ע"ו 18222-12-14 ב.י נ' קצין התגמולים - פסקדין

א.הערעור שבפנינו הוא על פסק-דינה של וועדת הערעורים (להלן: "הוועדה") לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) התשי"ט-1959 (להלן: "החוק"), מיום 28.10.2014, בראשות כב' השופט י. פרידמן, לפיו נדחה הערעור שהגיש המערער על החלטת המשיב מיום 1.12.08, אשר דחה את תביעתו של המערער להכרת זכות לפי החוק בהעדר קשר סיבתי בין ההפרעה בברכיים לבין תנאי שירותו הצבאי של המערער.

ב.הנסיבות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה:

המערער, יליד 1984, התגייס לשירות צבאי בחיל השריון בפרופיל 97 ביום 30.3.2003, והשתחרר בתום שלוש שנות שירות ביום 21.3.2006.

טענת המערער היא שהטירונות דרשה ממנו מאמץ פיזי רב, ובמהלך קורסי השריון הוא החל לחוש כאבים בברכיו. כאבים אלה התגברו במהלך קורס מפקדי טנקים שעבר במהלכו נדרש לפעילות גופנית אינטנסיבית.

ג.לטענת המערער הוא לא פנה למרפאה הגדודית, למרות הכאבים, מאחר ורצה לשמש דוגמא אישית לפקודיו, וכן מאחר ולא יכול היה להתפנות לכך הואיל ויחידתו היתה אז בפעילות מבצעית. רק באפריל 2005 פנה המערער לרופא הגדודי שהפנה אותו למרפאה שם נבדק על ידי אורתופד, שהמליץ למערער על מדרסי גבס לחיזוק שרירי הירכיים .

עם סיום שירותו פנה המערער לרופא מומחה שאבחן התרככות הסחוס שמתחת לפיקות הברכיים ("כונדרומלציה של הפיקה").

המערער הופנה לטיפולי פיזיותרפיה, ולהחלפת מדרסים, אך ללא הועיל.

ד.המערער הסתמך על חוות דעתו של ד"ר הלל אדמוני מיום 10.01.2009 לפיה תנאי השירות הקשים של המערער גרמו ללא ספק, להופעת הכאבים, בזמן השירות הצבאי.

ה.ד"ר ה. אדמוני ציין, שהמערער התגייס לשירות הצבאי ללא בעיה גופנית פעילה למעט כאבי ברכיים, בהיותו כבן 16 (לפי תרשומת מתיק קופת חולים היה זה באפריל 1998, משמע, כשהמערער היה כבן 14 – הערה שלנו), הנובעים קרוב לוודאי מגדילה מואצת של העצם באזור חיבור גיד הפיקה לעצם השוק, תסמונת המתאימה לגיל ההתבגרות וחולפת בדרך כלל עם גמר הגדילה.