ע"א 22938-04-15 שאוקי שפיק מוקדה נ' רון

מונחת לפני בקשת המבקש להפחתת סכום העירבון בתיק ולהעמידו על סך של 10,000 ₪, שהוא הסכום שנפסק לו על ידי בית משפט קמא.

הערעור הנדון הוגש על פסק דינו של בית המשפט השלום בתל אביב (כבוד השופט שי מזרחי) מיום 19.3.15 בתיק 26628-11-10, אשר דן בתביעת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו למבקש במסגרת עבודת שיפוצים שעשה אצל המשיב. במסגרת פסק הדין נקבע כי המבקש זכאי לפיצוי של 10,000 ₪ שכן יש להחיל הפטר שנתן למשיבים נוספים גם על המשיב הנדון.

לטענת המבקש, כפי שהעיד בפרוטוקול הדיון בבית משפט קמא, הוא נשוי ואב לארבעה ומשתכר סך של 1,500 ₪ לחודש, ואין ביכולתו להפקיד את הסך של 20,000 ₪ כערבון בתיק.

המשיב הגיש תגובתו וטען כי יש לדחות הבקשה שכן היא אינה נתמכת בתצהיר מטעמו של המבקש, ולא צורפו לה מסמכים להוכחת מצבו הכלכלי. עוד טען המשיב כי הוא קשיש בן 85, אשר מצבו הבריאותי והכלכלי אינו איתן כבעבר וכי ההוצאות שנגרמו לו מניהול התביעה, לרבות הערעור, הן כבדות ולא יהיה בסכום הערבון לכיסוי הוצאותיו.

המבקש הגיש תשובתו וטען כי לבקשתו לא צורף תצהיר אלא פרוטוקול חקירתו בבית המשפט השלום המבוסס על תצהירו, שהוגש שם ממנו עולה מצבו הכלכלי של המערער.

המסגרת הנורמטיבית

הוראת תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") מחייבת מערער להפקיד ערבון בערעור ומעגנת את הכלל, אשר לצדו אף נקבע החריג שבתקנה 432(א) לתקנות (ראה: בש"א 1528/06 יוסף ורנר ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי).

על תכליתו של הערבון והשיקולים בקביעתו שב ועמד בית המשפט העליון (כב' השופט ג'ובראן) בבשג"ץ 4934/14 מילנה גורנשטיין נ' כנסת ישראל:

"הערובה שחובתה נקבעה בתקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות או תקנות סדר הדין האזרחי) נועדה להבטיח את הוצאות המשיב.

ברירת המחדל לסוג הערובה היא הפקדת עירבון (תקנה 428 לתקנות).

כאשר הרשם או המזכיר הראשי של בית המשפט קובעים את גובה העירבון להפקדה, עליהם לשקול בין היתר את מספר המשיבים; שווי סכום התביעה; סכום ההוצאות שנקבעו בערכאה או בערכאות הקודמות והשיקולים לכך; וזהות המערער (ראו למשל: רע"א 4763/12 ויסולי נ' דלק נדל"ן בע"מ ...).