ע"פ 5169/16

השופט נ' סולברג:

1. ערעור על פסק הדין מיום 30.5.2016 שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים בתה"ג 62550-02-16 (השופט מ' י' הכהן), בגדרו נתקבלה עתירת המשיבה להכריז על המערער בר-הסגרה לפי סעיף 3 לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954 (להלן: חוק ההסגרה או החוק).

רקע

2. המערער, בן 28, החל לעבוד בשנת 2010 כמורה בבית ספר בהולנד. ביוני 2012 החליטה הנהלת בית הספר להשעותו מעבודתו, לאחר שאחד מתלמידיו סיפר כי ביצע בו מעשים בעלי אופי מיני. בעקבות ההשעייה התקבלו בהנהלת בית הספר תלונות נוספות מצד הורי תלמידים, שדיווחו אודות מעשים דומים שביצע המערער בילדיהם. בתחילה החליטה הנהלת בית הספר להימנע מהגשת תלונה רשמית למשטרת הולנד, אולם באוקטובר 2012, לאחר שנתקבלה חוות דעת מטעם המפקח על החינוך בהולנד כי בית הספר מחוייב בכך, הוגשה תלונה כאמור. בעקבות הגשת התלונה נפתחה חקירה שבמסגרתה נגבו הודעות משבעה תלמידים בבית הספר בגילאי 13-6, בהן מתוארים מעשים שונים שביצע בהם לכאורה המערער, ובכלל זה עיסוי אבריהם המוצנעים של כמה מהתלמידים, החדרת אצבע לישבנו של אחד מהם, החדרת איבר מינו לפיו של אחד התלמידים ואילוצם של שניים מהם לגעת באיבר מינו. ביום 3.9.2012, קרי – חודשים ספורים לאחר שהושעה מעבודתו וטרם הגשת תלונה רשמית למשטרה בעניינו, יצא המערער את תחומי הולנד, הגיע לישראל, וקיבל מעמד עולה ואזרחות ישראלית. 

3. ביום 17.2.2014 התקבלה בישראל בקשת הסגרה מאת ממשלת הולנד, במסגרתה נתבקשה הסגרתו של המערער לנוכח התלונה שהוגשה נגדו והחקירה שנפתחה בעקבותיה. לבקשה צורף דוח סיכום של חקירת המשטרה, המפרט על אודות מהלך החקירה ועל אודות תוכן הודעותיהם של שבעת התלמידים שתושאלו. ביום 29.2.2016 עתרה המשיבה לבית המשפט המחוזי בבקשה להכריז על המערער כבר-הסגרה בגין החשדות המיוחסים לו בבקשה.

עיקרי פסק הדין של בית המשפט המחוזי

4. ביום 18.5.2016 התקיים דיון בעתירה, כאשר במוקד המחלוקת שבין הצדדים עמדו הודעותיהם במשטרה של שלושה מתוך שבעת התלמידים שתושאלו (לגבי הודעותיהם של ארבעת התלמידים הנוספים לא טען המערער דבר). המערער טען, כי בהודעותיהם של מתלונן מספר 1, מתלונן מספר 5 ומתלונן מספר 6 (בהתאם למספרם בדוח סיכום החקירה המצורף לבקשה; להלן: שלושת המתלוננים) מתואר עיסוי שביצע בהם לכאורה באזור הצוואר והכתפיים, כשהם לבושים, הא ותו לא. זאת ועוד, ביחס למתלונן מספר 6 טען המערער כי לא קיימות ראיות לכך שביצע בו עיסוי כלל. בנסיבות אלו טען המערער, לא הוצבה תשתית ראייתית מספקת בעניינם של שלושת המתלוננים, כנדרש בסעיף 9(א) לחוק ההסגרה, ולפיכך אין לכלול חשדות אלו במסגרת ההכרזה עליו כבר-הסגרה. מנגד, המשיבה טענה כי אין לבודד את החשדות בעניינם של שלושת המתלוננים מן החשדות בעניינם של ארבעת המתלוננים הנוספים, שבהם בוצעו לכאורה מעשים מיניים מובהקים. לשיטתה, בחינת מכלול האירועים מלמדת כי גם העיסוי התמים לכאורה שביצע המערער בשלושת המתלוננים, נעשה מתוך כוונה לבוא לידי סיפוק או גירוי מיני.