ע"ע 3831-05-20

השופטת חני אופק גנדלר

1. לפנינו שני ערעורים כנגד פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (השופטת אסנת רובוביץ-ברכש ונציגי הציבור מר מרדכי נגר ומר אברהם גלאי; סע"ש 53672-10-17) בגדרו נתקבלה בחלקה תביעת המשיב והמערער שכנגד (להלן: העובד) בגין לשון הרע. המערערים והמשיבים שכנגד חויבו בתשלום פיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 60,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 20,000 ₪.

    

   רקע ותמצית פסק דינו של בית הדין האזורי

2. העובד הועסק על ידי המשיבה 3 (להלן: החברה) בקידום מכירות של פוליסות ביטוח, עד לפיטוריו. המערער 1 הוא דירקטור בחברה ובעל שליטה בה, ומוגדר כמנכ"ל (להלן: המערער 1). המערער 2 היה ממונה על העובד (להלן: המערער 2).

3. העובד הגיש תובענה כנגד המערערים, ובגדרה טען לאחריותם מכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: החוק), בגין מספר פרסומים שפרסמו כנגדו מתוך מטרה לפגוע בו. זאת, לטענתו, לאחר שפוטר בחוסר תום לב ולאחר שהגיש נגד החברה תביעה להעברת תיק הלקוחות בהם טיפל במסגרת עבודתו (ראו: ע"ע 8228-10-19 ל. – סגנון סוכנות לביטוח (1992) בע"מ) בית הדין האזורי קיבל את התובענה בחלקה, כפי שנפרט להלן:

4. הפרסום הראשון - ביום 26.4.17 הגיש המערער 1 תלונה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב בה נאמר כך:

   "עו"ד ש. ל. עבד כמקדם מכירות בסוכנות הביטוח שבשליטתי... במשך שנים רבות עד לפיטוריו בחודש מאי 2016. עו"ד ש. ל. הגיש תביעה כנגדי וכנגד סוכנות הביטוח שבשליטתי בדרישות נזיקיות ובדרישות לקבלת "תיק הביטוח"- שהיינו הלקוחות שש. ל. בתפקידו כמקדם מכירות הצליח לגרום שיחתמו על פוליסות ביטוח. במסגרת התביעה שהגיש ש. ל. הוא הצהיר במפורש, שעל פי הסכם העבודה עליו חתם אסור לו לפנות ללקוחות, ולכן עקב איסור זה הוא דורש פיצוי נוסף של 10,000 ₪ לחודש. על אף הצהרתו של עו"ד ש. ל. בכתב התביעה שהגיש, פונה ש. ל. ללקוחות.  חמור מכך מתברר שעו"ד ש. ל. זייף מסמכים הן באופן שזייף את החתימות הלקוחות והן זייף פרטים לגבי הלקוחות, כגון בשאלת הזיהוי. זיוף מסמכים היא עבירה חמורה, ובמיוחד לגבי עו"ד. זו גם התנהגות שאיננה הולמת עו"ד ומהווה עבירה אתית של עורך דין. רצ"ב מסמכים התומכים בתלונה... רצ"ב ... כתב ההגנה שמדגיש את העבירות שעשה עו"ד ש. ל.. זיוף חתימת הלקוח אברהם וירג'ינה, זיוף חתימת הלקוחה רבקה אפלבוים. דוגמאות לפניות אסורות ללקוחות...".

    

   בית הדין האזורי קבע כי תלונה זו הגיעה לפחות לעוד אדם נוסף מלבד העובד (מי שקיבל את התלונה ומי שטיפלו בה), ולכן משלוחה מהווה פרסום. כאמור, בתלונה יוחסו לעובד זיוף מסמכים והתנהגות שאינה הולמת עורך דין המהווה עבירה אתית. בית הדין האזורי קבע כי אדם סביר היה מבין שפרסום כזה נועד לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו, וכן מיועד לפגוע באדם, במשרתו, במשלח ידו או במקצועו, ולכן מהווה הפרסום לשון הרע. הגם שלשכת עורכי הדין עשויה להיחשב "רשות מוסמכת לקבלת תלונות" לצורך סעיף 15(8) לחוק, נקבע כי הגנה זו, המותנית בהיות הפרסום בתום לב - לא עומדת למערערים, בשל דרך ניסוח התלונה. וכך נאמר:

   "29. בהגשת תלונה לרשות מוסמכת ישנה חשיבות גם לאופן שבו מנוסחת התלונה. לטעמינו האופן בו ניסח הנתבע 1 את התלונה כנגד התובע, תוך שאינו מסייג את דבריו, כפי שסייג אותם בחקירתו הנגדית, אינה עולה עם חובת תום הלב הנדרשת במסגרת ההגנה לפי סעיף 15(8) לחוק.

   30.  מעבר לאמור, יצוין כי הנתבע 1 לא הציג כל פניה לחברת הביטוח בזמן אמת, עובר להגשת התלונה, וכן לא הוצג כל נתון עובדתי בנדון בנוגע לביטול פוליסות או החזרת כספים לאותן מבוטחים המצוינים בתלונה".

    

   בגין פרסום זה חייב בית הדין האזורי את החברה והמערער 1, ביחד ולחוד, בתשלום פיצוי בסכום של 20,000 ₪.