ע"ע 11874-03-16

השופט משה טוינה

1.לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (סגנית הנשיאה איטה קציר; סע"ש 57229-02-13) מיום 7.2.16 (להלן: "פסק הדין"), לפיו על המבקשים לשלם למשיבה גמול על העסקה בשעות מנוחה שבועית בסכום כולל של 133,192.5 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.

2.על פסק הדין הוגש ערעור ובמקביל הוגשה הבקשה שלפני לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. בהחלטה מיום 8.3.16 ניתן צו עיכוב ביצוע ארעי עד למתן החלטה בבקשה לגופה.

הרקע לבקשה:

3.המשיבה, אזרחית רומניה, הועסקה באמצעות חברת "איתני מור מטפלים סיעודיים בע"מ" (להלן – חברת מור), כמטפלת סיעודית בביתה של הגב' שרה שטיינברג ז"ל (להלן: "המנוחה"), מחודש אוגוסט 2005 ועד לפטירתה ביום 15.12.12.

4.בפברואר 2013, הגישה המשיבה תביעה לבית הדין האזורי בחיפה להפרשי פיצויי פיטורים; לגמול בגין עבודה בשעות נוספות, והחזר ניכויים מהשכר בייחס לתקופת העסקה הכוללת. בפסק הדין מושא הבקשה נדחו תביעות המשיבה להפרשי פיצויי פיטורים ולניכויים שלא כדין מהשכר.

5.התביעה לגמול בגין העסקה בשעות נוספת מתייחסת לטענת המשיבה על העסקה במנוחה שבועית וכפועל יוצא מכך – לגמול על העסקה במנוחה שבועית. נקצר ונאמר כי בבית הדין האזורי לא הייתה מחלוקת על כך שניתנה למשיבה מנוחה שבועית של 24 שעות. עם זאת, התעוררה שאלה בייחס ל- 12 שעות המנוחה השבועית הנוספות להן זכאית המשיבה מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א- 1951 (להלן- חוק שעות העבודה והמנוחה) , הקובע כי מנוחה שבועית הינה בת 36 שעות רצופות ועובד המועסק במנוחה השבועית זכאי לגמול בשיעור של 150% מהשכר הרגיל על העסקתו בתחום המנוחה השבועית.

6.לעניין זה טענו המבקשים טענות בשני מישורים. במישור המשפטי, טענו המבקשים כי אין תחולה להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה ביחסיים שבין הצדדים, ומכאן שהתביעה לגמול על העסקה בשעות נוספות המבוססת על חוק שעות עבודה ומנוחה, נעדרת עילה. במישור העובדתי נטען כי משנת 2005 ועד לחודש אפריל 2011 המנוחה תפקדה באופן עצמאי, ונהגה לישון משעה 22:00 בערב ועד השעה 10:00 למחרת בבוקר, כך שבשעות אלה המשיבה הייתה חופשיה לעשות כרצונה, וכך נהגה בפועל ; ובהתאם אין היא זכאית לשכר .

7.בפסק הדין מושא הבקשה, התקבלה גרסת המשיבה באשר לאופי עבודתה ושעות מנוחתה.