ח.ס. נ' קצין תגמולים

ערעור על החלטת המשיב מיום 29.10.2018, אשר דחה את בקשת המערער לקבלת תגמול נצרך לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט- 1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים או החוק), מהטעם שהוא יכול לעבוד במשרה חלקית ובפועל הוא עובד בהיקף של חצי משרה.

1.המערער, יליד 1966, שירת בצבא בשנים 1989-1985. הוא הוכר כנכה צה"ל בשיעור 60% לצמיתות, מתוכם 50% בגין תסמונת פוסט-טראומתית (PTSD), והגיש בקשה לקבלת תגמול נצרך. לאחר שנדחתה בקשתו, הוגש ביום 29.11.2018 הערעור שבפנינו. בתצהיר מיום 1.9.2019 כתב המערער:

"5. כבר שנים רבות אני לא מסוגל לעבוד למרות שניסיתי בתעסוקה בהתנדבות ובתעסוקה רגילה.

6. כבר הרבה שנים משרד הביטחון מכריח אותי לצאת לעבודה כי הוא מאיים עליי שאם לא אצא לעבודה לא ישלמו לי תגמולים.

7. אני ניסיתי כל מיני עבודות אבל אני לא באמת מסוגל לעבוד ולכן אני גם לא מצליח.

8. בגלל שלא הצלחתי להסתדר בעבודה בשום מקום לא הייתה ברירה ואבא שלי לקח אותי לעבודה אצלו".

2.תגמול נצרך מוסדר בסעיף 7 לחוק הנכים, בו נקבע כי לנכה שדרגת נכותו אינה פחותה מ-50% והוא נצרך, ישולם תגמול בשיעורים מוגדלים הנגזרים מאחוז הנכות ושכר קובע על-פי הדירוג המינהלי. הגדרת "נצרך" מצויה בסעיף 1 לחוק, וכוללת שני תנאים מצטברים: (1) אדם שאינו מסוגל להשתכר למחייתו; (2) אין לו הכנסה מספקת למחייתו. כל אחד משני התנאים זכה להגדרה. התנאי הראשון, לגבי נכה, הוגדר כ"אדם שאינו מסוגל להשתכר למחייתו בגלל מום גופני או שכלי ואין סיכוי נראה לעין שאפשר יהיה לשקמו אי-פעם". התנאי השני הוגדר כ"הכנסה שהוכרה כמספקת למחייתו של אדם והתלויים בו, לפי כללים שייקבעו בתקנות". כללים אלו נקבעו בתקנות הנכים (כללים להכרת אדם כאינו מסוגל להשתכר למחייתו ולהכרת הכנסה כדי מחיה), תשי"ג-1953.

ברע"א 5563/07 דמיר נ' קצין התגמולים, פסקה 18 לפסק דינו של השופט מלצר (פורסם בנבו, 11.7.2011) (להלן: עניין דמיר) נדונה תכליתו של תגמול נצרך:

"מטרתה העיקרית של הוראת החוק הקבועה בסעיף 7(א) הנ"ל היא איפוא לספק לאותם הנכים, מעל דרגת נכות מסוימת, ואשר בנוסף לכך אינם מסוגלים ומצליחים לכלכל את עצמם - את היכולת להגיע לדרגה של קיום מינימאלי בכבוד, על דרך של קבלת תגמול מעבר לזה שניתן להם במסלול התגמול הבסיסי".