ע"ו 1684-12-14

1.לפנינו ערעור על פסק דינה של וועדת העררים מיום 21/8/14 ועל החלטת הוועדה מיום 28/10/14, לפיהם נמנעה הוועדה מלפסוק למערערת החזר הוצאות חוות דעת המומחה מטעמה בסך 2,419.5 ש"ח, וזאת על אף שהמערערת זכתה בדין.

2.הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן על יסוד החומר שבתיק.

3.לאחר ששקלנו את טענותיהם של הצדדים הגענו למסקנה, כי דין הערעור להתקבל.

4.המערערת הגישה את חוות דעת המומחה, שעניינה בקשר שבין תרופת הקומדין שהיא נוטלת לבין פגימת האוסטיאופורוזיס שממנה היא סובלת (להלן – הפגימה), כדי לבסס את תביעתה להקדמת מועד הזכאות בפגימה, תביעה אשר המשיבה התנגדה לה. עיון בפרוטוקול דיוני וועדת העררים מלמד, כי המערערת הודרכה להגיש את חוות הדעת על ידי הוועדה עצמה (ראו: החלטת הועדה מיום 19/3/14, נספח 4 להודעת הערר). המשיבה הגישה חוות דעת נגדית של מומחה מטעמה. אמנם בפסק דינה לא נדרשה וועדת העררים לחוות דעת המומחים אלא נעתרה לתביעת המערערת על יסוד נימוק אחר (גרם השבר ביד ובדיקת צפיפות עצם משנת 2012), אלא שעובדה זו אינה גורעת מכך שחוות הדעת הוגשה לצורך הוכחתה של השאלה שבמחלוקת ומשכך, עלותה למערערת הנה חלק בלתי נפרד מהוצאות המשפט. משזכתה המערערת בדין, הגם שעל יסוד נימוק אחר, ומשאין כאמור מחלוקת כי חוות הדעת הייתה ראיה רלבנטית ונחוצה לשעתה ואף הוגשה בהתאם להנחיות הוועדה, אין סיבה שלא לזכות את המערערת בהחזר הוצאותיה באופן המותיר אותה בחסרון כיס.

5.הערעור מתקבל, אפוא. המשיבה תחזיר למערערת את עלות חוות הדעת בסך 2,419.5 ש"ח, נושאים הצמדה וריבית כחוק החל מיום 11/6/14 ועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ג' אדר תשע"ה, 22 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.