ע"פ 1316/16, מאלכ ח'טיב נ' מדינת ישראל - פסקדין

השופטת ד' ברק-ארז:

1.        מה צריך להיות עונשו של אזרח ישראלי שהסיע שוהים בלתי חוקיים לתוך שטחי ישראל, במתכונת שכללה סיוע בהעברות כספים כחלק מהתארגנות הקשורה למימון של פעולות טרור? זו השאלה העומדת במרכז הערעור שבפנינו.

כתב האישום וההליכים עד כה

2.        נגד המערער, אזרח ישראל ותושב כפר כנא, הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בנצרת (תפ"ח 6774-05-15, השופטים א' הלמן, א' קולה ו-ד' צרפתי) שייחס לו ביצוע של עבירות הקשורות להסעה של שוהים בלתי חוקיים והעברת כספים בהנחיה של פעילי חמאס. בהמשך, הוגש נגדו כתב אישום מתוקן, שכלל שני אישומים כדלקמן: איסור פעולה ברכוש למטרות טרור לפי סעיף 8(א) לחוק איסור מימון טרור, התשס"ה-2005 (להלן: חוק איסור מימון טרור); הלנה, הסעה והעסקה שלא כדין לפי סעיפים 12א(ג) ו-12א(1א) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל) (להלן ביחד:העבירות באישום הראשון) ומרמה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: פקודת מס הכנסה) (להלן: העבירה באישום השני).

3.        על-פי המתואר בכתב האישום, במהלך השנים 2015-2014 הסיע המערער ברכבו במועדים שונים תושבים מכפר ברטעה וממחסום ארז לאזורים שונים בתוך ישראל תמורת תשלום, מבלי שבדק האם ברשותם אישורי כניסה לישראל ובידיעה כי מדובר בתושבי יהודה ושומרון או רצועת עזה. כמו כן, המערער העביר כספים המיועדים לפעילות של ארגון החמאס, במתכונת המבוססת, בין השאר, על השיטה המכונה "קיזוז כספי טרור": שוהים בלתי חוקיים העבירו באמצעותו כספים שהרוויחו בעבודתם בישראל לפעילי חמאס באזור יהודה ושומרון. הכספים הועברו ככלל לטובת ארגון החמאס, ופעילי הארגון החליטו איזה חלק מהכספים יועבר למשפחות השוהים הבלתי חוקיים, אם בכלל. המערער נחקר בשירות הביטחון הכללי על מעורבותו במעשים אלה והבטיח בסיום החקירה כי לא יחזור על מעשיו, אך למרות זאת המשיך בפעילות האמורה. במסגרת זו המערער העביר סכום של 90,000 שקלים לעזה בהוראת מפעילו, חלפן כספים בשם אבו-פארוק. בגין העברה זו המערער קיבל עמלה בסך של 1,000 שקלים. בנוסף, ימים ספורים לפני מעצרו יצר המערער קשר טלפוני עם אבו-פארוק, אשר הורה לו לבצע העברה כספית נוספת מישראל לשטחים. המערער נעצר בדרכו לביצוע העברה זו, וברכבו נתפס סכום כסף בסך של כ-170,000 שקלים במזומן, וכן כסף זר בסכומים קטנים. המערער לא דיווח למס הכנסה על הכנסותיו מההסעות ומהעברת הכספים שביצע, אשר הסתכמו בכ-30,000 שקלים.

4. המערער הודה בעבירות שיוחסו לו באישום הראשון, והורשע בהן ביום 28.10.2015 על פי הודאתו. באשר לעבירה שיוחסה למערער באישום השני, הודה המערער בעובדות כתב האישום אולם טען כי אין בהן כדי להקים את עבירת המרמה. ביום 26.11.2015 ניתנה הכרעת דין משלימה בה נקבע כי אכן לא ניתן להרשיע את המערער בביצוע עבירת המרמה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה. חלף זאת, המערער הורשע בביצוע עבירה של אי הודעה על תחילת התעסקות לפי סעיף 215א(ב) לפקודת מס הכנסה.

5.        לצורך הדיון בגזר דינו של המערער הוזמן בעניינו תסקיר מבחן. מן התסקיר עלה כי המערער הוא איש משפחה מחויב, אדם משכיל ונעדר עבר פלילי. הודגש כי המערער הוא רופא שיניים במקצועו, אשר שמר על יציבות בתקופת לימודיו והוא בעל שאיפות לנהל אורח חיים נורמטיבי ולשקם את חייו. כמו כן, צוין כי המערער נוטל אחריות מלאה על חלקו בביצוע העבירות, וכי הוא הביע צער וחרטה עמוקים על מעורבותו בפעילות פלילית. יחד עם זאת, צוין בתסקיר כי אלמנט החזרתיות במעשיו של המערער מבטא קושי לעמוד בפני הפיתוי הכספי שבהפרת החוק. על כן, המלצת שירות המבחן הייתה להטיל על המערער מאסר אשר ירוצה בדרך של עבירות שירות, לצד מאסר מותנה ממושך וקנס כספי.

6.        בטיעוניה לעונש בבית המשפט המחוזי הדגישה המדינה את חומרת העבירות שבהן הורשע המערער, בשל פגיעתן הקשה בביטחון המדינה. בהקשר זה, ציינה המדינה כי כספי הטרור משמשים את החמאס בין היתר לפעילות צבאית נגד ישראל וכן עמדה על הסיכון הגדול בהכנסת מפגעים לשטחי המדינה. עוד הדגישה המדינה את הנסיבות המחמירות בעניינו של המערער המתבטאות, בין היתר, בכך שלא שעה לאזהרותיהם של גורמי הביטחון, וכן בתכנון המוקדם שקדם לביצוע העבירות. המדינה טענה כי בנסיבות כאלו יש חשיבות רבה לשיקול ההרתעתי, ועל כן מוצדק להחמיר בעונשו של המערער. מנגד, המערער הדגיש את העובדה שפעל, לטענתו, ממניעים כלכליים ולא על רקע אידיאולוגי, וכי הוא הביע חרטה ואף הסדיר את תשלום מס ההכנסה, כך שיש לראות בביצוע העבירות משום מעידה חד פעמית. עוד הדגיש המערער את נסיבותיו האישיות, ובכלל זה היותו אדם עובד ואב לילדים קטנים.