הראיות
חוות דעת המומחה פרופ' יצחק שקד (מטעם המשיב) מיום 15.05.22 (צורפה להודעת הערעור,נספח 6 הוגשה ביום 12.07.22)
פרטי המקרה- המערער, בתאריך 1.11.2017 בעת שירות מילואים בתרגיל מדמה של חיפוש על חשוד שחזר על עצמו, נאזק מספר פעמים, ובמהלך התרגיל חש כאבים בגב התחתון. ד"ר בן שטרית שבדק אותו ודיווח על כך בדו"ח הפציעה כתב: "הנ"ל פנה אלי בדרך לפעילות מבצעית בשל כאבים בגב התחתון מספר פעמים לפני שעלה לחפ"ק . הציע לו שיפסיק להשתתף בפעילות, עד להערכה מסודרת של התלונות הואיל ועלתה אפשרות של פריצת דיסק. הוא הלך בחופשיות ללא רושם לחסר נוירולוגי או תלונות אורולוגיות. והוא פנה אליו להשלמת האירוע שנתיים לאחר מכן". הוא פנה אליו כשהיה בדרכו לפעילות מבצעית בשל כאבים בגב התחתון. ד"ר בן שטרית אשר בדק אותו ודיווח עליו בדו"ח הפציעה כתב שהמערער היה בדרכו לחפ"ק והוא בדק אותו והציע לו ש "ירד מציוד", ושלא ישתתף בפעילות, עד להערכה מסודרת הואיל ועלתה אפשרות שהוא סובל מפריצת דיסק, הוא הלך בחופשיות ללא רושם לחסר נוירולוגי או תלונות אורולוגיות. דו"ח הפציעה היה ללא תאריך ולא היה תיעוד עד ל-6.5.18 מקופ"ח בו תועדו תלונות מתאריך 10.12.17 ו-21.8.17., כולל "כאבי גב תחתון עם הקרנה לימין הופיע לאחר שרות מילואים טופל בנוגדי דלקת", ובהמשך:" הכאב מזה כחודש מופיע לאחר עמידה ממושכת ישיבה ממושכת". נראה לפרופ' שקד שאין קשר בין מצב גבו לבין שירות המילואים והאירוע מיום 01.11.17. אין כל עדות רפואית או אחרת כי בתאריך האמור עסק המערער בתרגיל מדמה של חיפוש ואזוק חוזר, בו היה מנגנון או בדל מנגנון שעשוי לגרום לפריצת דיסק. מדובר בפעילות רגילה ואין בפעילות הזאת השפעה על הדיסקים הבין חולייתיים בגב התחתון. בדיקת הרופא מתייחסת לכאבי גב בלבד, לכך שהוא התהלך בחופשיות ללא רושם לחסר נוירולוגי או תלונות אורולוגיות, ואין כל כמו כאב גב, והוא חזר לתפקד באופן פיזי במשך כל תקופת המילואים שלאחר האירוע. הוא חזר לפעילות פיזית מלאה. מאז לא היה כל תיעוד רפואי עד ליום 6.5.18 מקופ"ח, בו תועדו תלונות מ- 10.12.17. ו-21.1.18 שהתייחסו לכאבי גב תחתון עם הקרנה לימין, שהופיע לאחר שירות מילואים וטופל בנוגדי דלקת., ובהמשך: "הכאב מזה כחודש מופיע לאחר עמידה ממושכת וישיבה ממושכת. בבדיקה - נשיאת משקל מלאה ללא רגישות עמוד שדרה מתני, כיפוף תקין. מנח רגליים תקין, כוח גס ותחושה תק תקינים. הבדיקה הייתה תקינה. מאוחר יותר נמסר על הטבה קלינית. בבדיקת MRIממצאים הנוגעים לדיסק ושינויים ניווניים שבעקבותיהם קיבל ארקוקסיה וטיפול פיזיותראפי. כמו כן דווח על ממצאים שונים הנוגעים לעניין בימים ,15.6.18, 26.6.18 ו-15.9.19. מוסר על כאבים בגב תחתון .
למסקנה- המערער סובל מפריצת דיסק בחוליות המותניות, אין לכך כל קשר למילואים ולאירוע מיום 1.1.17. מדובר בפעילות רגילה שאין לה כל השפעה על הדיסקים.
סובל מפריצת דיסק בחוליות המותניות, שאין לה כל קשר לשירות המילואים ולאירוע מיום 1.11.17, התהלך בחופשיות ללא רושם לבעיה נוירולוגית. לא היו לו תסמינים קשים, כמו שיש למי שסובל מפריצת דיסק חריפה של כאבי גב, כמו הקרנה לרגלו וחוסר יכולת לתפקד כלל לאחר האירוע. בהתאם לספרות אין קשר בין מאמץ פיזי ממושך לפריצת דיסק. המערער סובל משינויים ניווניים במרחב הדיסקאלי בו נראית בליטת הדיסק מהם סובלים בגילו 54% מהאוכלוסייה הבוגרת. האסכולה המבוססת והמקובלת כיום מבוססת על גורם גנטי לפי מחקרי התאומים, והיא מעידה על שינויים ניווניים ואינה מעידה על מאמץ גופני. האירוע מיום 01.11.17 הינו אירוע מינורי בעקבותיו סבל המערער מכאבי גב בסמיכות אליו, ובהמשך בלט דיסק על רקע מחלה ניוונית בחוליות L4-L5. הוא הסתמך על האסכולה המבוססת והמקובלת היום במחקרים על התאומים הזהים לפיה הגורם הגנטי ולא מאמץ אזוטרי הוא הגורם העיקרי להתפתחות שינויים ניווניים ובלט דיסק כפי שנמצאו במקרה זה ומדובר במקרה מינורי שבסמוך לו הסתמנו כאבי גב נפוצים ומאוחר יותר בלט דיסק על רקע מחלה ניוונית.
הספרות האורתופדית העדכנית אינה רואה במאמץ פיזי מתמשך גורם המביא לפריצת דיסק, בוודאי לא מאמץ קצר שאינו קשור להפעלת הגב התחתון בהתאם לספרות שהוצגה. הסתמך על שלושה מאמרים.
בחקירה נגדית שנערכה בהיכל בזום (בסיוע של עוזרתו (עמ' 31 ואילך), אמר שהוא התייחס לאירוע בודד אך אין זה משנה אם מדובר באירוע אחד או במספר אירועים. לדבריו מדובר בכאבי גב חולפים, הוא נבדק מיד אחרי האירוע ולא מצאו אצלו דבר מיוחד – רמז לפריצת דיסק או דבר מה דומה. לאחר האירוע היו לו תלונות על כאבים. לפי בדיקה שנעשתה חודש לאחר האירוע לא היו לו מגבלות תנועה אך היו לו כאבים, והוא נשלח לפיזיותרפיה שהיא הטיפול המקובל. באירוע טראומטי שלאחריו יש כאבים ומגבלות תנועה יש קשר סיבתי, אך מדובר באירוע מינורי שאין בו קשר סיבתי. לשאלה מה ידוע לו על האירוע אמר שמדובר באירוע של אזוק שמשכיבים אדם על הרצפה וקושרים לו את הידיים, דבר מה דומה לזה. לשאלה האם גם כאשר אזקו אותו וישבו עליו עם הברכיים על הגב מדובר באירוע מינורי, אמר שהוא מכיר את הדבר שמשכיבים אדם ואוזקים לו את הידיים ולוחצים על הגב, וזה לא משנה, אין לכך כל השפעה על הדיסק. כשנאמר לו שמדובר בתרגיל שנעשה במהלך המילואים, אמר שהוא לא רואה בכך שום דבר חריג. לדבריו 54% מבני גילו שעושים הדמיה מסיבות שונות, מוצאים אצלם שינויים דיסקליים, פריצות ובליטות דיסק, אצל רובם והן אסימפטומטיות, ואין לכך ביטוי קליני. הוא צירף לכך כ-10 מאמרים מובילים בספרות בעלי רקע מדעי גבוה לדבריו, ומהווים אסכולה רפואית שסבורה שתרגילים מסוג זה ונפילות קלות אינם גורמים לשום נזק לדיסק עצמו וודאי שלא לנזק חריף. בקשר לכך אמר שאינו יכול להצביע במהלך עדותו על המאמר הספציפי שמתייחס לכך. לשאלה האם יש ספרות עדכנית שמתייחסת לרמת אחוזים יותר נמוכה, אמר שאינו יכול לענות על כך ואין לו אפשרות טכנית לעלעל בספרות כולה כדי למצוא איפה יש יותר או פחות.
כשנאמר לו שלא התייחס לספרות שד"ר לייטנר צירף לחוות דעתו, אמר שזאת ספרות שלא עברה ביקורת עמיתים. במאמר חשוב אינה מגובה בעמיתים, ולא היה רוצה להתייחס לספרות הדלה והלא עניינית האמורה.
כשנשאל אם הוא יכול להצביע על המאמר עליו הוא הסתמך, אמר שמדובר במאמר השני שצוין בחוות דעתו באזכור אף שלא צורף. בקשר לכך הערנו לו שעל מנת להסתמך עליו יוכל לבקש את הגשתו.
חוות דעת המומחה מטעם המערער ד"ר לייטנר יוסף מיום 28.10.22 (הוגשה ביום 30.10.22)
המערער התגייס לשירות מילואים במצב רפואי תקין. הוא השתתף בתרגיל חיפוש והשתלטות על חשוד, בו הוא מדמה את החשוד כרועה צאן שנשקו מוסתר תחת בגדיו, שהיה כוחני ואלים מאוד כאמור בתצהיר המערער, החיילים הטיחו אותו על הקרקע שם הוא רותק עם הברכיים או כפות הרגליים בעוצמה רבה על גבו ואזוק ידיים לאחור בעודו מנסה להתנגד, וכך חזר התרגיל על עצמו כל היום. בסופו הוא התחיל לסבול מכאבי גב, הופנה לרופא והומלץ לו לא לשאת משקל ואפוד, דבר שלא היה ישים בתעסוקה מבצעית והוא המשיך בתרגיל לאחר שנטל משככי כאב. עם שחרורו טופל באופן שמרני ללא הטבה וכחצי שנה לאחר מכן עכר ניתוח מיקרודיסקטומיה, שלאחריו הייתה הקלה זמנית, אך הכאבים חזרו ובלט הדיסק עדיין לוחץ על העצב.
המומחה מטעם המשיב בחר להתעלם מדו"ח הפציעה הואיל ולא היה חתום ולא היה עליו תאריך, בעוד שבבדיקתו הדו"ח היה חתום עם תאריך. כמו כן, תיקו הרפואי של המערער היה חסר ביחס לתקופה שעד ליום 05.05.18, בעוד שהוא הציג תרשומות רפואיות שקדמו למועד זה.
המומחה מטעם המשיב הסתמך על מחקרי התאומים הדנים בגורם הגנטי מול גורמים אחרים כמו עבודה או משקל, שלדעתו אינם משמעותיים במצבי טראומה חריפים, ועל סקירה משנת 2000 המתייחסת לאספקטים מכניים של נזקי דיסק המתאים למקרה זה. לשאלה האם במחקר שהוא הציג בדקו מרכיב גנטי לעומת סגנון חיים, השיב בחיוב, ואמר שיש מאמר יסוד פרוספקטיבי שמתייחס לחבלות מינוריות שאינן מגבירות את הסיכון לכאבי גב רציניים, וכשהדבר קורה הסיבות לכך הינן פסיכולוגיות או דמוגרפיות. הכוונה למאמר השני שהוזכר עם מראה מקום בלי שהמאמר עצמו צורף.
ביחס לנימוקים מהן עולה שאין קשר בין בעיית הגב של המערער לאירוע בשירות המילואים שהעלה המומחה מטעם המשיב, אמר שהסקירה שהוצגה על ידי המומחה מטעם המשיב הייתה שלוש עשרה שנים לפני כן, ואינה עדכנית. כמו כן היא מציגה מידע שאינו מתייחס למצבי טראומה חריפה. הסקירה משנת 2020 מתייחסת לנזקי דיסק ומציגה שגם אירוע בודד יכול לגרום לנזק. מאמר נוסף מציג מסקנה לפיה הנזק לדיסק הוא תהליכי ומתחיל בכאבי גב שמתפתחים לבלט דיסק בעל סימפטומים כמו במקרה של המערער ולבסוף מביאים לניתוח. כמו כן, הוא הביא מקור נוסף לפיו גם לחץ חריג בודד על הדיסקים יכול להתחיל תהליך שיוביל לניוון הדיסק וקריעתו. הטענה שהממצאים שהיו למערער שכיחים בשיעור של כ- 54% בקרב האוכלוסייה הבוגרת שגויה, הנתון הזה מתייחס לשכיחות כאבי גב אי פעם במהלך החיים ובכל גיל מילדות עד גיל 90. בהתאם לספרות, שיעור השכיחות לכאבי גב בכל רגע נתון נמוך מ-10% ואילו שכיחות כאבי גב בגיל 30 עומד על 6.5% בלבד מכלל הסובלים מכאבי גב. שכיחות פריצת דיסק בגיל 30 מתוך אוכלוסיית הסובלים מכאבי גב ומופנים להערכת MRI עומדת על 11% ולכן טענת השכיחות אינה סבירה.
הנמקות המומחה מטעם המשיב אינן מבוססות על ספרות רפואית עדכנית. מדובר בטראומה בעלת פוטנציאל לחבלת גב והשתלשלות אירוע כפי שקרה למערער. התיק הרפואי של המערער מציג רישום אנקדוטלי משנת 2015 המתייחס לכאב גב והקרנה לרגל שמאל שיוחס לישיבה ממושכת לא טובה ולא דרש טיפול. המומחה הסתמך על ארבעה מאמרים.
בחקירה נגדית אמר: " הוא סיפר שזה התחיל אחרי המילואים...ככל שהוא ראה בתיקים...היה לו אירוע בודד של כאב גב שנתיים לפני כן, הא סבל במשך שנים לפני כן אחורנית מבעיות גב, יצא מהמילואים עם סיפור ...של כאב גב. אז ...אי אפשר להגיד שבמילואים האלה זה שום דבר לא קרה שם כלום....הוא היה בריא יצא חולה " (פר' עמ' 12)
כמו כן נשאל על כך שבגיליון הרפואי בהתייחסות לאירוע נרשם שמדובר בתחלואה טבעית בגב לבן אדם שסובל משינויים ניווניים, והשיב שבלט דיסק ותחלואה ניוונית שכיחים מאוד, ולא כל אדם שיש לו הדברים הללו סובל מתחלואת גב, ואינו מקבל את הדעה שתחלואה ניוונית מתחילה באירוע מסוים ובן אדם בגיל שלושים מתגלגל לניתוח וכל זה תהליך תקין. (פר' מיום 24.4.24 עמ' 13).
בהמשך אמר: ". אני חושב שאם האירוע הזה התרחש, והוא חתום והוא מקובל,הוא אירוע סופר טראומתי, אין לו שום דמיון למה שמומחה מטעם משרד הביטחון קבע שזה אירוע בודד יום במשרד מה שנקרא, אני לא חושב שלזרוק מישהו על הרצפה פעם באותו יום, לאזוק אותו, לדרוך עליו, זה אירוע בודד של שום דבר, אני חושב שזה אירוע חמור מאוד, אז זו הסיבה שאני חושב, אבל, ולקחתי את זה קצת הלאה ואמרתי בוא נגיד שזה לא היה משהו כזה אלים, סתם היה יוצא למילואים, נוסע ברכב בשטח, מתחילים לו כאבי גב שמהם הוא לא יוצא בסוף מדרדר לניתוח. האם אז, למי הוא שייך הוא לא שייך איכשהו לצבא?(עמ' 19)
תצהיר המערער מיום 12.07.22 (סומן נספח 7, הוגש ביום 12.07.22)
התגייס לשירות חובה כלוחם בהנדסה קרבית בחדש אוגוסט 2003. בשנת 2012 נכנס לעולם ההייטק, כיום מנהל צוות פיתוח. ביום 1.11.17 היה בשירות מילואים, השתתף בתרגיל אימון לקראת לחימה בו דימה עצמו לרועה צאן עם נשק מוסתר והצוותים, שמנו ארבעה חיילים לצוות, נדרשו לרדוף אחריו ולנטרלו. הופעל עליו כוח פיזי רב, הוא הוטח על הקרקע ונאזק באזיקונים, החיילים הניחו עליו את רגליהם וברכיהם על גבו התחתון בעוצמה רבה, והוא ניסה להתנגד. התרגיל חזר על עצמו פעמים רבות במשך כל היום. בסיום היום חש כאבים עזים בגבו התחתון ופנה לקבלת טיפול רפואי. הרופא שבדק אותו טען שמדובר בפריצת דיסק אך בשל היותו בשירות מילואים, נדרש לבצע בירור בקופת החולים. גם לאחר ששוחרר ממילואים המשיך לסבול כאבים עזים בגבו התחתון ובעמוד השדרה המתני עם הקרנה לרגל ימין. מהבירור שבוצע בקופת החולים עלה שהוא סבל מפריצת דיסק בחוליות L4-L5. כפתרון למצבו עבר ניתוח מיקרודיסקטומיה והייתה הטבה במצבו, אך עד היום סובל מכאבי גב עזים והגבלת תנועות גב תחתון.
בחקירתו הנגדית מיום 04.04.24 אמר שהתביעה להכרת זכות נכה הוגשה חמש שנים לאחר התאונה, הואיל ולא הבין אם מדובר במצב זמני או קבוע, הוא התנהל מול עורכת הדין שלו כבר משנת 2021, לאורך כל אותן השנים המשיך לשרת במילואים בתפקיד עורפי (פרוט' עמ'16-17). לשאלה למה לא מסר את כל הפרטים בדו"ח הפציעה אמר שלא היה מקום לציין את כל הפרטים בדו"ח בעניין תרגיל האזוק, ושבחלוף הזמן הוא נזכר בעוד פרטים שהיו רלוונטיים לגרסה שלו (פרוט' עמ' 22). הדו"ח נתחם באיחור של שנתיים והמפקד שחתום על הדו"ח לא היה המפקד שנכח באירוע או פיקד דאז (פרוט' עמ' 23 ש' 1-5). הוא לא סיפר לחפ"ק על נסיבות האירוע, אלא שכואב לו וזקוק למפגש רופא (פרוט' עמ' 24 ש' 18-32). לפי התיק הרפואי, הביקור הראשון בעניין כאבי הגב התחתון היו ב-6.05.2018.לטענת המערער הוא נפגש עם הרופאה מיד לאחר המילואים ואינו יודע למה לא מופיע הדבר בתיקו הרפואי (פרוט' עמ' 25). המומחה ציין שהיו כאבי גב מאפריל 2015, שהמערער אמר שאינו זוכר שסבל מכאבי גב עם הקרנה לרגל שמאל, אך יכול להיות שהיה מדובר באירוע מינורי שחלף (פרוט' עמ' 28 ש' 3-22). כמו כן אמר שהרישום הרפואי לפיו כתוב שהכאב החל לאחר המילואים שגוי וכן שהוא אמר לרופא המטפל שהכאב החל בעקבות אירוע שקרה במילואים (פרוט' עמ' 29 ש' 4-18).
בחקירתו נגדית- (עמ' 16 ואילך), למה הגיש את התביעה רק חמש שנים לאחר האירוע אמר שהתברר לו על הפציעה שיש לו פריצת דיסק רק בדיעבד והוא ניגש לעורכת דין בשנת 2020 או 2021 על פריצת הדיסק נודע לו כשנה וחצי לאחר האירוע כשעשה MRI. לא הגיש מיד לאחר מכן כי היה חשוב יותר לטפל בעצמו והוא חשב שזה יחלוף, ומדובר בעניין שלא ניתן היה לחקור אותו בשירות מילואים. הרופא עצמו אמר לו שיוריד מהציוד הוא רצה להמשיך בשרות מילואים (עמ' 17). לשאלה למה לא היה תיאור כפי שהעיד בתצהירו בבקשה להכרת זכות, אמר ששם היו רק שלוש שורות לכתיבת הסיפור ויש לו שגיאות כתיב רבות.
על פי מה שקרא המערער בתביעה להכרת זכות נכתב: "במהלך תרגיל מארב, תפיסה ששימשתי כדימוי אויב לאחר מספר תרגילי אזיקה הופיע כאב בגב התחתון בזמן תעסוקה מבצעית. היה מסדר חולים במוצב שד"ר בן שטרית ביצע, בגלל ששובצתי לחפ"ק לחוד הפיקודי לא היה זמן להיבדק עד הסוף...התלוננתי על כאבי הגב. בפני הדוקטור. הוא המליץ לא להיות על ציוד, מכיוון שאולי זאת פריצת דיסק.... מבדיקה בקופת החולים לאחר סיום המילואים התברר, שאכן יש לי פריצת דיסק.
לאחר שהוצג לו מסמך מיום 6.5.18, אמר על כך: "איתי, דיברו איתי ב- 10.12.2017 ... הטפול שלי. הונפקה לי הפניה לפיזיותרפיה הפניה לדימות... אחרי שסיימתי מילואים הייתי אצל ד"ר רודיק. הטיפול הראשוני בפריצת כאב הוא "תמתין תראה אם זה יעבור תעשה פיזיותרפיה תעשה דימות"... כשכבר עשיתי את כל הטפולים המשמרים. וזה לא עזר, ...כשסיימנו, אני לא זוכר אם זה יומיים או שלושה שבאמת זאת פריצת דיסק... פרופ' לרפואה פרופ' שי שבת, ...הבנתי ניגשתי אליו כי הוא המומחה העולמי וכותב הספרות. ...ניגש והסתכל והחליט, אמר לי, "שנים של פיזיותרפיה לא יפתרו לך את זה. אתה חייב ניתוח"... ניגשתי עשיתי את הניתוח... אני רועד פה מפחד שיקרה לי שוב. (עמ26' ). לשאלה למה לרופא הוא סיפר שהכאב הופיע לאחר השירות. והוא מספר שהכאב התחיל במהלך השירות, אמר שהוא קבע את התור לרופא הזה במהלך השירות. הכאב התחיל במהלך השירות, הוא הופיע אצל הרופא לאחר השירות וכך הוא אמר לרופאים.(עמ'29)
עד המערער עמית רוקח, מיום 4.4.24 פרוטוקול עמ' 23
העד אמר שהוא משרת במילואים עם המערער משנת 2007 ועד למועד העדות. היה מפקד בפלוגה. האירוע היה באימון שעושים לפני עליה לקו. מטרתו הייתה ללמד איך לאזוק עציר ולרסן אדם שמתפרע. היה צוות דימוי אויב שעשה רעש והתפרע מעט, וההנחיה הייתה לאזוק את החייל המדמה בצורה שלא יוכל להתנגד, בעת שההנחיה לאותו חייל הייתה שיתנגד. הוא היה צריך להוריד את האדם המדמה אויב אל הרצפה, תופסים לו את הידיים, ולוודא שהוא לא זז ולא יכול ללכת לשום מקום. המערער היה אחד המפקדים באחד הצוותים, עד כמה שהוא זוכר, והוא דימה את האדם שהיה צריך העד לאזוק. לאחר האירוע המערער קם חזרה לצוות הבא והם המשיכו בתרגיל. לדבריו הוא אינו זוכר אם המערער התלונן באותו אירוע, אך במילואים כולם חוטפים מכה כלשהי ומתעלמים ממנה, אך הוא יודע שמאז אותם מילואים, הוא לא נושא משקלים, לא משתתף בתרגילים והוא לא פעיל. לשאלה אם הוא ציין שהוא לחץ עליו עם הרגל, השיב בחיוב והסביר שהמטרה הייתה לתפוס את הידיים ולחץ עם הברך על הגב התחתון. לשאלה אם מדובר בלחיצה מסיבית אמר שזאת לחיצה שנועדה מהאדם לזוז ואם הוא זז שמים עליו יותר משקל ותפקידו של החייל המדמה אויב לזוז. כמו כן אמר שהלחיצה הזאת חוזרת עליו באותו תרגיל 12 פעמים.
עד המערער יובל פרידמן, עמ' 26
בעדותו אמר שהם היו בתרגולת לעליה לקו, המערער היה הקשר של המ"פ שדימה אויב בצוות , הוא עמד במחסום כמו אדם שהיה עם סכין, והם תרגלו בצורה אמיתית, המ"פ היה עם אקדח, המערער דימה מידי פעם את האדם האזוק שמחזיק בידו סכין ומידי פעם את האדם האוזק. הם תרגלו בצורה אמיתית, והם עוסקים בכך יום שלם. המערער תרגל רק עם המחלקה שלו, אך המערער תרגל כל הפעמים. המערער היה כמו דמות חשודה והם קראו לו, הם השכיבו אותו תפסו אותו, הוא לא שיתף פעולה, שלף את הסכין מגומי שהייתה בידו, ואז הוא והחייל שהיה איתו מעכו אותו לתוך הרצפה, הוא היה עם הברך על הגב שלו, והוא בצורה אינסטיקטיבית ביקש שיפסיקו כי ממש הכאיבו לו, והם הפסיקו והמשיכו עם תרגולות אחרות. בהמשך היום התלונן שכואב לו הגב ומאז הוא עושה אתם מילואים כרגיל. גם במילואים אחרים כן הוא התלונן שכואב לו הגב והוא משמשאתם במילואים כשליש ולא כלוחם, אך אינו זוכר ממתי.
דיון
1.השאלות העומדות לדיון הן שאלת העובדות ביחס לגרסת המערער ביחס לאירוע ולטיבו בהם לגרסת המערער, האם מדובר באירוע מינורי, כפי שסבר המומחה מטעם המשיב, או אירוע מיוחד ובעל עוצמה כפי שתיארו המערער ועדיו. השאלה הנוספת היא המחלוקת בין המומחים ביחס לשאלת הקשר הסיבתי הרפואי העובדתי, והשאלה ביחס לקשר הסיבתי המשפטי.
1.העובדות
ביחס לעובדות גרסת המערער נראית לנו סבירה ומהימנה, והיא נתמכת בעדויות העדים מטעם המערער ומהתיעוד הרפואי, ואינה עומדת בסתירה לשום ראיה קונקרטית אחרת, למעט התייחסותו של המומחה מטעם המשיב שמתייחסת לאירוע הנטען מבחינה עובדתית כאל אירוע מינורי חסר משמעות. מדובר בתפקיד פיקודי של המערער שמעמיד את עצמו כמי שמתרגל קבוצה של חיילי מילואים לפני עלייתם לקו, כאשר הוא עצמו משמש כמי שמדמה אדם מצד האויב על מנת להכשיר אותם בהתגוננות מכל אדם כזה במהלך היום, כאשר הדבר כרוך
בהפעלת עליו כוח פיזי רב, הוא מוטח על הקרקע ונאזק באזיקונים, החיילים המתאמנים מניחים את רגליהם וברכיהם על גבו התחתון בעוצמה רבה, כשהוא הוא מנסה להתנגד, כאשר התרגיל חוזר על עצמו פעמים רבות במשך כל היום, ובסיום היום הוא חש חש כאבים עזים בגבו התחתון ופנה לקבלת טיפול רפואי, ועדותו נתמכת בעדויות של העדים עמית רוקח, יובל פרידמן,
התיעוד הרפואי המשתקף בחוות דעת נצוצחה מטעם המערער לפיו, ד"ר בן שטרית שבדק אותו ודיווח על כך בדו"ח הפציעה כתב: שהוא פנה אליו בדרך לפעילות מבצעית בשל כאבים בגב התחתון, מספר פעמים לפני שעלה לחפ"ק, הציע לו שיפסיק להשתתף בפעילות, עד להערכה מסודרת של התלונות הואיל ועלתה אפשרות של פריצת דיסק, כשהיה בדרכו לפעילות מבצעית בשל כאבים בגב התחתון, והוא פנה אליו להשלמת האירוע שנתיים לאחר מכן", וכן דבריו של ד"ר בן שטרית האמורים לעיל, אשר בדק אותו ודיווח עליו בדו"ח הפציעה שהמערער היה בדרכו לחפ"ק והוא בדק אותו והציע לו ש "ירד מציוד", ושלא ישתתף בפעילות, עד להערכה מסודרת הואיל ועלתה אפשרות שהוא סובל מפריצת דיסק. כמו כן נתמכת עדות המערער בדו"ח הפציעה שהיו לו כאבי גב תחתון עם הקרנה לימין שהופיעו לאחר שרות מילואים וטופל בנוגדי דלקת", והכאב מזה כחודש מופיע לאחר עמידה ממושכת וישיבה ממושכת, ןהתיעוד מיום מקופ"ח בו תועדו תלונות מתאריך 10.12.17 ו-21.8.17., כולל "כאבי גב תחתון עם הקרנה לימין שהופיע לאחר שרות מילואים והוא טופל בנוגדי דלקת", וכן שהכאב מזה כחודש מופיע לאחר עמידה ממושכת ישיבה ממושכת". אכן נאמר באותו תיעוד שהוא הלך בחופשיות והמשיך בשירות הקרבי תקופה ממושכת לאחר מכן , אך אין בכך כדי לפגוע במהימנות המערער והעדים, כיאה לחיילים קשוחים ביחידה קרבית, שאינם ממהרים להשתחרר מיחדה קרבית כל עוד לא מתברר הצורך הרפואי הברור לעשות כן, ורק לאחר מספר שנים כאשר מצבו הוברר עבר לתפקיד מינהלי באןתה יחידה.כמו כן תומכת בגרסתו העו בבדיקת MRI ממצאים הנוגעים לדיסק ושינויים ניווניים שבעקבותיהם קיבל ארקוקסיה וטיפול פיזיותראפי. כמו כן דווח על ממצאים שונים הנוגעים לעניין בימים ,15.6.18, 26.6.18 ו-15.9.19. מוסר על כאבים בגב תחתון . כמו כן תומכת בגרסתו העובדה שבבדיקת MRI ממצאים הנוגעים לדיסק ושינויים ניווניים שבעקבותיהם קיבל ארקוקסיה וטיפול פיזיותראפי. כמו כן דווח על ממצאים שונים הנוגעים לעניין בימים ,15.6.18, 26.6.18 ו-15.9.19. מוסר על כאבים בגב תחתון .
2. הקשר הסיבתי הרפואי העובדתי
ביחס לשאלת הקשר הסיבתי הרפואי העובדתי, נראה לנו שגם בקשר לכך, יש להעדיף את חוות דעת המומחה מטעם המערער על פני חוות דעת המומחה מטעם המשיב, כפי שמתחייב הן מהמסקנה האמורה לעיל ביחס ללטיב האירוע עליו העיד המערער, שכן מסקנתו של המומחה מטעם המשיב הייתה בשל התייחסותו אל האירוע עליו העיד המערער כאירוע מינורי חסר משמעות, בעוד שלאור מסקנתנו שביחס לעובדות המקבלות את גרסת המערער , לא יכול נימוק זה לעמוד.
נוסף על כך גם מבחינת ניתוח העדויות האחרות, נראאה לנו שיש להעדיף את מסקנתו של המומחה מטעם המערער, בהתייחס להסתמכות המומחה מטעם המשיב על מאמרי התאומים, כאשר הסתכות המומחה מטעם המשיב על מאמרים אלו הייתה כרוכה במסקנתו העובדתית שמדובר במקרה מינורי, בעוד שהמומחה מטעם המערער התייחס לאי הסתמכותו על מאמרי התאומים על כך שמאמרים אלו אינם משמעותיים במצבי טראומה חריפים, ועל סקירה משנת 2000 המתייחסת לאספקטים מכניים של נזקי דיסק המתאים למקרה זה. בעוד שבמחקר שהוא הציג בדקו מרכיב גנטי לעומת סגנון חיים, ואמר שיש מאמר יסוד פרוספקטיבי שמתייחס לחבלות מינוריות שאינן מגבירות את הסיכון לכאבי גב רציניים, וכשהדבר קורה הסיבות לכך הינן פסיכולוגיות או דמוגרפיות. הכוונה למאמר השני שהוזכר עם מראה מקום בלי שהמאמר עצמו צורף.
ביחס לנימוקים מהן עולה שאין קשר בין בעיית הגב של המערער לאירוע בשירות המילואים שהעלה המומחה מטעם המשיב, אמר שהסקירה שהוצגה על ידי המומחה מטעם המשיב הייתה שלוש עשרה שנים לפני כן, ואינה עדכנית. כמו כן היא מציגה מידע שאינו מתייחס למצבי טראומה חריפה, בעוד שהסקירה משנת 2020 מתייחסת לנזקי דיסק ומציגה שגם אירוע בודד יכול לגרום לנזק. מאמר נוסף מציג מסקנה לפיה הנזק לדיסק הוא תהליכי ומתחיל בכאבי גב שמתפתחים לבלט דיסק בעל סימפטומים כמו במקרה של המערער ולבסוף מביאים לניתוח. כמו כן, הוא הביא מקור נוסף לפיו גם לחץ חריג בודד על הדיסקים יכול להתחיל תהליך שיוביל לניוון הדיסק וקריעתו. כמו כן אמר שהטענה שהממצאים שהיו למערער שכיחים בשיעור של כ- 54% בקרב האוכלוסייה הבוגרת שגויה, ונתון הזה מתייחס לשכיחות כאבי גב אי פעם במהלך החיים ובכל גיל מילדות עד גיל 90, וכן שבהתאם לספרות, שיעור השכיחות לכאבי גב בכל רגע נתון נמוך מ-10% ואילו שכיחות כאבי גב בגיל 30 עומד על 6.5% בלבד מכלל הסובלים מכאבי גב. שכיחות פריצת דיסק בגיל 30 מתוך אוכלוסיית הסובלים מכאבי גב ומופנים להערכת MRI עומדת על 11% ולכן טענת השכיחות אינה סבירה. כמו כן אמר שהנמקות המומחה מטעם המשיב אינן מבוססות על ספרות רפואית עדכנית., ומדובר בטראומה בעלת פוטנציאל לחבלת גב והשתלשלות אירוע כפי שקרה למערער. התיק הרפואי של המערער מציג רישום אנקדוטלי משנת 2015 המתייחס לכאב גב והקרנה לרגל שמאל שיוחס לישיבה ממושכת לא טובה ולא דרש טיפול. המומחה הסתמך על ארבעה מאמרים.
כמו כן אמר המומחה מטעם המערער שה מערער אמר שזה התחיל אחרי המילואים, וככל שהוא ראה בתיקים, היה לו אירוע בודד של כאב גב שנתיים לפני כן, הא סבל במשך שנים לפני כן אחורנית מבעיות גב, יצא מהמילואים עם סיפור של כאב גב ואי אפשר להגיד שבמילואים האלה זה שום דבר לא קרה שם כלום, הוא היה בריא ויצא חולה " (פר' עמ' 12). במצב זה גם סמיכות הזמנים בין האירוע בשירות ובין התפרצות המחלה תומך ןמהווה ראיה לכאורה בעדות המערער.
כמו כן הסביר המומחה מטעם המערער ביחס לגיליון הרפואי המתייחס לאירוע שמדובר בתחלואה טבעית בגב לבן אדם שסובל משינויים ניווניים,בכך שבלט דיסק ותחלואה ניוונית שכיחים מאוד, ולא כל אדם שיש לו הדברים הללו סובל מתחלואת גב, ואינו מקבל את הדעה שתחלואה ניוונית מתחילה באירוע מסוים ובן אדם בגיל שלושים מתגלגל לניתוח וכל זה תהליך תקין. (פר' מיום 24.4.24 עמ' 13). כמו כן נראה לנו שיש לאמץ את עמדת המומחה מטעם המערער שמדובר באירוע טראומתי, שאינו כדברי המומחה מטעם המשיב "אירוע בודד יום במשרד, כאשר מדובר באיזוק אותו, דריכה עליו, ומדובר באירוע חמור מאוד.
לאור האמור נראה לנו שהוכח ברמה מאוד מתקבלת על הדעת קיומו של הקשר הסיבתי הרפואי, כנדרש בהליך זה.
3. הקשר הסיבתי המשפטי
ביחס לקשר הסיבתי המשפטי, מקרה זה הינו מהסוג של עניינים, שהינםבעלי זיקה הדוקה ומיוחדת לשירות הצבאי. מדובר בהקשר של פעילות אימונים למטרה מבצעית מידית של עלייה לקו, בעניין ייחודי מובהק של השירות הצבאי, בכך שנועד להכשיר חיילים לקראת עלייה לקו בעניינים מבצעיים הקשורים לסיכונים שעלולים להיות בפעילות הצבאית בקו. המפקד מטיל על עצמו תפקיד של דימוי אויב, שכל קבוצת החיילים שאותם הוא מכשיר מתרגלים עליו את האיזוק בתנאים קשים הכרוכים בכאבים. במצב זה אירועי הדחק קשורים באופן מובהק ישיר ומיוחד לפעילות הצבאית המבצעית. בנסיבות אלו מתקיים גם הקשר הסיבתי המשפטי כפי שנקבע בפסיקה (רע"א 54821-08-20 שניתן ביום 4.2.2024, דנ"א 4949-18 שניתן ביום 12.05.2020 שמתבסס גם על דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן, פ"ד נו (5) 732 (2002)).
4.הכרעה
לאור האמור אנו קובעים כי הוכח ברמה גבוהה של הסתברות שעל המשיב להכיר בנכותו של המערער בהתאם לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט 1959 [נוסח חדש), ואנו מורים למשיב לעשות כן ומחייבים את המשיב בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.
ניתן היום, כד' אדר תשפ"ה, 23 מרץ 2025, בהעדר הצדדים.
ברוך אזולאי , יו"ר הוועדה ד"ר גדעון רוזנטל מר יאיר כפיר
שופט בימ"ש מחוזי חבר וועדה חבר וועדה
בכיר בדימוס