ע. י. נ' TRUST

פסק דין

מבוא

התובע, יליד 2003, נפגע, על פי הנטען בכתב התביעה, בתאונת דרכים שארעה ביום 27.9.08. בכתב התביעה פורט שהתאונה אירעה בשעה שהתובע שחצה את הכביש ליד בית סבו בעזרייה.

אין בין הצדדים מחלוקת על כך שהתובע נפגע בתאונת דרכים בשעה שחצה את הכביש בעזרייה. המחלוקת הינה באשר לזהות הרכב הפוגע. תמצית גרסתו של התובע הינה שהרכב הפוגע הינו רכבו הפרטי של הנתבע, מסוג פאסט, שמספר הרישוי שלו הינו 7470690 וצבעו כסוף, בעוד שלטענת הנתבעת הרכב הפוגע היה רכב מונית שצבעו צהוב, רכבו של הנתבע כלל לא היה מעורב בתאונה, ולא הוא הרכב שפגע בתובע.

לאור טענותיה של הנתבעת הופרד הדיון בשאלת החבות מהדיון בשאלת הנזק.

אקדים ואציין שלאחר שמיעת הראיות ועיון בטענות הצדדים מצאתי שיש להעדיף את גרסת הנתבעת על פני גרסת התובע, ולפיכך יש לדחות את התביעה.

גרסת התובע

עדות אביו של התובע

בתצהיר עדות ראשית הצהיר אביו של התובע שביום 27.9.08 התארח בביתו של אביו בכפר עזרייה. התובע, שהיה בן 5 באותה עת, יצא מבית הסב עם בן דודו על מנת לקנות ממתקים בחנות הסמוכה. האב הצהיר שבאותה שעה עמד בקומה הרביעית של הבית וצפה בבנו. הבן התפרץ לכביש ונפגע על ידי רכב חולף, נפל ואיבד את ההכרה. האב הוסיף והצהיר שיצא בריצה למדרגות. לאחר מכן העבירו את הבן באמצעות מכוניתו של הנהג הפוגע למרכז הרפואי בעזרייה, משם פונה לבית החולים הדסה הר הצופים, ולאחר מכן לבית החולים הדסה עין כרם.

האב הצהיר בתצהיר עדות ראשית שלפני התאונה לא הכיר את הנהג הפוגע. לאחר התאונה מסר לו הנהג הפוגע את פרטיו האישיים ואת פרטי הרכב. פורט שהנהג הפוגע, המתגורר בשכונת עין סארה בחברון, מסר לאביו של התובע שהרכב מבוטח אצל הנתבעת.

במהלך חקירתו הנגדית הוצג לו תצהיר שצורף לכתב התביעה שלפיו לא היו לבנו תאונות דרכים קודמות. האב השיב שהייתה לבנו תאונות קודמות ואולם היו אלו תאונות קלות, ובעקבותיהן לא היה עליו לפנות לטיפול בבית החולים.

התובע הופנה לכך שגם בתשובה לשאלון השיב שלבנו לא היו תאונות דרכים קודמות, והשיב שבעקבות תאונות הדרכים הקודמות לא פנו לבית חולים ולא הגישו תביעה.

האב השיב שלבנו אירעו 4 תאונות דרכים. הראשונה בגיל 2.5, השנייה בגיל 3.5, השלישית בגיל 4, והתאונה נושא התביעה היא האחרונה.

לשאלה האם לא היה מעורב בתאונה בחודשיים האחרונים השיב בשלילה, אך הוסיף שבנו נפל לאחר שרדף אחר בן דודו. בעקבות הנפילה נשברה ידו. האב הוסיף שלפני כשנתיים וחצי פגע בו האוטובוס של בית הספר בצור האחר, בשעה שביקש לעלות והדלת נסגרה ובעקבות זאת נפל.

האב השיב שהוא לא תבע את נהג האוטובוס שהוא חבר שלו. כן השיב שבדרך כלל הם אינם נוהגים להגיש תביעות אלא מסיימים את המחלוקת ב"אופן הדדי". סבו של האב הוא המגשר, ועושה סולחות בין אנשים.

האב השיב שבמקרה זה נאלצו להגיש תביעה. לשאלה האם עשו סולחה, השיב שמשפחת הנהג פנתה למשפחתו כדי לעשות סולחה, ומשפחתו בקשה 50,000 דינר. האב הוסיף "בדרך כלל במקרים האלה או אנחנו מקבלים כסף או הביטוח. במקרה זה קיבלנו את הכסף מהביטוח" (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 20.11.12, שורות 31 עד 32). האב הוסיף שהסולחה נעשתה ביום התאונה בלילה, ולא שולם להם דבר. לאחר מכן השיב שיתכן שהדבר היה ביום המחרת בין השעות 19:00 לבין 19:30. הפגישה נערכה בבית אביו בעזרייה.

לשאלה האם מסרו לו את פרטי הרכב שפגע כדי שיגיש תביעה השיב- "כן, ונתנו לי את פרטי הביטוח בצורה ישירה. ביום השני הביאו את הביטוח. פנינו למשטרה והגשנו הכול. כאשר הבן שלנו אושפז 6-7 ימים בבית החולים, הם בקשו מאיתנו 40,000 ₪ ואנחנו הפקדנו שיק ביטחון" (עמ' 7, שורות 12 עד 14).

האב פירט שביום התאונה תארחו בבית אביו לארוחת שבירת צום הרמאדן. הדבר היה כ- 3 ימים לפני החג. האב ביאר שבאותו בניין יש לו דירה, ולאחר הארוחה הוא התפלל בה. הדירה מצויה בקומה רביעית, בעוד שאביו מתגורר בקומה השישית. האב פירט שכאשר ירד מדירת אביו לדירתו ירד עמו בנו, ובשעה שהתפלל ביקש ממנו בנו כסף על מנת לרכוש מוצרים במכולת. כשירד הבן לרכוש את המוצרים יצא הוא עצמו למרפסת וראה את התאונה.

האב השיב שבנו ובן דודו חצו את הכביש כדי לקנות במכולת. בשעה שחצו את הכביש רכב שירד בירידה פגע בבנו. בן הדוד החזיק בידו של התובע בשעה שנפגע מהרכב.

לשאלה האם יצא בנו מדירת האב, השיב האב בחיוב. לאחר מכן הופנה לכך שבתצהירו כתב שהבן יצא מבית הסב, והשיב- שהבן יצא מדירת הסב, ירד לדירת האב, קיבל מהאב כסף ואז ירד למטה. עוד השיב שהבניין כולו שייך לסב.