ע"א 59941-06-15

1.עניינו של פסק דין זה בערעור על שלוש החלטות של בית משפט השלום בירושלים בת.א. 2139/09.

2.לפני אותן החלטות היה המערער במצב שבו יש לזכותו פסקי דין בהעדר הגנה נגד המשיבה. לאחריהן מצא עצמו כשתביעתו מחוקה.

3.ההחלטות שביסוד הערעור הן אלה:

א.החלטה מ-2.2.15 אשר בה בוטל פסק דין בהעדר הגנה שניתן נגד המשיבה ב-26.4.10. זאת בשל הקביעה כי המשיבה לא יכולה הייתה לדעת על ההליך ולהתגונן בו.

בשולי אותה החלטה צוין כי המערער התנהל שלא כראוי בקשר לתביעה זו ותביעות מקבילות וכי "דומה כי טוב יעשה ה[מערער] אם ישקול את ביטול ההליכים התלויים ועומדים עתה".

ב.החלטה מ-1.4.15 בבקשת המערער להארכת מועד להגשת כתב תביעה מתוקן, אשר נאמר בה:

"מאז ההחלטה מיום 2.2.2015 (בעניין ביטול פסק הדין), חלפו כחודשיים ודי בכך כדי לתקן את התביעה, אם התובע אמנם מעוניין בכך.

לבקשה הנוכחית, אף לא צורפה עמדת הנתבעת 4 (המשיבה דנן – ר.י.).

לנוכח התנהלות התובע (ראו גם החלטה מיום 2.2.2015), מובהר כי אם לא יוגש כתב תביעה מתוקן עד יום 12.4.2015 (היום הראשון לאחר פגרת הפסח), ייחשב הדבר לויתור מצד התובע על המשך בירור התביעה והתביעה תימחק ללא צורך במתן החלטה נוספת".

החלטה זו באה לאחר שב-24.3.15 הוחלט כי "אם בכוונת ה[מערער] להגיש כתב תביעה מתוקן בעניין ה[משיבה] כי אז יעשה כן עד 31.3.2015, שאם לא כן יחייב כתב התביעה המקורי". משביקש המערער ארכה, הוחלט לגבי בקשתו זו (ב-1.4.15) כפי שהוחלט.

ג.החלטה מ-12.5.05 (שהיא למעשה "פסק דין") אשר בה נאמר:

"לאחר עיון בכל הבקשות, התגובות וההחלטות מאז ההחלטה מיום 2.2.2015, בקשת הנתבעת 4 למחיקת כתב התביעה נגדה מתקבלת ובהתאם לכך, התביעה תימחק.

נקדים ונאמר, כי למצער בשתיים מטענות התובע הוא אינו יכול להישמע:

האחת, עניינה טענה בדבר זכות הגישה לערכאות. בעניין זה מופנה התובע להחלטה מיום 2.2.2015 (ראו גם החלטה מיום 26.2.2012). כפי שעולה ממנה, התובע מרשה לעצמו לעשות שימוש בזכות הגישה לערכאות כמעט ללא הכרה. כך בין השאר בהגשת אותה תביעה אל מספר בתי משפט, פעם אחר פעם, זה קרוב לעשור. בכל פעם, לנוכח מחדליו, תביעותיו נמחקות ורק מטעם זה טרם התיישנה התביעה שעניינה אירועים משנת 2004. אלמלא מחדליו של התובע, היה בירור תביעותיו מסתיים זה מכבר ולחלופין, היה מנוע מלתבוע מחמת התיישנות תביעתו.