ע"פ 821/16 פלוני נ' מדינת ישראל

 השופטת ד' ברק-ארז:

1.        האם זהו אחד מאותם מקרים חריגים שבהם יש הצדקה להימנע מהרשעתו של המערער, שסטה מדרך הישר וביצע עבירה של סיוע לשוד בעודו קטין, ומאז עלה על דרך של שיקום שבה הוא פוסע זה מספר שנים? זו השאלה העיקרית שעמדה במרכז הערעור שבפנינו. בצידה, נדונה גם השאלה של דרכי הענישה או הטיפול שיש לנקוט בעניינו של המערער.

עיקרי העובדות וההליכים עד כה

2. נגד המערער, יליד 1995, הוגש ביום 19.3.2014 כתב אישום מתוקן לבית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לנוער (ת"פ 39161-06-12, השופטת י' שיטרית), שנסב על אירוע של שוד בחנות תכשיטים בנצרת. לפי המתואר בכתב האישום המתוקן, השוד בוצע על-ידי שני אחים בגירים (להלן: האחים) אשר נכנסו לחנות התכשיטים, התנפלו על בעל החנות (להלן:המתלונן), גרמו לו לפגיעות ונטלו ממנו תכשיטים רבים. לאחר שרוקנו האחים את תכולת החנות, הם נמלטו מהמקום. המערער, שהיה כבן 16.5 בעת האירוע, סייע לאחים בכך שהגיף את דלתות הברזל של החנות, עמד מחוץ לה במטרה לאבטח את השוד והיה עם האחים בקשר טלפוני על מנת להבטיח את הימלטותם מהמקום. בגין מעשים אלה יוחסה למערער בכתב האישום המתוקן עבירה של סיוע לשוד בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 402(ב), 31 ו-32 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

3. המערער הודה בעובדות כתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון. בהסדר הטיעון סוכם כי שני הצדדים יטענו באופן חופשי לעונש, וכי המערער יפקיד על חשבון הפיצויים למתלונן סך של 30,000 שקלים. בנוסף, נקבע כי כמתחייב לפי החוק, יוזמן בעניינו של המערער תסקיר מטעם שירות המבחן, וכן יתקבל תסקיר נפגע עבירה.

4. שירות המבחן לנוער הגיש מספר תסקירים בעניינו של המערער בתקופה שבין חודש ספטמבר 2014 ועד לחודש יוני 2015. מן התסקירים שהוגשו עלה כי המערער סיים שתים עשרה שנות לימוד, כי אין לו עבר פלילי, כי משפחתו היא נורמטיבית ותומכת, וכי הוא נוטל אחריות מלאה למעשיו ומביע חרטה עליהם. המערער ביקש להתנצל בפני המתלונן והופנה ליחידת "צדק מאחה" בשירות המבחן. בהמשך, המערער אכן השתתף בהליך גישור מוצלח שבמסגרתו שילם למתלונן 10,000 שקלים פיצוי, בנוסף לסכום שהופקד בקופת בית המשפט. כמו כן, המערער העביר למתלונן מכתב התנצלות שבו ביטא הבנה עמוקה לכאבו וכן פרסם הודעת התנצלות בעיתון המקומי. עוד עלה מן התסקירים כי המערער מייעד עצמו ללימודים אקדמאיים בתחום הסיעוד ומתכוון לפתוח דף חדש בחייו ולסלול לעצמו דרך חיובית ונורמטיבית. שירות המבחן התרשם כי ההליך המשפטי היווה גורם מרתיע, חינוכי וטיפולי מבחינת המערער, וכן התרשם כי העבירה בוצעה על ידו בשל לחץ חברתי, וכי מעשים מסוג זה אינם מאפיינים את התנהגותו ואת אורח החיים הנורמטיבי שלו ושל משפחתו. עוד צוין כי המערער היה מגויס לקשר עם שירות המבחן וביטא רצון עז למלא אחר כל דרישה ובקשה שהוצבה בפניו. נוכח כל האמור המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעתו בדין של המערער, שכן הרשעה זו תגרום לרגרסיה בתפקודו. לצד זאת, המליץ שירות המבחן להחתים את המערער על ערבות עצמית גבוהה, להטיל עליו צו שירות לתועלת הציבור ולחייבו בתשלום פיצוי, בנוסף לסכום אשר שולם למתלונן במסגרת הליך הגישור.

5.        לבית המשפט המחוזי הוגשו גם תסקירים שהתייחסו לנפגע העבירה ובהם תוארו הקשיים שחווה המתלונן מאז אירוע השוד, ובכלל זה תחושות פחד וחרדה שמהן הוא סובל וכן נזקים כלכליים שנגרמו לו. מתסקירי נפגע העבירה עלה גם כי המתלונן רואה במערער גורם מסייע משמעותי לביצוע השוד.

6.        ביום 17.12.2015, לאחר ששמע את טיעוני הצדדים ועיין בתסקירים השונים, נתן בית המשפט המחוזי את פסק הדין בעניינו של המערער. במועד זה, המערער היה כבן 20. בית המשפט המחוזי בחן בפסק הדין את האפשרות של סיום ההליך ללא הרשעה אך שלל אותה. בית המשפט המחוזי עמד על מכלול של שיקולים התומכים בהימנעות מהרשעה בעניינו של המערער, כפי שבאו לידי ביטוי בתסקירי שירות המבחן, אך קבע שלנוכח חומרת העבירה שבה הוא היה מעורב אין מקום לעשות כן. בית המשפט המחוזי סבר כי שיקולי השיקום מצדיקים בנסיבות העניין רק התחשבות במערער בשלב של גזירת הדין.

7. בסיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעבירה שיוחסה לו והשית עליו עונש של שבעה חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו; 12 חודשי מאסר על תנאי כשהתנאי הוא שלא יעבור בתוך תקופה של שלוש שנים כל עבירת אלימות מסוג פשע או כל עבירת רכוש מסוג פשע; וששה חודשי מאסר על תנאי כשהתנאי הוא שלא יעבור תוך תקופה של שלוש שנים כל עבירת אלימות מסוג עוון או כל עבירת רכוש מסוג עוון. בנוסף לכך, חויב המערער בתשלום פיצוי למתלונן כדלקמן: 30,000 שקלים שיועברו מסכום ההפקדה בקופת בית המשפט, וכן 10,000 שקלים שיופקדו בעבור המתלונן בקופת בית המשפט בתוך 60 יום ממועד שחרורו של המערער מבית הסוהר.

8.        בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה לעכב את עונש המאסר בפועל שהשית על המערער למשך 45 ימים, ובהמשך לכך, ביום 2.2.2016 עוכב עונש המאסר בפועל שלו בבית משפט זה, בהסכמה (השופטת ע' ברון).