רע"ו
בית המשפט המחוזי חיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
|
42648-05-14
19/10/2014
|
בפני השופטת:
ישראלה קראי-גירון
|
| - נגד - |
המערער :
ע' מ'
|
המשיב :
קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום
|
| החלטה |
מבוא
1.זהו ערעור על החלטת ועדה רפואית עליונה מיום 30.3.2014 בעניינו של המערער. בהחלטה זו נדחה ערעור המערער על החלטת ועדה מחוזית ושתי הועדות פסקו כי למערער לא נותרה נכות צמיתה בגין ליקויי בשמיעה.
הועדה העליונה בהחלטתה מיום 30.3.2014 קבעה כי אכן בבדיקת שמיעה אחרונה שנעשתה לתובע, ביוזמת המשיב, ביום 9.6.2013 התגלתה החמרה במצבו, במידה מסוימת. זאת בהשוואה לבדיקה קודמת שנעשתה למערער כשנה לאחר הטראומה שגרמה לליקוי בשמיעתו עקב חשיפה לרעש חריג.
הועדה בהחלטתה מסכימה כי אכן סבל המערער מליקוי בשמיעה עקב חשיפה לרעש במהלך שירותו הצבאי ומטנטון. וזאת עקב טראומה אקוסטית במהלך השירות הצבאי (חשיפה לרעשי ירי חזקים במהלך תירגול אש חיה ביום 8.3.2010).
הועדה סברה, עם זאת, כי הבדיקה מיום 15.4.2011 גיבשה מצבו הרפואי של המערער בתחום השמיעה כאשר זו בוצעה כשנה לאחר אירוע הירי. בבדיקה זו נמצא שאין ליקוי בתדרי השמיעה 3000-4000 וזוהי הבדיקה הקובעת. הועדה סברה כי אין לקבוע קשר בין בדיקת השמיעה האחרונה שבוצעה למערער ביום 9.6.2013 ובין חשיפה לרעש בצבא לאור השיפור במצבו לאחר שחרורו והפסקת חשיפתו לרעש כעולה מהבדיקה ביום 15.4.2011.
2.העובדות הרלוונטיות לעניינו הן כדלקמן:
Iהמערער יליד 1983 שירת כלוחם ומפקד בגולני בין השנים 2002-2005 ולאחר מכן הוסיף ושירת כלוחם בשירות מילואים.
IIביום 8.3.2010 במהלך שירות מילואים השתתף המערער בתרגיל אש חיה במהלכה נשמטו מאוזניו אטמי אוזניים והוא היה חשוף לרעש ירי חזק. דבר זה גרם לחבלה אקוסטית בשתי אוזניו, לטנטון וללקות שמיעה בתדרי 3000-4000 KHZ כעולה מבדיקות שמיעה שנעשו למערער בתאריכים 16.3.2010 ו – 22.7.2010.
IIIביום 21.11.2013 הגיש המערער תביעה כנגד המשיב לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום). במסגרת בירור תביעתו הוא נשלח לבדיקה רפואית אצל ד"ר בן טובים ובחוות דעתו מיום 14.4.2013 קבע האחרון כי קיים קשר גרימה בין השירות הצבאי של המערער ונזק שמיעתי וטנטון שנמצא אצלו.
IVועדה רפואית מחוזית של המשיב שבדקה את המערער ביום 9.7.2013 ונתנה החלטה בעניינו ביום 23.7.2013 קבעה כי המערער סבל מליקוי שמיעה חולףבתדרים הגבוהים המתאים לנזק מרעש אך לאחר שנה חלף הנזק והשמיעה של המערער חזרה לנורמה הכל כעולה מבדיקת שמיעה שנעשתה למערער ביום 15.4.2013.
הועדה המחוזית הייתה מודעת לקיומה של בדיקת שמיעה נוספת מיום 9.6.2013 שנערכה למערער בה אובחן ליקוי שמיעה באוזן שמאל בלבד ואולם לדעתה מאחר שהבדיקה נערכה למעלה משלוש שנים מאז אירוע הירי ולאחר שנערכה בדיקת שמיעה קודמת כשנה לאחר האירוע שלימדה שמצבו של המערער תקין קבעה הועדה כי אין קשר בין הנכות שהתגלתה בבדיקה מיום 9.6.2013 ובין השירות הצבאי.
משכך נקבעה נכותו הצמיתה של המערער בגין ליקוי שמיעה וטנטון על 0%.
Vכאמור ועדה רפואית עליונה דחתה ערעור המערער על החלטת הועדה המחוזית וקבעה כי ליקוי השמיעה הזמני ממנו סבל המערער יכול להשתפר וכך קרה במקרה דנן. נקבע כי ליקוי שנמצא בשמיעת המערער בבדיקה המאוחרת מיום 9.6.2013 קשור לגורמים אחרים. נקבע עוד שבדיקת השמיעה מיום 15.4.2011 הינה סופית וכל בדיקת שמיעה שנערכה אחריה המלמדת על קיומו של ליקוי אינה קשורה לטראומה שחווה המערער במהלך שירותו הצבאי.
הועדה לא הסבירה מדוע נשלח המערער על ידי המשיב לבדיקות שמיעה נוספות לאחר יום 15.4.2011 אם לדעת הועדה הבדיקה מיום 15.4.2011 סופית.