ע"ח 1837-02-17 - פסקדין

בפני ערר על החלטת בית המשפט השלום לתעבורה בב"ש (כב' השופט אלון אופיר) מיום 24.1.17, ולפיה דחה את בקשת העורר לבטל פסילה מנהלית אשר הוטלה עליו, ביום 15.1.17, על ידי קצין משטרה, בנסיבות בהן ביום 12.1.17, חצה ברכבו צומת מבלי שציית לתמרור עצור – תמרור 302, בכך שלא עצר את רכבו לפני כניסתו לצומת ולא נתן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה, בניגוד לתקנה 64 (ד) ו- 22 (א) לתקנות התעבורה. 

במסגרת הודעת הערר שבפני, טען ב"כ העורר כי שגה בית משפט קמא כאשר קבע כי קיימת תשתית ראייתית לכך שנמצאו כלי רכב אחרים בצומת, להם היה אמור העורר לתת זכות קדימה.

לטענתו, בנסיבות העניין אין בתשתית הראייתית כל עדות לכך שנהיגתו של העורר גרמה לעוברי דרך להאט, לעצור או לסטות, כמוגדר בתקנות.

לפיכך, נטען כי לא הופרה זכות הקדימה כהגדרתה בחוק, ועל כן לא קמה סמכות לקצין המשטרה לפסול את רישיון הנהיגה של העורר.

אין חולק כי סמכותו של קצין משטרה לפסול רישיון נהיגה מינהלית קמה בנסיבות של אי ציות לתמרור בנסיבות של אי מתן זכות קדימה, וזאת בהתאם לסעיף 1 לתוספת הרביעית לפקודת התעבורה.

בבית המשפט קמא נטען כי אין וודאות באשר לזיהוי רכבו של העורר וכי לא היו רכבים להם היה צריך לתת זכות קדימה ולכן רכיב זה של העבירה לא בוצע כלל.

בית משפט קמא אשר בחן את התשתית הראייתית שבאה בפניו, הסתמך על מזכרים של שני שוטרים מתנדבים, שהיו בזירת האירוע, אשר ציינו באמרתם כי רכב העורר הגיע לצומת, פנה שמאלה מבלי לציית לתמרור עצור, ולאחר מכן נדרש לבלום עקב אירוע של כמעט תאונה בצומת.

כן צוין כי רכב העורר נעצר מספר מטרים לאחר הצומת.

אין כל מידע נוסף מעבר לאמור באשר לנסיבות האירוע.

בית המשפט קמא סבר, כי די באמור כדי לקיים את שני התנאים הנדרשים להענקת סמכות לקצין משטרה לפסול מנהלית נהג מלהחזיק ברישיון נהיגה, וזאת בהינתן קיומו של תמרור עצור, ובהינתן אי מתן זכות קדימה לעוברי דרך.

במסגרת הערר שבפני מיקד ב"כ העורר טיעוניו בשאלה האם נתקיימו נסיבות של הפרת זכות קדימה.