ע"פ
בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
|
4190-13
18/11/2014
|
בפני השופטים:
1. ס' ג'ובראן
2. י' עמית
3. ד' ברק-ארז
|
| - נגד - |
המערער:
עידו סמואל
עו"ד ד"ר גיל עשת
|
המשיבה:
מדינת ישראל
עו"ד אבי וסטרמן
עו"ד ניר ביטון
|
| פסק דין |
השופטת ד' ברק-ארז:
1. באלו נסיבות יהוו דיווחים בלתי נכונים של מנהל השקעות ללקוחותיו וחריגה מהוראותיהם בסיס לאחריות פלילית, ובגדרן של אלו עבירות תוכר אחריות זו? כמו כן, ובהמשך לכך, מה צריך להיות עונשו של מי שהורשע בסדרה של עבירות גניבה, קבלת דבר במרמה ורישום כוזב במסמכי תאגיד, שגרמו לירידה לטמיון של כספי משקיעים תמימים? אלו היו השאלות המרכזיות שהתעוררו בערעור שבפנינו, לצד שאלות נוספות, ובהן שאלת השימוש בסמכותו של בית המשפט לתקן טעויות שנפלו בפסקי דינו.
רקע ועיקרי העובדות הרלוונטיות
2. נגד המערער ונגד נאשם נוסף, יוסי שובל (להלן: שובל) הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"פ 53286-07-10, השופטת י' אמסטרדם) שבו יוחס להם ביצוע של מגוון עבירות כלכליות, לרבות קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)), גניבה בידי מורשה (לפי סעיף 393(2) לחוק העונשין) ורישום כוזב במסמכי תאגיד (לפי סעיף 423 לחוק העונשין). כתב האישום כלל 18 אישומים, שנסבו על שתי פרשות מרכזיות. אישומים 5-1 עוסקים בפרשה הנוגעת בעיקרה לחברת "ביברוקר בע"מ" (להלן: חברת ביברוקר אוביברוקר), אשר הוקמה על-ידי שובל והייתה בבעלותו. אישומים 18-6 עוסקים בפרשה הנוגעת בעיקרה לחברת "ברוקרטוב בע"מ" (להלן: חברת ברוקרטוב או ברוקרטוב). אישומים אלה מכוונים כלפי המערער בלבד. האירועים המתוארים במסגרת פרשת ברוקרטוב התרחשו מבחינה כרונולוגית לפני האירועים הנוגעים לפרשת ביברוקר ולכן אדרש אליהם תחילה, כפי שעשה גם בית המשפט המחוזי. להשלמת התמונה, אציין כי כתב האישום תוקן שלוש פעמים במהלך המשפט. מעתה ואילך אדרש אפוא רק לכתב האישום המתוקן שעל-בסיסו הורשע לבסוף המערער, והוא יכונה להלן: כתב האישום.
האישומים הנוגעים לפרשת ברוקרטוב
3. המערער עסק בהשקעות ובמסחר בשוק ההון. בין השנים 2008-2004 הוא ניהל את חברת ברוקרטוב, ובשנת 2007 הפך לבעלים הבלעדי שלה. במסגרת פעילותה של ברוקרטוב ניהל המערער מסגרת שכונתה "מכללה" ובה ניתנו הרצאות הנוגעות למסחר בשוק ההון. בנוסף, המערער הקים במסגרתה את קרנות הגידור "ש.מ.ר גידור" (להלן: קרן ש.מ.ר), "איי.אס (I.S) גידור" (להלן: קרן איי.אס) ו"בי-גידור"(להלן: קרן בי-גידור), אשר יכונו ביחד להלן: קרנות הגידור. קרנות הגידור עומדות בלבה של פרשה זו.
4. לפי כתב האישום, המערער שכנע קבוצת אנשים, שחלקם אף למדו במסגרת "מכללת" ברוקרטוב (להלן: המשקיעים), להשקיע את כספם בקרנות הגידור באמצעות מצגי שווא וטענות כזב. את כספי ההשקעות, בסך מיליוני שקלים, הפקידו המשקיעים בחשבונות בנק שהוקמו לצורך ניהולן של קרנות הגידור וכן בחשבון בנק של חברת עידו פיננסים בע"מ אשר הייתה בבעלות המערער. כל כספי המשקיעים שהופקדו בחשבונות אלה, בסכום כולל של כששה מיליון שקל, הופסדו בסופו של דבר במסגרת השקעותיו של המערער. למרות זאת, בין השנים 2008-2007 העביר המערער למשקיעים דו"חות חודשיים שנחזו להיות דו"חות רשמיים של חברת ברוקרטוב והעידו על כך שכביכול ההשקעה של כל אחד ואחד מהם נושאת תשואה רווחית. כשביקשו המשקיעים לפדות את ההשקעה ואת הרווחים שהניבה, הודיע המערער כי יעביר להם את הכסף תוך זמן קצר. לבסוף, ומשלא העביר למשקיעים את כספם, המערער מסר להם כי הוא הפסיד את כספי ההשקעה בקרנות הגידור.
5. כתב האישום ייחס למערער שלושה מצגים מרכזיים שנמסרו למשקיעים טרם השקעתם והתבררו כלא נכונים. ראשית, כי משרד רואי החשבון שטיינמץ-עמינח (להלן: שטיינמץ-עמינח) מנהל ומפקח על חשבונות בורקרטוב וקרנות הגידור, וכן כי שטיינמץ-עמינח ישמש כנאמן לקרנות ש.מ.ר ו-איי.אס. בפועל. זאת, למרות שעל-פי האמור בכתב האישום, שטיינמץ-עמינח לא שימש נאמן לקרנות אלה; שנית, כי כספי המשקיעים ינוהלו בהתאם למנגנון של קטיעת הפסדים (Stop Loss) (להלן: סטופ-לוס) בשיעור של 20 אחוזים, כך שאם יירשמו הפסדים בגובה של 20 אחוזים בקרן מסוימת, יופסק בה המסחר; שלישית, כי בהסכמים שהועברו לחלק מהמשקיעים לא נכלל סעיף הדן בגביית עמלות, ולמרות זאת בפועל נגבו מהמשקיעים עמלות בגין פעולות של מכירת ורכישת אופציות.