ע"ו 3924-01-15 ש' נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

1.המערער יליד 1945, היום כבן 70. המערער מוכר כנכה צה"ל מזה 30 שנה בפגימה ראשונית של פציעת רגל שמאל וכן פגימות מוסבות נוספות. הערעור מתמקד בפגימה של הגבלה קשה בתנועות עמוד שדרה מותני,(37(2)גV בדרגה של 30%. פגימה זו הוכרה כנכות מוסבת לפגיעה הראשונית , כנראה בשנת 1990 (חומר זה לא הובא בפניי). אעיר כי המערער איננו מיוצג.

2.בחודש ינואר 2014 פנה המערער בבקשה להיבדק על ידי ועדה מחוזית על מנת שתכיר במצבו העכשווי בגב כנכות מוסבת לפי תקנה 9. ועדה מחוזית בישיבה מיום 7.4.14 ציינה כי ההכרה בהגבלה בעמוד שדרה מותני שניתנה על פי תקנה 9 בשנת 1990 נבעה במובן של כאב גב על רקע הנכות ברגל שמאל. אלא שכיום מדובר בשינויים ניווניים מתקדמים שלא היו בשנת 1998 (CT שנערך למערער בשנת 1998 לא הראה היצרות תעלה). כמו כן נרשם כי ידוע שפריצות דיסק לא נגרמות מכאב אלא מהוות שינויים ניווניים. נכתב כי בהדמיה שהוגשה ניתן לראות היצרות תעלה קשה הנובעת מהתפתחות של שינויים ניווניים נוספים הקיימים בעמוד השדרה . הועדה קבעה כי ההיצרות בתעלות השדרה המותני אינן קשורות לנכות המוכרת, אלא מהווה ביטוי נוסף של שינויים ניווניים. לפיכך נקבע כי אין קשר בין השינויים הניווניים ובין פגיעתו המוכרת של המערער.

3.המערער ערער על החלטה זו לועדה רפואית עליונה והפעם ביקש שיכירו בפגימה שלו כהחמרה ולא כפגימה מוסבת לפי תקנה 9. ועדה רפואית עליונה התכנסה לדון בעניינו ביום 11.9.14. הועדה חזרה וקבעה כי ההכרה בהגבלה בתנועות עמוד שדרה שנקבעה לו כנכות מוסבת בשנת 1990, נבעה מקיבוע מפרק הירך והצליעה, ללא קשר לבעיות ניווניות של עמוד שדרה. עם השנים התפתחו בעיות ניווניות קשות שהביאו לכך שהוא מוגבל בהליכה. הכאבים הינם עקב השינויים הניווניים הקשים והיצרות קשה מאד של תעלת השדרה. הועדה הרפואית העליונה קבעה כי אין קשר לבעיה המקורית , או לנכות המוסבת שהוכרה בעבר.

המערער הגיש לועדה מכתב מפרופ' רייס מיום 30.7.14 פרופ' רייס ציין כי נשקל ניתוח נרחב למערער לשחרור הלחץ בקטע המותני הלוחץ על צרור עצבים שיורדים לשתי רגליו. פרופ' רייס התייחס להיצרות בחומרה קשה של התעלה המרכזית הספינאלית לכל אורך הקטע המותני. הועדה עיינה בחוות דעתו וצינה כי גם פרופ' רייס איננו מצין מפורשות שהשינויים הניווניים וההיצרות הספינאלית נבעה מנכויותיו המוכרות. לכן קבעה הועדה הרפואית העליונה כי ההחמרה הקיימת היא שלב בלתי מוסב , כאמור בתקנה 8 לתקנות הנכים.

3.המערער טוען כי הועדה המחוזית והועדה העליונה טעו במסקנותיהן. לטענתו, בעייתו בגב קשורה לנכותו הקיימת המוכרת מזה 30 שנה.

4.תחילה טען המערער לקיומה של נכות מוסבת לפי תקנה 9 וענין זה נשלל על ידי הועדה המחוזית. בפני הועדה עליונה טען להחמרה של נכות קיימת וגם עניין זה נשלל על ידי הועדה הרפואית העליונה שכן מדובר לדברי הועדה ב"שלב בלתי מוסב" – שהוא על פי התקנות שלב בהתפתחות הפגימה שלא נובע מהחמרת המחלה שארעה לנכה בזמן שרותו עקב שירותו אלא ממהלכה הטבעי של המחלה, אשר היה בא גם לולא ההחמרה האמורה. גם אם היינו רואים זאת כ"חלק בלתי מוסב בהיפגמות", אותו חלק בהיפגמות שלא נגרם על ידי פגימה מוכרת – אין לראות זאת כחלק מהנכות המוכרת.

קביעות מכוח סעיף 9 (פגימה מוסבת) או מכוח סעיף 8 ("שלב מוסב" או "שלב בלתי מוסב" או "חלק בלתי מוסב בהיפגמות") הינן קביעות המתבררות למעשה בועדה הרפואית אשר דנה בעניין ומדובר בקביעה רפואית מקצועית הנמצאת במסגרת שיקול דעתה. (ראו רעא 3917/07 גולן נ. קצין התגמולים (30.8.07) , עו 51774-12-13 (חי) הררי נ. קצין התגמולים (23.2.14) ,וראו ע"א 459/89 קצין התגמולים נ' צבי חריטן (10.10.91):

"קיומו של הקשר הבלתי אמצעי בין שתי הפגימות הוא שאלה רפואית מובהקת...על הקשר בין הפגימה המסוימת החדשה לבין הפגימה המוכרת מן הבחינה הרפואית תחליט הוועדה הרפואית".

ראו לעניין זה גם רע"א 3597/14 דוד אבנעים נ' קצין התגמולים(31.7.14).