פבלוצקי נ' קשת טעמים בע"מ ואח'

פסק דין

ב"כ הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט-נוסח משולב התשמ"ד-1984, על בסיס החומר המצוי בתיק ולאחר שסיכמו טענותיהם בע"פ.

1.התובעת, ילידת 1968, נפגעה ביום 18.8.10 (בת 42 במועד התאונה, 45 כיום), בעת שעבדה אצל הנתבעת 1 כמוכרת נקניקים.

התובעת שימשה, במועד הרלבנטי, כאחראית מחלקת הנקניקים.

2.הנתבעת 2 ביטחה את אחריותה של הנתבעת 1 בביטוח חבות מעבידים.

3.עפ"י הנטען, ביום האירוע, קילפה התובעת נקניק, כאשר לפתע החליק הסכין מידה והיא נחתכה. עוד נטען, כי ביום האירוע היה לחץ גדול של עבודה (שכן האירוע התרחש ביום רביעי, יום בו היה בחנות מספר רב של לקוחות שהמתינו בתור והתלוננו על עיכוב).

בנוסף נטען, כי על אף הלחץ ששרר באותו יום, נאלצה התובעת לעבוד לבד, שכן העובדת הנוספת שבדרך כלל עובדת עימה, הייתה צריכה לפרוק סחורה במקרר, ועל כן לא עזרה לתובעת. מכאן שהתובעת נאלצה לעבוד בלחץ רב – דבר שגרם להחלקת הסכין מידה ולפציעה הנטענת.

4.מטעם התובעת הוגשו (פרט לתצהיר מטעמה) שני תצהירים: האחד של העובדת הנוספת שעובדת עמה, והשני של לקוחה שהייתה בחנות במועד התאונה, והייתה עדה לאופן התרחשותה.

מטעם הנתבעות לא הובאו עדים.

5.מיד לאחר שנחתכה התובעת בידה היא טופלה על ידי מנהלת הסניף, אשר סברה כי מדובר בחתך פשוט.

כעבור מספר ימים (ביום 24.8.10), משהתגברו הכאבים בכף היד, והתובעת החלה לסבול מחוסר תחושה באצבעות 4-5, פנתה לקבלת טיפול רפואי.

6.הועלה חשד לפגיעה בעצב בכף יד ימין, והתובעת הופנתה למומחה לכירורגיית יד, אשר הפנה אותה ביום 1.9.10 לחדר מיון בביה"ח רמב"ם.

התובעת פנתה לחדר מיון והתלוננה על תחושה ירודה באצבע 5. למרות זאת, שוחררה ללא טיפול עם המלצה להמשך מעקב.

ביום 6.9.10 פנתה שוב לביה"ח והתלוננה על רדימות מלאה בזרת ועל חולשה ניכרת באצבעות, והומלץ על ניתוח לתיקון הנזק העצבי.

7.ביום 11.9.10 אושפזה התובעת לצורך ביצוע ניתוח, ועברה ביום 12.9.10 ניתוח בהרדמה כללית, בו נצפה נזק חלקי של העצב התחושתי המשותף לאצבעות 4 ו-5 ובוצעה הפרדה מהידבקויות.

התובעת שוחררה מביה"ח ביום 13.9.10, כשידה מקובעת בגבס.

ביום 20.9.10 הוחלפה חבישה, והתובעת הופנתה לקבלת טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק.

8.מטעם התובעת הוגש אישור רפואי של ד"ר בויקו (מיום 24.7.11), אשר קבע, כי נותרה לה נכות צמיתה בשיעור 10% בגין צלקת מכאיבה, ו - 5% בגין בעיה בעצב האולנרי.

בשל חוסר יכולת כלכלית להגיש חוות דעת רפואית, הודיע ב"כ התובעת כי בהתאם להסכמת ב"כ הנתבעת, מבקשת התובעת להסתמך על קביעת הועדה הרפואית של המל"ל אשר קבעה כי נותרה נכות זמנית בשיעור 20% מיום 1.10.10 ועד ה - 30.6.11, ונכות צמיתה (החל מיום 1.7.11) בשיעור 10% בגין פגיעה חלקית בעצב תחושתי באצבעות 4 ו-5 (תקנה 31(5) א' בין 2-3). כן הופעלה תקנה 15 במחצית.

9.מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של ד"ר קליגמן, אשר קבע כי נותרה נכות נוירולוגית בשיעור של 5% בגין הפגיעה בעצב (בהתאם לסעיף 31(5) א' 1). כן קבע המומחה כי לא נותרה נכות אסתטית, שכן נותרה צלקת דקה, לא מכערת ולא רגישה.