פלוני נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

השופט א' כנעאן:

מונח לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה בשבתו כוועדת ערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 (בראשות כבוד השופט אמיר סלאמה, והחברים עו"ד באדי חמדאן, וד"ר דני קירשנר) (להלן: "הועדה") מיום 31.12.2024, שניתן בתיק ע"נ 58631-02-20, לפיו דחה את ערר המערער על דחיית תביעתו, להכיר בו כמי שנפגע במהלך שירותו הצבאי.

הרקע לערעור

1.המערער שירת בשירות חובה בשב"ס החל ממאי 2013. ביום 25.3.15 שוחרר המערער מהשירות, בעקבות בעיה נפשית שהתפתחה במהלך שירותו. בספטמבר 2015 הגיש המערער תביעה לקצין התגמולים, להכרה בקשר סיבתי בין מצבו הנפשי לשירותו. תביעתו התבססה, בין היתר, על טענה לאירוע חריג שהתרחש בינואר 2015, בו נחשף לאסיר במצוקה רפואית קשה. אך לא רק: בתצהיר שצירף המערער לכתב הערר בפני הועדה (שגם צורף לתביעת ההכרה שהוגשה לקצין התגמולים) נטען לגבי אירוע חריג שאירע במהלך השירות, במסגרתו טען כי נחשף לאסיר שהיה במצוקה בריאותית מסכנת חיים במהלך חודש ינואר 2015 (להלן: "האירוע"). בנוסף טען לגבי תנאי השירות בכלא עופר בו שירת כדלקמן:

"העבודה בין כתלי בית הסוהר הייתה מספקת ומאתגרת; והייתה גדושה באירועים רבים ומגוונים. ההתמודדות עם אוכלוסיה עבריינית קשה ומורכבת הציבה בפנינו אתגרים לא פשוטים, מפחידים, מלחיצים ומאיימים. כמו כן, הייתי נתון לביקורת תמידית מצד ממוניי.

על אף הקשיים חונכנו כסוהרים כבר מיומנו הראשון לא להפגין חולשה בפני הסובבים, כך שאת כל הקשיים, האיומים והתחושות נצרתי בתוכי ולא שיתפתי איש."

קצין התגמולים דחה את התביעה, בנימוק שאין הוכחה לקיום האירוע הנטען, וכן כי לא מתקיים קשר סיבתי בין מצבו של המערער לשירותו, בהתאם לחוות דעת של ד"ר פסטרנק, שסברה כי מצבו אינו תואם ל-PTSD אלא להפרעת פאניקה. המומחה מטעם המערער, פרופ' קנובלר, אבחן אותו כסובל מ-PTSD מורכב, התקפי חרדה והפרעה קונברסיבית, וסבר כי מצבו הנפשי נובע מהשירות, לרבות התעמרות מפקדים ואיומים מצד אסירים.

2.בשל הפערים בין חוות הדעת הנוגדות מונה מומחה מטעם הוועדה, פרופ' לבקוביץ (להלן: "המומחה"), אשר סבר כי המערער סובל מהפרעת פאניקה, אגרופוביה והפרעה קונברסיבית, אך שלל אבחנה של PTSD. הוא קבע כי מצבו אינו קשור לשירות אלא למרכיבים גנטיים ואישיותיים, והצביע על קשיי הסתגלות מוקדמים. בטרם שמיעת הראיות המשיב בחר למשוך את חוות הדעת מטעמו, ומומחה המשיב לא נחקר על האמור בחוות הדעת. בסופו של יום הוועדה דחתה את טענות המערער כלפי המומחה בנוגע לניגוד עניינים, תהליך הכנת חוות הדעת, וזהות המומחה. כן נדחו טענות מהותיות לגבי אבחנת המצב הנפשי ועמדת המומחה. בסופו של יום קבעה הועדה כי לא הוכח קשר סיבתי בין המצב הנפשי של המערער לבין שירותו בשב"ס.

עיקר קביעות הועדה

3.באשר לאירוע הנטען, נקבע על ידי הועדה, כי בחינת מכלול הראיות כפי שהוצג בפניה, לרבות תיקו הרפואי המלא של המערער, מעלה כי אין תימוכין להתרחשות האירוע כפי שנטען על ידו וכי אין הוכחה לכך שאם היה אירוע, הוא אירוע בנסיבות כפי שטוען להן המערער. גרסת המערער בדבר התרחשות אירוע חריג, כפי שתואר על ידו, סובלת מחולשה ראייתית, הן נוכח העובדה שהמערער לא העיד בפני הועדה; הן נוכח התיאורים מזמן אמת במסמכים הרפואיים; והן נוכח העדר ראיה חיצונית אחרת המאששת התרחשותו של אירוע כאמור.

אשר לטענת המערער בדבר התעמרות מצד מפקדיו ובדבר איומים מצד אסירים, קבעה הועדה כי חומר הראיות אינו מאשש את טענותיו, לפחות לא באופן לו מכוון המערער, ואשר על פיהם הניח מומחה המערער את הנחת העבודה שלו במסגרת חוות דעתו.

4.המערער טען בפני הועדה לגבי ניגוד העניינים בו היה מצוי המומחה. כך טען, כי הוועדה לא הייתה צריכה מלכתחילה למנות את המומחה כמומחה מטעמה, הואיל ומדובר במי שמנהל את המרכז הרפואי "באר יעקב" בנס ציונה, שפרופ' קוטלר, מומחה המייעץ למשיב עבד בו בעבר. עוד הלין המערער בפני הועדה על כך, שהמומחה מטעמה עובד במוסד ממשלתי, ועל אודות חשש להסתמכות יתר של הועדה על אותו מומחה, מאחר ומדובר במומחה שממונה תדיר על ידי ועדה זו.

הועדה קמא דחתה את טענות המערער בעניין זה. נקבע כי העובדה שהמומחה עבד במוסד בו עבד בעבר פרופ' קוטלר אינה מצביעה, כהוא זה, על משוא פנים או ניגוד עניינים . עוד נקבע כי לא נטען, ובוודאי שלא הוכח, כי בין השניים התקיימו יחסי עבודה או יחסי ידידות במועד בו מונה המומחה כמומחה בהליך זה. כן צוין כי המומחה חתם על טופס הצהרה בדבר העדר ניגוד עניינים. לגבי הוראות התקשי"ר סבורה הועדה קמא, כי הטענה אינה ממין העניין. העובדה שעל פי הוראות התקשי"ר המומחה מנוע מלתת חוות דעת פרטית כנגד המדינה אינה פוסלת אותו מלשמש כמומחה בלתי תלוי בהליך שקצין התגמולים צד לו . לבסוף, לגבי הטענה בדבר חשש להסתמכות יתר נקבע, כי המומחה אינו המומחה היחיד שממונה מטעם הוועדה. הראיה שבטרם מונה, החליטה הועדה למנות מומחה אחר, שסירב לקבל על עצמו את המינוי, בשל עומס עבודה. באשר לטענה כי הועדה תחליף את שיקול דעתה בשיקול דעתו של המומחה, בשל מספר הפעמים בהם מונה, צוין כי מוטב היה שהטענה לא הועלתה.

באשר לתהליך עבודת המומחה, הוועדה דחתה את טענות המערער. נקבע, כי מדובר במומחה בעל ניסיון עצום, הנהנה ממעמד מקצועי רם דרג. העובדה שהמומחה מכין חוות דעת רבות מדי שנה, אינה אומרת דבר וחצי דבר ביחס לאיכות חוות הדעת בכלל. ייתכן והמספר בו נקב המומחה (180 חוות דעת מדי שנה) לא היה מדויק, אלא בא להמחיש שהוא מכין מספר רב של חוות דעת. עובדה זו אוזכרה על ידי המומחה לצד נתון אחר שהזכיר, לפיו 95% מהמינויים שהוא מקבל על עצמו, הם מינויים מטעם בית המשפט.

גם בנוגע לטענות למשך הזמן שבו ארכה הבדיקה ולזהות עורכיה, לא מצאה הועדה ממש. כך מצאה הועדה, כי נטילת אנמנזה וראיון על ידי המומחה במשך 20 דקות אינו מהווה פגם לאור ניסיונו של המומחה. טענות המערער בעניין זה נותרו בעלמא, מבלי שהוא מבסס את הטענה, כי נפל פגם בתהליך הבדיקה שפגע באופן מהותי בחוות דעת, באיכותה ובמשקל שיש לתת לה. אשר להסתייעות המומחה בסטודנטים לצורך מילוי השאלונים, המומחה התייחס באריכות לעניין זה והועדה קבעה, כי התרשמה שמדובר בתהליך טבעי של הסתייעות בעוזרים, לצורך איסוף נתונים הדרושים למומחה, לשם הכנת חוות דעת. אין כל אינדיקציה, כי הדבר החליף את שיקול דעתו של המומחה או פגם בשיקול דעתו.

5.הועדה קמא קבעה, כי לא מתקיימת האבחנה של PTSD (הפרעה בתר-חבלתית) אצל המערער בשל אי התאמה לקריטריונים האבחנתיים. נקבע כי פרופ' לבקוביץ שלל את האפשרות שהמערער סובל מתסמונת בתר חבלתית (PTSD) וקבע כי מצבו של המערער מתאים לתסמינים של הפרעת חרדה מסוג פאניקה, ותסמינים של אגרופוביה ביחד עם הפרעת קונברסיה. עוד קבעה הועדה, כי האירוע אינו עומד בקריטריון A להגדרת PTSD , הקובע כי מדובר באירוע מבהיל, אך דורש שהנפגע חווה מצב המסכן חיים. אופי האירוע, כפי שתואר מפי המערער, אינו עונה על ההגדרה הנדרשת. עוד לא הוכח, כי אותו אסיר היה במצב מסכן חיים או קרוב לכך. בנוסף נקבע, כי המערער אינו עונה על רכיבי ההימנעות והעוררות, וכי בהתנהלותו של המערער לא נמצאו תסמינים של עוררות יתר, חודרנות ועוד.

עוד מצאה הועדה קמא כי המערער לוקה בחוסר עקביות בדיווחים, כאשר המערער פנה לגורמי מקצוע בשב"ס הוא לא ראה להזכיר, ולו ברמז, את אותו אירוע שנטען על ידו, והמסמכים מזמן אמת אינם כוללים זכר לאירוע חריג כלשהו. בנוסף התנהגות המערער סותרת את אבחנתPTSD כאשר המערער התנהל באופן הפוך מהמצופה מאדם הסובל מ-PTSD במהלך הדיון הקשיב לתיאורים, ניסה להתערב בדיון, היה רגוע וקשוב.

עוד נקבע כי רופאים שבדקו את המערער בסמוך לאחר התפרצות הסימנים הקליניים אצל המערער, אבחנו אותו כסובל מהפרעת פאניקה ולא PTSD. בית המשפט סיכם כי: "קביעת המומחה לפיה מצבו של המערער אינו מתאים לאבחנה של PTSD, ומאידך הוא עולה בקנה אחד עם אבחנה של הפרעת פאניקה, כקביעה מבוססת היטב, משכנעת ומניחה את הדעת".

6.באשר לתסמינים של הפרעת פאניקה ציינה הועדה כי המומחה קבע שחרדה מסוג פאניקה מתפתחת על רקע גנטי ולרוב אינה מתפתחת על רקע אירועי דחק. עוד קבעה הועדה, כי המומחה ציין, שאצל המערער היו סימנים לקשיי הסתגלות למערכת הצבאית, עוד טרם המאורעות מושא תביעתו. הועדה קבעה כי מסקנת המומחה לפיה התקפי חרדה מסוג פאניקה הם על רקע גנטי עולה בקנה אחד עם האמור ב DSM (מהדורה חמישית) שם תוארו גורמי סיכון גנטיים ואישיותיים כאשר ביחס לגורמים סביבתיים דובר על ילדים שעברו פגיעה מינית או התעללות גופנית, ולא על אירועי דחק כלליים. המומחה הפנה גם למאמר המכיל "מטה אנליזה" התומכת במסקנותיו. מאידך, המערער לא הציג בסיס מדעי של ממש, ממנו ניתן ללמוד על קשר בין אירוע דחק מסוים או אירועים סטרסו-גניים לבין הפרעת פאניקה.

עוד הסביר המומחה, כי הפרעת הפאניקה הופיעה אצל המערער במהלך השירות, גיל האופייני להופעת ההפרעה, ובכך יש תשובה לטענת המערער לפיה, ההפרעה לא הייתה קיימת בטרם השירות. עוד הסביר המומחה, הסבר שאומץ על ידי הועדה, כי אנשים החווים התקף פאניקה נוטים לקשור, באופן שגוי, בין הופעת התסמונת לבין אירוע מקרי שהתרחש בסמוך לפני כן, כאשר הם הופכים סמיכות זמנים לסיבתיות. לכן, גם אם המערער חש בפן הסובייקטיבי, כי האירוע הנוגע לאסיר שהיה במצוקה או אירועים האחרים אותם הוא חווה כסטרסו-גניים בשירות, גרמו להפרעת הפאניקה ממנה הוא סובל, אין הדבר מוכיח כהוא זה קשר בין הדברים.

המערער שם את יהבו על אמירת המומחה כי לרוב התפתחות הפרעת פאניקה אינה קשורה לאירוע דחק, וטען שלא מדובר בשלילה מוחלטת. אלא שהמערער מתעלם מכך שאפשרות תאורטית לקיום קשר אינה בבחינת הוכחה נאותה לקיום קשר סיבתי. הועדה קבעה, כי מעדות המומחה עולה שרוב הסיכויים שהפרעת הפאניקה אינה קשורה לאירוע דחק. עוד עולה מעדות המומחה ומחומר הראיות כי לגבי המערער יותר מתקבל על הדעת שההפרעה הופיעה ללא קשר לשירות הצבאי. מסקנתו של המומחה משתלבת עם העובדות הבאות: המערער גדל במציאות משפחתית מורכבת; המערער העיד על עצמו כאדם סגור והוא התגייס לשירות צבאי בלחץ של אביו; המערער חווה אירוע משברי לפני הגיוס עת נפרד מחברתו; אף שהמערער טען כי שירותו היה תקין ברובו בחודשים פברואר ומרץ 2015 עולה כי הוא סבל מקשיי הסתגלות. בד בבד ובמקביל המערער חווה לחץ משפחתי להמשיך את השירות. עת פנה המערער לבדיקה במרפאה לבריאות הנפש בחודש פברואר הוא לא ציין אירוע מסוים שגרם לבעיותיו אלא סיפר אודות מכלול העולה בקנה אחד עם אדם צעיר שפיתח בגיל אופייני הפרעת פאניקה.

טענות הצדדים

7.המערער תוקף במסגרת הערעור את כלל קביעות הועדה. המערער טוען כי שגתה הועדה משלא נעתרה לבקשה למנות מומחה אחר, עוד בטרם המומחה התחיל בעבדותו, בהיותו עובד מדינה. עוד טוען המערער כי הועדה לא התייחסה כמעט לחוות הדעת מטעמו. בנוסף נטען, כי קצין התגמולים משך את חוות הדעת מטעמו, ועל כן טעתה הועדה עת לא נתנה דעתה לכך שהדיון בפניה נסב על החלטה מנהלית של קצין התגמולים אשר התבססה על חוות דעת מסוימת, ואשר במסגרת הליכי הערעור התבטלה אותה תשתית מקצועית, שעליה בוססה ההחלטה המנהלית מושא הערעור.

המערער טוען בנוסף, כי טעתה הועדה עת לא נתנה משקל ראוי לתהליך עריכת חוות הדעת, בכל הקשור לכמות חוות הדעת שהוא כותב מדי שנה, למשך הריאיון שביצע עם המערער ולעובדה כי מילוי השאלונים נעשה על ידי סטודנטים.

עוד טוען המערער, כי טעתה הועדה שלא נתנה דעתה לכך שהמומחה טעה, עת בחן את המקרה רק בפריזמה של אירוע בודד, תוך התעלמות מיתר טענות המערער ליתר תנאי השירות לרבות הטענה לאיומים מאסירים אחרים.

המערער טוען, כי שגתה הועדה עת לא נתנה דעתה שהמומחה לא בחן את המרכיבים השונים לקיומה של פגיעה פוסט טראומטית. עוד נטען, כי טעתה הועדה עת לא קבעה, שיש להעדיף את חוות דעת פרופ' קנובלר על פני חוות דעת המומחה. המערער טוען, כי טעתה הועדה במסקנתה להעדר קשר סיבתי, שעה שמדברי המומחה עצמם ניתן להסיק מסקנה של קשר סיבתי לתנאי השירות.

8.קצין התגמולים תומך בפסק הדין שניתן על יד הועדה. לטענתו צדקה הועדה עת אימצה את חוות הדעת של המומחה מטעמה. לטענת המערער דין הערעור להידחות משהוא נועד לתקוף קביעות עובדתיות, בעוד שהחוק מאפשר ערעור בשאלה משפטית. עוד טוען קצין התגמולים, כי צדקה הועדה עת קבעה, שלא הוכח המסד העובדתי הנטען על ידי המערער. קצין התגמולים טוען עוד, כי צדקה הועדה עת קבעה שהמערער לא סובל מפוסט טראומה ולא מתקיימים הקריטריונים לאבחנה זו. בהקשר זה מפנה קצין התגמולים לפסיקה העוסקת במעמדו של מומחה מטעם הועדה, ולהלכה הקובעת שבדרך כלל הועדה לא תסטה מקביעותיו אלא מסיבה הבולטת לעין.

הכרעה ודיון

9.לאחר ששקלתי טענות הצדדים, כפי שבאו לידי ביטוי בכתובים ובטיעון בעל פה שהתקיים לפנינו, אמליץ לחבריי לקבל את הערעור בחלקו, תוך מתן הוראה להשבת הדיון בפני הועדה הנכבדה על מנת שתמנה מומחה רפואי נוסף על המומחה שמינתה זה מכבר.

התערבות בממצאי עובדה

10.הלכה ידועה ומושרשת היא, כי בית המשפט שלערעור לא יתערב בקביעת ממצאי עובדה או מהימנות של בית משפט קמא, שבפניו התקיים הדיון. בית המשפט חזר אינספור פעמים על הכלל לפיו, התערבות בקביעות שקבעה הערכאה הדיונית תהיה רק במקרים חריגים בהם מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות כזו, או כאשר המסכת העובדתית שקבעה הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת (ע"א 10281/03 אריה (אריק) קורן נ' עמינדב (עמי) ארגוב (12.12.2006)‏‏; ע"א 583/93 מדינת ישראל נ' טחנת קמח שלום בע"מ, פ"ד נ(4) 536, 545 (1997); ע"א 144/86 קופלמן נ' קופלמן, פ"ד מא(1) 356, 363 - 364 (1987)).

11.קביעות הועדה לעניין האירוע לפיו ראה המערער אסיר במרפאה הנמצא במצוקה רפואית, הן קביעות עובדתיות שאין מקום להתערבות ערכאת הערעור לגביהן. לא נמצא כי הקביעות מופרכות או בלתי סבירות או כי נפלה בהן שגגה. אמנם המערער לא העיד בשל מצבו הרפואי, אך מאידך גיסא, הוא לא הביא עדים אחרים שיתמכו בטענתו להתרחשות האירוע, במיוחד מקום בו האירוע הנטען, אינו מתועד ברשומה הרפואית, שהובאה והוצגה בפני הועדה. קביעה דומה יש לקבוע בכל הקשור לטענת המערער לגבי התעמרות מצד הממונים עליו. לגבי הטענה של תנאי שירות מלחיצים אתייחס להלן ובהמשך.

מחלות קונסטיטוציונליות – הלכת אביאן

12.בדנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן, פ"ד נו(5) 732 (2002) נידון מקרה בו חיילת לאחר שעברה אימוני טירונות והוכשרה כקלדנית בקורס בן שלושה שבועות, הוצבה לשרת כקלדנית בבסיס מודיעין קרוב לביתה. החיילת גילתה עצמה כחיילת איכותית, וכחודש ימים לאחר שהוצבה בבסיס המודיעין הוצע לה תפקיד של עוזרת קצין מבצעים באותו בסיס. תפקיד זה עיקרו היה הקלדת נתונים למחשב - תוך הפעלת שיקול־דעת מסוים - והכול ראו בו תפקיד יוקרתי הנושא עמו אחריות. החיילת נענתה להצעה, ולאחר תקופת חפיפה קצרה בת כשבוע עד עשרה ימים החלה מבצעת את התפקיד באורח עצמאי. תקופת החפיפה, ולאחריה - משהחלה עובדת באורח עצמאי - הייתה החיילת שרויה במתח ובחרדה וניכרו בה סימני׳ מצוקה. וכך, זמן קצר לאחר מכן - בחודש אפריל 1993 - נתגלו בחיילת תופעות פסיכוטיות קשות. בהמשך אובחנה כסובלת מסכיזופרניה. נקבע כי מחלה זו היא מחלה קונסטיטוציונלית. לאחר שקצין התגמולים דחה את תביעתה ערערה החיילת בפני ועדת העררים.

הועדה אף היא דחתה את הערער תוך קביעה כי המדובר בשירות צבאי קצר ותפקידה היה פשוט ביותר והוא להקליד לתוך פורמטים קבועים. עוד נקבע כי סימני המחלה הופיעו עם תחילת עבודתה. תנאי השירות לא היו שונים מאשר בכל מקום בחיים האזרחיים. ערעור לבית משפט המחוזי אף הוא לא צלח ונקבע ברוב דעות כי החיילת לא הוכיחה קשר סיבתי. דעת המיעוט קבעה כי יש להכיר בחיילת כמי שנפגעה במהלך השירות מאחר ותנאי השירות היו חריגים מהבחינה האובייקטיבית.

ערעור שהוגש לבית משפט העליון התקבל. נקבע כי עצם העובדה שמחלה יכולה להתפרץ גם אלמלא השירות איננה שוללת את הקשר הסיבתי. בכל הקשור למחלת נפש מן הסוג שבו לקתה המבקשת נפסק כי עליה להוכיח כי השתתפה בפעולות קרביות או בפעילות אחרת קשה ורווית מתחים, או שהשירות היה קשור בפחדים או במתחים ממקור אחר. עוד נפסק כי אמת המידה להערכת קיומם של מתחים כאמור היא סובייקטיבית. מאחר ולא הייתה מחלוקת כי שירותה של החיילת היה רווי מתחים ושסמוך אליהם היא אושפזה בגין מחלתה בעוד שלא הוכחו סימנים פתולוגיים אצלה מלפני השירות, התקבל ערעור.

13.בית משפט העליון בדיון הנוסף השאיר את התוצאה על כנה. נקבע כי חייל יזכה בתגמולים אם הוכיח שני תנאים: הראשון, הפגיעה חייבת שתהא בתקופת השירות; השני שהפגיעה היא עקב השירות. הקשר הסיבתי מורכב משני נדבכים: קשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי.

נפסק כי חוקי הנכים לרבות חוק התגמולים יש לפרש ברוחב לב ולא ביד קמוצה מתוך רצון להיטיב עם הנכה ושלא להקפיד עמו. מטרת החוק הוא להטיב עם הנכה ולגמול טוב למי ששירתו את המדינה. לכן הנטייה להקל עם נכי צה"ל באה לידי ביטוי בולט בנושא התפרצותן של מחלות קונסטיטוציונליות. לכן נפסק כי מחלה קונסטיטוציונלית שהתפרצה תוך כדי השירות, ונמצא כי יש קשר סיבתי-עובדתי בין השירות לבין התפרצות המחלה, מייחסים את המחלה במלואה לשירות, הגם שהחייל בא אל השירות כשהוא נושא את המחלה בגופו, באורח רדום.

בעניין הקשר הסיבתי צריכים להתקיים ארבעה מבחנים עיקרים: הראשון, הנטל להוכיח קשר סיבתי בין פגיעה שחייל נפגע בה בעת שירותו לבין השירות, מוטל על החייל. השני, המבחן לקיומו של קשר סיבתי משפטי על פי חוק התגמולים הוא מבחן הקשר הסיבתי הקונקרטי. על החייל להוכיח כי אירוע שאירע בעת השירות או מצב שהחייל היה נתון בו הם אלו שגרמו- בעצמם או בצירוף גורמים אחרים - לפגיעה. שלישית, שאלת הדיקותו או עוצמתו של הקשר הסיבתי נתונה למדיניות משפטית. רביעית, בקביעת קיומה של מחלה שפגעה בחייל יחול עקרון הגולגולת הדקה.

14. במסגרת הדיון בקשר הסיבתי ציין בית משפט העליון ארבעה קטגוריות בהן הקשר הסיבתי הוא בעל עוצמה: סוג המקרים הראשון הוא באותם מקרים שבהם המיוחדות והייחודיות של השירות בצבא הם שהביאו וגרמו לפגיעה בחייל המשרת. סוג מקרים שני אינו קשור בהכרח במיוחדות שבשירות הצבאי, אך כולל הוא אירועים חריגים ויוצאי־דופן שאירעו לחייל במהלך שירותו ובקשר עם שירותו, אירועים אשר בעקבותיהם פרצה בגופו מחלה קונסטיטוציונלית. במקרים אלה נקבע קיומו של קשר סיבתי משפטי, הגם שהאירוע - אשר בעקבותיו פרצה המחלה - לא היה אופייני לחיי הצבא דווקא. סוג מקרים שלישי נסב על מחלה קונסטיטוציונלית הפורצת בגופו ולא באירוע של חייל במהלך השירות הצבאי, אך בלא שכרוכה היא לא ביסוד ״צבאי", חריג ומיוחד. גם במקרים אלה לא בהכרח יישלל קשר סיבתי בין השירות לבין המחלה.

עוד נקבע כי שומה על התובע תגמולים, להצביע על אירוע שאירע לו או על ״מצב״ שהיה נתון בו תוך כדי השירות ולהוכיח כי יש קשר סיבתי עובדתי בין אותו אירוע או ״מצב״ לבין התפרצותה של המחלה. כך, אל עקרון הגולגולת הדקה - היסוד ה״סובייקטיבי״ שבמערכת - מצרף עצמו יסוד ״אובייקטיבי״, גורם חיצוני שהביא לפריצתה של המחלה הקונסטיטוציונלית. היסוד ה״אובייקטיבי״ יסוד חיוני הוא במערכת, ובלעדיו לא ייכון קשר סיבתי בין השירות בצבא לבין פגיעה שחייל נפגע בה בתקופת השירות. הגורם האובייקטיבי חייב שיהא קשור בדרך זו או אחרת לשירות הצבאי. על החייל התובע תגמולים לשכנע בטענתו כי חיי הצבא - באשר חיי צבא הם - או אירוע ספציפי הקשור לחיי הצבא הם שהביאו לפריצתה של המחלה. אירוע טריוויאלי שאירע לחייל תוך כדי שירותו לא יוכר כגורם לפריצתה של מחלה קונסטיטוציונלית. הקשר הסיבתי לשירות בצבא - באשר שירות בצבא הוא - חייב שיהא בעל עוצמה מינימלית עד שיוכר כגורם לפריצתה של מחלה קונסטיטוציונלית. לעניין אפיונם של האירועים הטריוויאליים - אין מנוס מהשוואה בין חיי הצבא לבין החיים האזרחיים. כך, אם הייתה המחלה פורצת בכל מקרה - גם בחיים האזרחיים - יישלל קיומו של קשר סיבתי לשירות בצבא.

15.כזכור, המערער טען כי מלבד האירוע שאירע עת צפה באסיר במצוקה, הוא חווה תנאי לחץ בשירות עקב ההתמודדות עם אוכלוסיה עבריינית מאיימת. טענתו זו של המערער אף גובתה ברשומה רפואית מיום 24.3.2015 (חלק מתיקו הרפואי של המערער שצורף לכתב הערעור) בה נרשם:

"טירונות- ניצנים – בסדר, שב"ס- מחנה עופר- התגייס כסוהר, לא מסתדר בשירות לדבריו, מציין אווירה לא טובה ולחצים כל הזמן, חוסר שעות שינה עבודה לבד. היה סוהר כשנה וחצי, לא מזמן הועבר להיות סוהר מנהלה. יותר קל כיוון ואין עבודה בלילה אך ישנו לחץ מצד האנשים, מוצא עצמו פוחד מבפנים, מציין לב חלש והזדהות עם התנאים הקשים של האסירים. לא השתלב עם הסוהרים. פחד מהאסירים, עבר מהאגפים למגדל כי בחר להתרחק מהאסירים, מתאר אפיזודות בתפקוד היומיומי, פחד מאד מהאסירים ובמקביל מזדהה עימם ומגלה אמפטיה יתרה אליהם."

הועדה קבעה באשר לאיומים מצד אסירים, כי לא עולה מחומר הראיות חשיפה קונקרטית מצד אסיר כזה או אחר. כל שתמצא במסמכים המפורטים בזמן אמת הוא תיאור בדבר התנהלות מאיימת מצד אסירים, וקושי של המערער להתמודד עם כך, ואולם אין המדובר באיום ספציפי או קונקרטי עליו ניתן להצביע באופן מסוים, מלבד תיאור כללי. אולם הועדה נמנעה מקביעה האם היא מקבלת גרסה זו כנכונה והסתפקה בתיאור הצהרת המערער, אם כי הרושם הוא שהועדה אינה דוחה גרסה זו. הועדה קיבלה את תצהירו של המערער כראיה כאמור בסעיף 16 לפסק הדין, זאת לאחר שהמערער הופטר מחקירה נגדית עקב מצבו הנפשי, לאחר הצגת מסמכים מתאימים. לעניות דעתי, שילוב עובדה זו עם האמור ברשומה הרפואית היה צריך להוביל לכך שתתקבל גרסתו בדבר הלחץ שחש בעקבות תנאי השירות, ובפרט התמודדות עם אוכלוסיה עבריינית מורכבת ומאיימת. אין הכרח כי האיום יהיה איום קונקריטי המופנה דווקא אליו.

16.לדעתי, סוג כזה של תנאי שירות-אווירה כללית של התמודדות עם אוכלוסיה עבריינית ותחושת מאוימות עקב כך- יכול לענות על סוג המקרים הראשון, דהיינו אותם מקרים שבהם המיוחדות והייחודיות של השירות בצבא, הם שהביאו וגרמו לפגיעה בחייל המשרת.

על מנת להמחיש: בע"ו (מחוזי חיפה) 45554-06-15 פלוני נ' קצין התגמולים (נבו, 17.1.2016) נידון ערעור על החלטת ועדת הערר לפי חוק הנכים, שקבעה כי אין קשר סיבתי משפטי בין המחלה בה לקה המערער לבין שירותו הצבאי, בשל התקף חרדה, מתחים ופחד שחווה בעת אירוע שמירה. הוועדה קיבלה את גרסת המערער לגבי אירוע השמירה ובכלל זה, קבעה כי בעת השמירה נלחץ המערער מכך שמסלול הפטרול היה חשוך והיה עליו לשמור לבד עם נשק בבסיס לא מוכר ולא מגודר. עוד קבעה על סמך חוות דעת מומחה שמינתה כי מתקיים קשר סיבתי עובדתי. אולם הועדה דחתה את הערעור בהיעדר קשר סיבתי משפטי. לדידה של הועדה לא הוכחה התרחשותו של אירוע חריג שהביא למחלה. לדעת הוועדה, בסופו של יום מדובר בשמירה בבסיס במרכז הארץ בלא אירוע חריג. העובדה שהמערער חווה את השמירה כסיטואציה מלחיצה אין בה די על מנת למלא אחר הסיבתיות המשפטית הדורשת, לדעת הוועדה, שניים אלה: כי האירוע יהיה קשור לגורמים המאפיינים שירות צבאי, וכן כי האירוע יהיה בעל עוצמה מינימלית על פי מבחן אובייקטיבי ולא ניתן להסתפק במקרה זה בתחושות סובייקטיביות של המערער.

17.בית משפט המחוזי קיבל את ערעור החייל. בחוות דעתה של כבוד השופטת י' וילנר נקבע לגבי הקשר הסיבתי המשפטי, כי הוא מתקיים וכי שמירה היא פעולה צבאית מובהקת, ופחדים המתעוררים עקב שמירה ותנאיה קשורים בקשר סיבתי משפטי עם הפגיעה שאירעה לחייל. להלן דברים שנפסקו, היפים גם לענייננו:

"16.אני סבורה כי המקרה שלפנינו בא בגדר הסוג הראשון של המקרים שנדונו בעניין אביאן המצוי ברף העליון של הסקלה - אותם מקרים שבהם המיוחדוּת והייחודיות של השירות הצבאי הם שגרמו לפגיעה בחייל.

לטעמי, פעולות שמירה בבסיס צבאי הן מהפעולות המובהקות האופייניות לשירות הצבאי דווקא. תורנות שמירה היא פעולה מיוחדת וייחודית לשירות הצבאי שאינה מתקיימת, ובוודאי שאינה שכיחה ושגרתית, בחיים האזרחיים - הן של המערער והן בכלל.

כך נקבע בעניין אביאן כי: "... על החייל התובע תגמולים לשכנע בטענתו כי חיי הצבא – באשר חיי צבא הם – או אירוע ספציפי הקשור לחיי הצבא הם שהביאו לפריצתה של המחלה. וכך, למשל, כאשר מדברת ההלכה במתח או בפחדים היוצרים קשר סיבתי-משפטי בין פגיעה בחייל לבין שירותו בצבא, מכוונים הדברים לא למתח או לפחדים על דרך הסתם אלא ל'מתח צבאי' ול'פחדים צבאיים' ... " (סעיף 38 לפסק דינו של כב' השופט מ' חשין, ההדגשות שלי - י' ו').

לדידי, פחדים וחרדות המתפתחים בעת שמירה לבד בלילה הם בוודאי חרדות ו'פחדים צבאיים', הקשורים קשר הדוק לפעילות צבאית דווקא ויוצרים הם קשר סיבתי משפטי בין הפגיעה במערער (פרוץ המחלה) לבין השירות הצבאי. ראו בהקשר זה דברים שנאמרו בע"א 418/73 לייט נ' קצין התגמולים, פ"ד כט(1) 136, 140 (1974): "... השאלה האמיתית היא אם האיש היה נתון בתנאים קשים יוצרי מתח ודאגה מעל ומעבר לאלה הצפויים לאדם בחייו האזרחיים הרגילים ..." (ההדגשה שלי - י' ו'). כמו כן ראו את האמור בד"נ 3/70 קצין התגמולים נ' בוסאני, פ"ד כד(1) 637, 642 (1970) שם נקבע כי על מנת לקיים את הקשר הסיבתי המשפטי די בכך שהחייל היה "נתון בתנאים רגילים של אימונים, שגם בהם ראה בית-המשפט תנאים קשים יוצרי מתח ודאגה למעלה ומעבר לאלה הצפויים לאדם בחייו האזרחיים הרגילים ..." (הדגשה שלי - י' ו'). עוד ראו בעניין זה ע"א 612/74 סעדי נ' קצין התגמולים, פ"ד כט(2) 794 (1975).

17. חשוב להבהיר בהקשר זה כי אמת המידה המשמשת בסיס לבחינת קיומו של קשר סיבתי הוא חייו האזרחיים המשוערים של החייל הקונקרטי לולא שירת בצבא (ראו עניין אביאן, סעיף 39 לפסק דינו של כב' השופט מ' חשין). נדמה כי יהא זה נכון לשער כי המערער, איש מחשבים, לא היה נקלע לסיטואציה דומה לאירוע השמירה בחייו האזרחיים.

18.מכל האמור, שוכנעתי כי המקרה שלפנינו נופל לגדר סוג המקרים הראשון המתואר בעניין אביאן - בהם המיוחדוּת והייחודיות של השירות הצבאי הם שהביאו וגרמו לפרוץ המחלה אצל המערער."

18.אולם כאמור לעיל, אין די בקשר סיבתי משפטי ויש צורך לדון גם בקשר הסיבתי העובדתי. בענייננו, אין מחלוקת כי המצב הנפשי התפרץ אצל המערער במהלך שירותו הצבאי. לא נטען על יד קצצין התגמולים וגם לא נקבע על ידי הועדה, כי התסמינים החלו לפני שירותו הצבאי של המערער. המחלוקת בין הצדדים התמקדה סביב השאלה האם האירוע לו טען המערער גרם להתפרצות התקפי הפאניקה. המומחה במסגרת חוות דעתו התמקד בעיקר בשאלה האם האירוע הנטען על ידי המערער גרם לתסמינים פוסט טראומטיים, והאם המערער סובל מפוסט טראומה. לא היה דיון ממשי במסגרת חוות הדעת בשאלה, האם תנאי השירות הכוללים גרמו לתסמונת הפאניקה. במסגרת חקירתו הנגדית הרחיב המומחה את התייחסותו בשאלה של הגורמים לתסמונת הפאניקה, מבלי לעשות יישום ספציפי וקונקרטי לגבי המערער, והועדה התבססה על דברים אלו, עת דחתה את הקשר הסיבתי העובדתי בין תנאי השירות הנטענים לבין תסמונת הפאניקה. המערער חולק על קביעות אלו, ולצד זאת, טוען לניגוד עניינים מטעם המומחה ולליקויים שנפלו בתהליך הכנת חוות הדעת. לכן אדון להלן בטענות אלו במשולב. אקדים את המאוחר ואציין, כי לטעמי לא נערך דיון ממצה על ידי המומחה ובעקבותיו הועדה בענייננו של המערער, ולכן נימוק זה אמור להוביל לתוצאה של מינוי מומחה נוסף מטעם הועדה. להלן אנמק.

בין פסילת חוות דעת המומחה למינוי מומחה רפואי נוסף

19.הלכה פסוקה היא כי בית משפט לא יפסול חוות דעת של מומחה מטעמו כעניין שבשגרה (ראו: רע"א 2273/99 ויצמן נ. אליהו חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו]). ועוד, הכלל הוא שבית משפט ימנע בדרך כלל מלפסול חוות דעת של מומחה מטעמו ורק במקרים יוצאי דופן יעשה כן (ראו: רע"א 1138/12 אי. די. איי. חברה לביטוח בע"מ נ. פלוני [פורסם בנבו]). לא כל שגגה שיוצאת מתחת ידו של המומחה תוביל לפסילת חוות דעתו (ראו: רע"א 6116/97 ד"ר אברהם שוחט נ' ציון חברה לביטוח ואח' [פורסם בנבו]). נפסק שם כי חזקה על מומחה שמונה מטעם בית המשפט, שהוא פועל בהגינות, בתום לב ומקצועיות, והמלין על חוות הדעת של מומחה מטעם בית המשפט, מתבקש לסתור החזקה לפיה הוא פעל ביושרה. בית המשפט לא ייחפז בהחלטת הפסילה, שכן היא תלוית נסיבות המקרה וככל וניתן לרפא שגגה שבוצעה בתום לב, וכשלא נגרם עיוות דין בגינה למי מהצדדים, יעדיף בית המשפט לתקן את השגגה על פסילת חוות הדעת. גם אם מתגלים פגמים בחוו"ד של מומחה מטעם ביהמ"ש, ביהמ"ש לא ימהר לפסול את חוות הדעת, ועליו לשקול האם מדובר בפגמים מהותיים היורדים לשורשו של עניין, ולבחון האם ניתן להסיר את הפגמים בעזרת כלים מתונים יותר (ראו: רע"א 4102/15 ‏ ‏ שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' חליל אזברגה [פורסם בנבו]).

20.על המומחה הממונה חובות שונות בין היתר החובה לנהוג בתום לב, ללא משוא פנים ,בלא ניגוד עניינים ותוך הקפדה על מראית עין של התנהלות תקינה (ראו: רע"א 5611/07 לינצקי נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י [פורסם בנבו]). כאשר המומחה מפר חובות אלו ובית משפט מתקשה לאמץ את חוות דעתו, עומדות לפניו מספר דרכי פעולה מדורגות מהקל אל הכבד. הדרך הראשונה היא להכריע בעניין הרפואי על סמך חוות דעתו של המומחה והראיות הנוספות. הדרך השנייה היא מינוי מומחה נוסף. הדרך השלישית היא מינוי מומחה אחר במקום המומחה שמונה (פסילה). בבוא בית המשפט לבחור את דרך הפעולה עליו להביא בחשבון את "נסיבות המקרה הנידון לפניו, את אופייה וטיבה של הפרת החובה על ידי המומחה, ואת השפעתה של הפרה זו על תוכן חוות הדעת ומסקנותיה." (ראו: רע"א 1834/18 שירותי בריאות כללית נ' פלוני [פורסם בנבו]).

21.באשר למינוי מומחה רפואי נוסף, דן בית משפט העליון ברע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פד"י נו(4), 673, בסוגיה מתי ראוי למנות מומחה רפואי נוסף ומה השיקולים למינוי כזה עת קבע כי:

"המומחה הרפואי משמש זרועו הארוכה של בית-המשפט לעניינים שברפואה. בתום המשפט נדרש השופט היושב לדין להכריע בתביעה בהסתמך על חוות-דעתו של המומחה הרפואי שמינה. על-כן בכל אותם מקרים שבהם חש השופט, לאחר שעיין בחוות-הדעת של המומחה הרפואי ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ובמהלך החקירה הנגדית, כי נותרו בו ספקות, וכי הוא נזקק לחוות-דעת נוספת כדי שיוכל להגיע להחלטה מושכלת בשאלות הרפואיות המונחות לפתחו, רשאי הוא למנות מומחה רפואי נוסף. ודוק, מינוי שכזה לא ייעשה כדבר שבשיגרה, אלא רק באותם המקרים שבהם תחושתו של השופט היושב לדין היא כי לא יהא בידו, או לא יהיה זה ראוי, להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות-הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על-ידיו"

מינוי מומחה נוסף יכול ויעשה אף ביוזמת בית המשפט בלא שקדמה לכך בקשה מטעם הצדדים ואף בשלבים מאוחרים של ההתדיינות המשפטית (ראו: רע"א 1459/10 המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח, פ"ד סה(1) 1, 12; ע"א 1534/12 זידאן נ' הראל חברה לבטוח בע"מ, [פורסם בנבו]). ברע"א 7479/18 פלוני נ' קרנית חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנב] שב בית משפט העליון וחידד את הכללים מתי ימונה מומחה מטעם בית המשפט. ככלל על בית המשפט לשקול מספר חלופות בבואו לבחון חוות דעת רפואית: הראשונה, להכריע על סמך האמור בה וחקירת המומחה; הדרך השנייה היא מינוי מומחה נוסף מטעם בית המשפט והדרך השלישית היא פסילת חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט. בית משפט ישקול למנות מומחה נוסף מקום שלא ראוי לקבוע ממצאים שברפואה בהסתמך על חוו"ד המומחה שמונה על-ידי בית המשפט ועל הראיות הנוספות בתיק בלבד. לדוגמה, ביהמ"ש עשוי למנות מומחה נוסף במקרים בהם יש גישות שונות בתחום הרפואי הנדון, או כשמתעורר ספק בשאלה אם המומחה התייחס נכונה לתלונות התובע, ובמקרים בהם חוות הדעת אינה מבוססת דיה. המשותף למקרים אלו הוא הספק האמור שנותר בלב ביהמ"ש, הנובע מכך שחוות הדעת לא הביאה את הבירור הנדרש למיצוי. במקרים מעין אלה משמש המומחה הנוסף ככלי עזר בידי ביהמ"ש, מעין "שחקן חיזוק" שנועד לסייע בידו להכריע בדבר מצבו הרפואי של התובע.

מן הכלל אל הפרט

22.בבואי ליישם את הכללים הנ"ל על ענייננו הגעתי למסקנה, כי המומחה שמונה לא חיווה דעתו באופן ממצה, לגבי הפלוגתאות הרפואיות שעמדו לנגד עיניו, בהתאם למחלוקות שהתגלעו בין הצדדים. במסגרת חוות הדעת, המומחה התייחס לשאלה האם המערער סובל מפוסט-טראומה. על כך השיב המומחה בשלילה תוך שהוא קובע, כי המערער סובל מתסמונת פאניקה. במסקנתו זו לא מצאתי כי נפלה שגגה והמומחה נתן נימוקים מלאים ומשכנעים שאומצו על ידי הועדה בצדק. בשולי חוות דעתו התייחס המומחה לשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע ותנאי השירות לתסמונת הפאניקה וקבע:

"לרוב, הפרעת פאניקה מתפתחת על רקע גורמי פגיעות גנטיים ומרכיבים אישיותיים, ולרוב אינה מתפתחת על רקע חשיפה לאירוע סטרסוגני יחיד. חשיפה לסטרס ממושך עשויה להגביר את תדירות הופעתם של התקפי פאניקה, אך לרוב ההפרעה עצמה אינה מתפתחת על רקע חשיפה לאירוע טראומטי. בנוסף כפי שתואר בחוות דעת הקב"ן בצה"ל, מר פלוני הציג קשיי הסתגלות למערכת הצבאית אשר קדמו למאורעות נשוא תביעה זו. לכן עמדתי היא כי לא ניתן לקשור את האירועים נשואי תביעה זו להתפתחות הפרעת הפאניקה ממנה סובל מר פלוני." (ההדגשה שלי-א.כ.)

מציטוט זה עולה, כי לדידו של המומחה סטרס מתמשך יכול להגביר את תדירות הופעת התסמונת. אולם אין חולק כי התסמונת הופיעה במהלך השירות הצבאי. לא היה דיון במסגרת חוות הדעת בשאלה, האם המערער היה בתנאי סטרס במסגרת שירותו הצבאי, שכזכור שירת בבית כלא מקום שמטבע הדברים מלווה בלחצים לא שגרתיים למיניהם, לחצים שלא קיימים בחיים האזרחיים הרגילים. לא היה דיון ממצה-לא בחוות הדעת ואף לא בהתייחסות המומחה בחקירה הנגדית-אם אותו סטרס נטען גרם להתפרצות התסמונת בבחינת טריגר.

23.לגבי האפשרות שסטרס יגרום להתפרצות (להבדיל מהגברת תדירות של התקפים) של התקף פאניקה ניתן ללמוד מהספרות אליה הפנה המומחה בעצמו לגבי מאמר משנת 2006 (עמ' 143-152 לנספחי כתב הערעור) תחת הכותרת של "psychosocial risk factors" (גורמי סיכון פסיכו-סוציאליים) בו נאמר בעמ' 1025:

"Factors that increase the salience of bodily sensations are central to the onset of panic disorder One. Such factor is anxiety sensitivity ", the belief that anxiety could cause deleterious physical social, and, psychological consequences that extend beyond any immediate physical discomfort during a panic attack Anxiety. Sensitivity Index values predict the onset of panic attacks in adolescents ", university students ", and community sample groups ", even after previous depression is controlled for ", and also predict spontaneous panic attacks and worry about panic during 5 weeks of basic military training 94 even, after history of panic attacks and trait anxiety are controlled for ". However anxiety, sensitivity accounts for less of the variance in panic disorder onset than neuroticism or, proneness to have negative emotions in general."(ההדגשה שלי-א.כ.)

ובתרגום לעברית:

"גורמים שמגבירים את המודעות לתחושות גופניות הם מרכזיים להתפרצות של הפרעת פאניקה. אחד מהגורמים הללו הוא רגישות לחרדה – האמונה שחרדה עלולה לגרום לנזקים פיזיים, חברתיים ופסיכולוגיים החורגים מאי-הנוחות הפיזית המידית שמורגשת במהלך התקף פאניקה. ערכים במדד הרגישות לחרדה מנבאים את הופעתם של התקפי פאניקה בקרב בני נוער, סטודנטים באוניברסיטה וקבוצות במדגם קהילתי, גם כאשר נלקחת בחשבון היסטוריה של דיכאון. בנוסף, ערכים אלה מנבאים התקפי פאניקה ספונטניים ודאגה מהתקפים במהלך חמישה שבועות של אימון בסיסי בצבא, גם כאשר נלקחת בחשבון היסטוריה של התקפי פאניקה ונטייה כללית לחרדה. עם זאת, רגישות לחרדה מסבירה פחות מהשונות בהתפרצות הפרעת הפאניקה לעומת נוירוטיות – הנטייה הכללית לחוות רגשות שליליים."

דהיינו מרכיבים חיצוניים יכולים להגביר את מודעות לתחושות גופניות (כגון שירות צבאי), ולכן לגרום בתורם להתפרצות הפרעת הפאניקה בעת חשיפה לגורמים חיצוניים אלו, אצל אותם אנשים שיש להם את המרכיב הגנטי המתאים לקיומה של המחלה (לאפשרות רפואית שכזו הקושרת בין סטרס להתקפי פאניקה ראו לדוגמא: ו"ע (שלום באר שבע) 1147/03 חן ישי נ' קצין התגמולים (נבו,8.2.2007)). מכל מקום המומחה נמנע בענייננו לעשות יישום על המערער. המומחה נשאל כיצד עמדתו מתיישבת עם האמור במאמר או האם הוא חולק עליו, והוא בחר להשיב תשובה ארוכה ממנה ניתן להבין, כי הוא קורא את המאמר בצורה ביקורתית (עמ' 17 ש' 7-30). מכל מקום הוא סירב לאשר במפורש אם הוא חולק על האמור במאמר אליו הוא הפנה או מסכים עם האמור שם.

24.הועדה שאלה בעמ' 10 את המומחה ממה נובעת הפרעת הפניקה אצל המערער והמומחה נתן הסבר ארוך בש' 17- עמ' 11 ש' 10 לגבי מהות התסמונת מבלי ליישם על המערער ספציפית. גם כשנשאל המומחה בהמשך בעמ' 11 ש' 29-34 מדוע לא ניתן לקשור את התקפי הפאניקה שהתפרצו אצל המערער לתנאי השירות הכוללים השיב המומחה כי אדם יכול בכללי גם לשבת בחוף הים ולקבל התקף פאניקה. אולם כידוע ההלכה קבעה שעצם העובדה שהמחלה יכולה להתפרץ גם אלמלא השירות אינה כשלעצמה מהווה חסם בפני התביעה. עדין צריך לדון בשאלה האם תנאי השירות המלחצים במקרה הספציפי הובילו להתפרצות.

המומחה בעדותו ציין בשאלת הקשר הסיבתי כי "יש אסכולות שתומכות ואסכולות מובילות שרוב לדעתי זוהי דעת רוב הספרות פאניק דסאורדור מתפתח בלי טריגר ספציפי שאנחנו יודעים לזהות אותו." (עמ' 10 ש' 22-25). בהמשך נשאל המומחה האם יש אסכולות שסוברות אחרת (עמ' 16 ש' 9-14) אך המומחה התחמק ממתן תשובה לשאלה אלא השיב שהגורם המרכזי הוא גורם ביולוגי. לצד זאת יש גורמים נוספים שהמומחה ביקש למנות אותם כגון עישון סמים, צריכת אלכוהול ביתר או התחברות למחלות גופניות תוך שלמעשה הוא עושה פניית פרסה ממה שקבע בשולי חוות דעתו לעניין סטרס ממושך. אולם המומחה נמנע מלפרט מה קובעות אסכולות אחרות גם אם הן בדעת מיעוט בספרות. לכן גם בנושא זה המומחה לא עשה דיון בצורה ממצה.

בשורה התחתונה, לא מצאתי דיון ממצה בהיבטים השונים הקשורים בהפרעת הפאניקה, ולא מצאתי שהמומחה ערך דיון ממצה בשאלת הקשר הסיבתי, בין הפרעה זו לתנאי השירות. בעניין זה קביעות הועדה שהפנתה לגבי אירועים אחרים, כגון הפרידה של המערער מארוסתו בטרם הגיוס או הלחץ שהפעילה המשפחה על המערער שיתגייס ויישאר בשירות הצבאי לא יכול לבדו להוות נימוק מקום ואלה לא זכו להתייחסות מפורשת של המומחה. בנוסף לא הונחה בפני הועדה תשתית שתעריך מה משקל אירועים אלו לעומת תנאי השירות המלחצים ומה ביניהם היה גורם דומיננטי יותר שיאפשר לוועדה לקבוע כי יותר מתקבל על הדעת שאלו הובילו למצבו של המערער.

25.באשר לטענותיו של המערער לגבי זהות המומחה, לא הוכח כי המומחה שמונה נותן חוות דעת ישירות לקצין התגמולים, ועצם העובדה כי מדובר במומחה שהוא עצמו עובד מדינה, אינה מהווה לדעתי עילה לפסלות. עם זאת, אולי היה מן הראוי בשלב המקדמי לאחר שהמערער ביקש להחליף

את זהות המומחה לשקול למנות מומחה שאינו עובד מדינה, על מנת לשמור על מראית פני הצדק. כמו כן, לא מצאתי ממש בטענות שהמומחה נותן חוות דעת בהיקף של כ-180 בשנה, או כי הקדיש לראיון המערער זמן של כעשרים דקות, או שמילוי השאלונים נעשה בעזרת סטודנטים, ונימוקי בית משפט קמא מקובלים עליי.

לכן כל אלה מובילים אותי למסקנה שאין די על מנת לפסול את חוות הדעת. אולם, חוסר מצוי שאלת הקשר הסיבתי והספקות שנותרו בסופו של יום מובילים למסקנה כי יש למנות מומחה נוסף מטעם הועדה, על מנת שישקול שוב את נושא הקשר הסיבתי בין תנאי השירות שהיו מלחיצים לבין הפגימה שהתפתחה אצל המערער במהלך שירותו.

26.לכן לו דעתי תשמע אציע לחבריי לקבל את הערעור ולקבוע כי המערער עונה אחר הקטגוריה הראשונה בהלכת אביאן קרי: כי תנאי שירות-אווירה כללית של התמודדות עם אוכלוסיה עבריינית ותחושת מאוימות עקב כך- מקיימים מיוחדות וייחודיות של השירות בצבא, ולכן יכולים, עקרונית על פי מבחני הפסיקה, לקיים אחר שאלת הקשר הסיבתי המשפטי. בית משפט קמא יבחן את סוגיית הקשר הסיבתי המשפטי ויכריע בה כמיטב חוכמתו. באשר לקשר הסיבתי העובדתי אציע כי העניין יוחזר לוועדה על מנת שתמנה מומחה רפואי נוסף שיחווה דעתו בשאלה האם התקפי הפאניקה שהתגלו אצל המערער במהלך השירות הצבאי התפרצו בעקבות אותם תנאי שירות.

עוד אציע לחייב את המשיב בהוצאות המערער ושכ"ט בא כוחו בערעור בסך 10,000 ₪ שישולמו תוך 30 ימים.

השופט הבכיר א' טובי:

אני מסכים.

השופט י' טורס:

אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' כנעאן.

ניתן היום, ז' תמוז תשפ"ה, 03 יולי 2025, בהעדר הצדדים.