מרפאת איי קליניק ואח' נ' פרץ ואח'

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ש' גלר) בת"א 32714-05-14 מיום 09.03.16 ("פסק הדין הראשון") ופסק הדין המשלים מיום 04.06.17, לפיהם נדחתה תביעת המערערים לתשלום פיצוי בגין עוולה של פרסום לשון הרע.

הרקע העובדתי

המערערת 1, מרפאת איי קליניק (להלן: "המערערת"), מעניקה טיפולים רפואיים בתחום רפואת העיניים. מערער 2 הוא רופא עיניים המבצע ניתוחים להסרת משקפיים בלייזר במרפאה (להלן: "המערער").

בתאריך 28.1.14 נותח משיב 1, עו"ד במקצועו, בלייזר לצורך שיפור הראיה, במרפאתה של המערערת, על ידי המערער.

שתי ביקורות רפואיות שהתקיימו לאחר הניתוח היו תקינות, ביום 25.2.14 התקשר משיב 1 למרפאה והתלונן על אודם ותחושת גוף זר בעין שמאל.

למרות שלא היה זה יום של קבלת חולים, זומן המשיב למרפאה לבדיקה ע"י המערער. המשיב הגיע למרפאה ולגרסתו לא התקבל לבדיקה, מכיוון שהמערער היה עסוק בפגישה קודמת שהתארכה. בהמשך להמתנה, שנראתה למשיב בלתי סבירה, התפתח ויכוח בין השניים והמשיב דרש מהמערער להתפנות ולבדוק אותו, מכיוון שהוא סובל מכאבים. משנדחתה דרישתו, עזב המשיב את המרפאה בכעס.

למחרת האירוע שלח המשיב למערערים, באמצעות באת כוחו, מכתב בו תבע השבת מלוא כספי ההתקשרות, וזאת בשל התקרית המתוארת לעיל וכן בשל טענתו כי למרות חלוף הזמן, הוא עדיין נזקק למשקפי ראייה.

לאחר ששיחה בין המשיב לעובדת של המערערת לא הצליחה להביא את המחלוקת לסיומה, פרסם משיב 1 בתאריך 27.2.14 פוסט בפייסבוק בו סקר באריכות את קורות הטיפול ותלונותיו ובסיומו כתב:

"המסקנה די ברורה: דר' ונדר ממרפאת 'איי קליניק', משקיע ממרצו אך ורק בלקוחות פוטנציאלים שטרם שמו את כספם, ואילו אלו שכבר שילמו ממיטב כספם – הופכים לשקופים ואינם זוכים כלל ליחס נאות מדר' ונדר.

כאמור, כחודש אחרי הניתוח, ואני עדיין נזקק למשקפי קריאה והבטחותיו של דר' ונדר, נראות רחוקות, וכנראה, היו אך לרצות אותי לבצע את הניתוח.

וכך:

לקוח פוטנציאלי שטרם שילם = מלך !

לקוח שכבר שילם = למך /:

הייתי כותב "ראו הוזהרתם", אך עקב הטיפול – אסתפק ב'הוזהרתם'."

הפוסט זכה לתגובות של כמה מחבריו בפייסבוק, כולל משיבה 2 (עורכת דין במשרדו של משיב 1), אשר הגיבה ביום 28.2.14:

"טוב עשית שכתבת את הפוסט הזה. אני אדאג שהוא יקבל חשיפה מירבית!!!".