ע"א 36946-04-16

בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר שבע בת.א. 2462/09 ות.א. 3218/09, שניתן על ידי כב' השופטת מיכל וולפסון ביום 26.2.16, בו נדחתה תביעתו של המערער והוא חויי לשלם לבנק מזרחי טפחות בע"מ סך של 63,875 ש"ח בצירוף ריבית צבירה מיום הגשת התביעה.

רקע

המערער, עידן לילוף (להלן – "המערער"), ביקש לבצע עסקאות באופציות מעו"ף הנסחרות בבורסה בתל אביב. לצורך כך, פנה לחברת בוקאי ברוקרים בע"מ המשיבה 5 (להלן - "החברה") באמצעות מנכ"ל החברה מר משה בוקאי, המשיב 6 (להלן – "בוקאי"). ביום 9.2.09 פתח בוקאי עבור המערער חשבון בנק בסניף בר אילן של בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן – "הבנק"). באותו ערב הגיעו לביתו של המערער בבאר שבע, בוקאי ויועץ השקעות מטעם הבנק, מר מיטשל שטיין (להלן – "מיטשל") ובמעמד זה חתם המערער על הסכמים שונים המסדירים את ביצוע השקעותיו באופציות המעו"ף באמצעות הבנק. ניהול ההשקעות על ידי המערער נעשה באמצעות תוכנה ייעודית, כאשר המערער יכול היה להעביר הוראות גם באמצעות החברה או הבנק.

ביום 12.4.09 ביקש המערער לפעול בשוק המעו"ף , אולם נחסם על ידי התוכנה. המערער סבר, כי אין הצדקה לחסימה זו, מאחר ובחשבונו הבטחונות הנדרשים לביצוע הפעולות המבוקשות על ידו; דא עקא, שגם לאחר שיחות עם גורמי הבנק סרב הבנק לאשר למערער לבצע את הפעולות המבוקשות על ידו. בדומה, גם ביום 13.4.09 סירב הבנק לבצע פעולות שהתבקשו על ידי המערער.

ביום 19.4.09 הודיע הבנק על צמצום מסגרת האשראי של המערער. ביום 20.4.09, במהלך יום המסחר, נמנעה מהמערער שוב הפעילות באמצעות התוכנה, והוא נדרש להפקיד כספים לסגירת החריגה ולבצע פעולות באמצעות הבנק בלבד. ביום 21.4.09 הודיע הבנק למערער כי מאחר ולא המציא בטחונות נוספים ולא סילק את יתרת החובה בחשבונו, הבנק יבצע פעולות יזומות בחשבון על מנת לצמצם את ההפסדים בחשבון; בעקבות זאת ביצע הבנק פעולות שונות אשר בסופן נותר החשבון ביתרת חוב של 63,875 ש"ח.

ביום 21.5.09 הגיש המערער תביעה (ת.א. 2462/09, להלן - "תביעת המערער") נגד הבנק ושלושה מעובדיו – קרן דהן, מנהלת הסניף, מיטשל, יועץ ההשקעות, ודורית עינב, פקידה בבנק ,המשיבים 2-4, ונגד החברה ובוקאי. המערער טען, כי התנהלותם בניהול חשבון השקעות המעו"ף שלו גרמה לו לנזק כספי של 185,000 ש"ח ולעוגמת נפש, אותה העמיד על 25,000 ש"ח.

ביום 14.7.09, הגיש הבנק תביעה בסדר דין מקוצר (ת.א. 3218/09, להלן - "תביעת הבנק") נגד המערער בגין יתרת החשבון שלא סולקה, בסך של 63,875 ש"ח.

ביום 26.2.16 הורה בית המשפט על דחיית תביעת המערער וקבלת תביעת הבנק.

בית המשפט נמנע מלדון בעילות תביעה, אשר לא נטען, כי נגרם נזק בגינן. כן נדחו טענות המערער ביחס לעמלות אשר שולמו לחברה. עוד נקבע, כי אמנם הבנק רשם כתובת מוטעית של המערער, אולם לא הוכח, כי הדבר מנע מהמערער מידע שהיה נחוץ לו.

בית המשפט קבע, כי הטענות לפיהן הבנק סרב, שלא כדין לבצע עסקאות לא גובו בחוות דעת, שכן המערער אמנם נעזר במומחים בעניין זה, אולם לא הגיש חוות דעת לביהמ"ש. בנסיבות אלה, המערער לא סתר את טענת הבנק שלא ניתן היה לבצע את הפעולות מאחר ולא עמד בדרישות הבנק לקיומם של ביטחונות. בית המשפט דחה את עמדת המערער, כי יכול היה לפעול עם מסגרת אשראי ללא בטחונות מספיקים בעין, תוך התבססות על הפעילות בתיק עצמו באמצעות סימולציות המעריכות את תוצאות הפעילות באותו יום; נקבע, כי לא ניתן לקבוע קיום בטוחה על סמך סימולציה שלא בהכרח תתממש, שכן על הבנק לצמצם את חשיפתו לסיכון בפעילות המעו"ף. שינוי גודל מסגרת הפעילות במעו"ף, שהוגדרה למערער אינה רלוונטית לטענת הנזק שנגרם, שכן המדובר בהיקף ההוראות שניתן להעביר לצורך ביצוע פעולות ולא בהיקף הביטחונות הנדרשים, כאשר הפעולות המבוקשות על ידי המערער סורבו בשל מחסור בביטחונות.

על כן, קבע בית המשפט, כי לא הוכח שהבנק התרשל או נהג שלא לפי סטנדרט זהירות סביר, זאת בהעדר חוות דעת, אשר יש בה כדי לתמוך בתביעה. על כן, נדחתה התביעה נגד הבנק ונציגיו. כן נדחתה התביעה נגד החברה ובוקאי משלא הוכחה הפרת ההסכם בגין העמלות או כי החברה פעלה בחשבון ללא רשות. בית המשפט קמא הוסיף, כי מאחר וטענת ההגנה של המערער נגד תביעת הבנק היתה תביעתו - אשר נדחתה - יש לקבל את מלוא תביעת הבנק.

מכאן הערעור.