ע"א 1718-02-14שיבלי נ' בדוס ואח'

השופט הבכיר זיאד הווארי – אב"ד:

ערעור על החלטתו של ביהמ"ש השלום בעפולה (כב' השופטת רגד זועבי) אשר ניתנה ביום 14.1.14 בתא"ק 29087-07-13 ובמסגרתה הורה ביהמ"ש קמא, על מחיקת תביעת המערער, בשל התעלמותו מהחלטה מפורשת של ביהמ"ש קמא, הכל כפי שיפורט בהמשך.

עוד מלין המערער על החלטת ביהמ"ש קמא אשר ניתנה ביום 28.10.13.

רקע עובדתי ותמצית החלטת ביהמ"ש קמא מיום 28.10.13:

בהליך קמא, הגיש המערער כתב תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המשיבים, במסגרתו תבע החזר תשלום חוב בגין הלוואה אשר ניתנה על ידו, לטענתו, למשיב מס' 1. (להלן: "המשיב 1").

לטענת המערער, היות והמשיב מס' 1 לא עמד בתשלום ההלוואה, ערבו המשיבים 2-3 (הוריו של המשיב 1) לחוב ההלוואה, שהועמד על סך של 401,466 ₪, לפי סיכום בין הצדדים. עוד נטען כי המשיבים חייבים כלפיו ביחד ולחוד.

המשיבים הגישו בקשה למחיקת התביעה ולטענתם, המערער, אשר הגדיר עצמו "כמלווה", אינו עומד בתנאים שנקבעו בחוק הסדרת הלוואות חוץ – בנקאיות, תשנ"ג-1993 (להלן: "חוק ההלוואות").

ביום 28.10.13 קבע ביהמ"ש קמא, בהחלטה מנומקת כי אין מקום למחיקת התביעה, אך יחד עם זאת הכריע בכמה נושאים מהותיים, כפי שיפורט להלן.

ראשית קבע ביהמ"ש קמא כי לא יכולה להיות מחלוקת, כי בין הצדדים התקיימה עסקת הלוואה ולכן נקבע כי במקרה דנן חל חוק ההלוואות.

ביהמ"ש קמא התייחס לסייגים שנקבעו בחוק ההלוואות (לרבות לסעיף 15) וקבע כי לצורך הדיון בבקשה המקדמית, יוכר המערער כמלווה מזדמן ולכן הוא פטור מחובת עריכת חוזה הלוואה ולפיכך לא חלה עליו החובה הקבועה בסעיף 8 (א) לחוק ההלוואות שעניינה צירוף חוזה ההלוואה לכתב התביעה, כך שלמעשה חובה זו לא הופרה ע"י המערער.

ביהמ"ש קמא דן גם בדרישה הקבועה בסעיף 8 (ב) לחוק ההלוואות, לפיה על כל מלווה חוץ בנקאי מוטלת חובה לגלות בכתב התביעה את כל פרטי ההלוואה (ללא קשר להיותו מלווה מזדמן) וקבע כי המערער הפר דרישה זו היות וכתב התביעה, כפי שהוגש, אינו מפרט פרטים חיוניים ביחס להלוואה.

בהתייחס להלכה לפיה סילוק תביעה על הסף יעשה רק במקרים חריגים, הורה ביהמ"ש קמא על תיקון התביעה (להבדיל ממחיקתה), באופן שהמערער יגיש כתב תביעה מתוקן בסדר דין רגיל ויקיים האמור בסעיף 8 (ב) לחוק ההלוואות.

המערער הגיש כתב תביעה מתוקן, אולם המשיבים הגישו בקשה נוספת למחיקת התביעה על הסף, עת נטען כי המערער לא קיים את האמור בהחלטת ביהמ"ש קמא מיום 28.10.13.

תמצית החלטתו של ביהמ"ש קמא מיום 14.1.14:

ביהמ"ש קמא דן בבקשה הנוספת למחיקה על הסף שהוגשה ע"י המשיבים, זאת לאחר שנטען כי המערער לא מסר פרטים מהותיים אודות ההלוואה כנדרש בחוק ההלוואות וכפי החלטת ביהמ"ש קמא מיום 28.10.13.

ביהמ"ש קמא שב ודן בהוראת סעיף 8(ב) לחוק ההלוואות, לפיו יש לפרט את כל הפרטים הקשורים להלוואה שניתנה.

ביהמ"ש קמא עיין בכתב התביעה המתוקן וקבע כי המערער לא קיים את האמור בסעיף 8(ב) ולמעשה הפרט היחיד שהוסף מעבר לאמור בכתב התביעה המקורי, נוגע להסכמות בין הצדדים. נקבע כי המערער לא התייחס לפרטי ההלוואה.

ביהמ"ש קמא התייחס לטענת המערער לפיה אין תחולה להוראות חוק ההלוואות וקבע כי סוגיה זו כבר הוכרעה על ידו. נקבע כי מטרתו של חוק ההלוואות היא להגן על הלווים מפני חוסר הגינות.