דרך המחסנאי השני שעובד צמוד אליו באותה משמרת ורואה את פעולותיו, בנוסף לפועל המחסן שמביא את המשטח לשקילה ונוסף לעובדי המאפייה שמעבירים את

הסחורה מעמדת השקילה לתאי הנהגים. זאת ועוד, לא ניתן להוציא משטח החוצה ללא פעולה של הקלדה ואישור. פתיחה ידנית של שער יציאת המשטחים ע"י המחסנאי יכולה%


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ