ע"א 13075-09-14 סטודניק נ' יזמקו חברה בע"מ ואח'

ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בחיפה (כב' השופט חדיד) שניתן בת"א 10682-06-08 ביום 2.6.2014.

רקע עובדתי וטענות הצדדים בבית המשפט קמא –

1. התובעת בבית המשפט קמא הייתה יזמקו חברה בע"מ (להלן: "יזמקו") שהינה חברה שעוסקת בייבוא, שיווק ומתן שירות למדפסות ומכונות צילום. בין היתר, מייבאת יזמקו לארץ מכשירים של חברה יפנית בשם קיוסרה (KYOCERA, להלן: "קיוסרה"), לרבות מיכלי טונרים למכונות צילום ומדפסות (להלן: "מיכלי הטונר"). הנתבע 1 בבית המשפט קמא, מר אברהם יולזרי (להלן: "יולזרי"), עבד במשך כ-7 שנים כטכנאי ביזמקו ועסק בין היתר בהתקנת מיכלי טונר והחלפתם אצל לקוחות יזמקו.

2. הנתבע 2 בבית המשפט קמא, מר יאיר סטודניק (להלן: "סטודניק"), היה הבעלים והמנהל של הנתבעת 3, חברה בשם יס פוטו-טק בע"מ (להלן: "פוטו-טק"), אשר עסקה בין היתר, במסחר בציוד אלקטרוני, מצלמות, הדפסות ועוד, בחנויות ובאמצעות אתר אינטרנט.

3. הרקע להגשת התביעה בבית המשפט קמא היה חשד שהתעורר ביזמקו, בשנת 2007, לפיו בין יולזרי לבין מתחריה מתנהל קשר עסקי אשר פוגע באינטרסים של יזמקו. יזמקו פנתה למשרד חקירות פרטי (להלן: "החוקרים הפרטיים") ובמסגרת החקירה בוצעו מעקבים סמויים אחר יולזרי. יולזרי נצפה מעביר לסטודניק קופסאות אשר הוצאו מהרכב של יולזרי, אותו קיבל מיזמקו לצורך ביצוע עבודתו, והדבר עורר חשד נוסף שכן פוטו-טק מעולם לא הייתה לקוחה של יזמקו ולא היה ברור מדוע יולזרי מעביר קופסאות לסטודניק. במהלך המשך החקירה, נחקר יולזרי פעמיים והודה כי במהלך שלוש שנים עובר לתחילת החקירה, הוא קיים קשר עסקי עם סטודניק ופוטו-טק (להלן: "ההודאות של יולזרי"). במסגרת ההודאות, תיאר יולזרי בפרוטרוט כי במהלך אותו קשר עם סטודניק, הוא אסף מיכלי טונר ריקים (להלן: "המיכלים הריקים") לאחר שהחליף טונרים אצל לקוחות יזמקו, ומסר אותם לסטודניק בתמורה לזיכוי בסך של 10 ₪ למיכל. סטודניק מילא את המיכלים הריקים באבקת טונר ושיווק אותם מחדש ללקוחות שונים. לא היתה מחלוקת לגבי כך שיש שוק למיכלים ממוחזרים כגון אלו (להלן: "מיכלים ממוחזרים"), אשר מחירם נמוך ממחיר מיכל חדש מקורי, ועוד מוסכם כי יזמקו מוכרת ללקוחותיה רק מיכלים חדשים ומקוריים ולא מיכלים ממוחזרים, כך שיש לה אינטרס שהלקוחות שלה לא ימחזרו את המיכלים, ולכן הטכנאים שלה לוקחים עמם את המיכלים הריקים לאחר ההחלפה ולא משאירים אותם בידי הלקוחות. יולזרי הסביר במסגרת ההודאות כי העברת המיכלים הריקים לסטודניק היתה בניגוד להנחיות של יזמקו, היות והיא דרשה מהטכנאים חד משמעית להשליך את המיכלים הריקים לאשפה במקום מרוחק, שלא ליד בתי העסק של הלקוחות, על מנת למנוע מיחזור של המיכלים המקוריים, כיון שמחזור שכזה פוגע בעסקיה של יזמקו. ממשיך יולזרי לספר לחוקרים הפרטיים כי הוא השתמש ב"זיכוי" מצד סטודניק ורכש באמצעותו מוצרים לצריכתו האישית בחנויות של סטודניק.

   עוד הודה יולזרי בכך שהוא מסר לסטודניק מיכלי טונרים חדשים מלאים (להלן: "המיכלים החדשים") אשר אותם יולזרי היה אמור להתקין במכונות של הלקוחות של יזמקו. במקום המיכלים החדשים, סטודניק נתן לו מיכלים ממוחזרים (שאותם "ייצר" סטודניק) ויולזרי התקין את המיכלים הממוחזרים אצל הלקוחות של יזמקו, ובמקביל - סטודניק לקח את המיכלים החדשים של יזמקו והתקין אותם אצל הלקוחות של פוטו-טק. יולזרי אף הודה כי גנב מיזמקו רכיבים נוספים ומסר אותם לסטודניק וכי הוא מסר לסטודניק את רשימת הלקוחות של יזמקו, ואף יצר קשר בין סטודניק לבין הנתבע 4 בבית המשפט קמא, מר ראובן נמני (להלן: "נמני"), וכאשר בעקבות יצירת אותו הקשר החל גם נמני לעבוד אצל סטודניק. עוד התברר במהלך החקירה של החוקרים הפרטיים, כי היה עובד נוסף של יזמקו אשר פעל בשיתוף פעולה דומה עם סטודניק – בשם מיכאל זכות (להלן: "זכות"), ואף הוא מכר לסטודניק 450 מיכלים ריקים לצורך מיחזורם (כנגד 10 ₪/למיכל), אך סירב לבקשת סטודניק להעביר לידיו גם מיכלים חדשים (כמו שעשה יולזרי). אף זכות נחקר על ידי החוקרים הפרטיים והודה במעשיו. ואם לא די בכך, הודה יולזרי כי עשה שליחויות ושירותים עבור סטודניק ובקשר עם לקוחותיה של פוטו-טק, על חשבון שעות העבודה של יזמקו ובאמצעות הרכב שהעמידה לשימושו יזמקו.

4. בעקבות החקירה המתוארת מעלה (ופעולות חקירה נוספות עוקבות), הגישה יזמקו תלונה במשטרה כנגד הגורמים המעורבים ואף פיטרה את יולזרי מעבודתו. השלב הבא היה הגשת התביעה בבית המשפט קמא, אשר כללה דרישה למתן סעד כספי ולמתן צו מניעה קבוע כנגד הגורמים המתוארים מעלה. התביעה הוגשה כנגד סטודניק, פוטו-טק, יולזרי ונמני.

5. לטענת יזמקו בבית המשפט קמא, העובדות המתוארות לעיל מגבשות עילת תביעה כנגד הנתבעים וכי עליהם, ביחד ולחוד, לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה עקב ההתנהלות האמורה. באשר לכימות הנזקים, טענה יזמקו, כי התביעה מחושבת על יסוד מחיר המכירה של מיכלי טונר חדשים במכפלת מספר המיכלים שנגזלו ממנה, ולחילופין על בסיס חישוב של מחיר הצילומים שניתן להפיק מכל מיכל טונר שנגזל ממנה, או על בסיס מחיר המכירה של מיכלי טונר ריקים וממוחזרים, ולחילופין על יסוד המחיר שגבה סטודניק מהלקוחות שלו עבור המיכלים. דרישת הפיצוי התבססה על עוולות מכח פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"), והדרישה כלפי סטודניק התבססה גם על חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשית עושר"). בנוסף, נתבע פיצוי בהתאם לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות").

6. יולזרי, התגונן בטענה כי ההודאות נגבו ממנו שלא כדין, לאחר הפעלת לחץ, וביקש לחזור בו מההודאות. לטענתו, הוא אכן מסר לסטודניק ציוד בהיקפים מסויימים, ואכן ההנחיה של יזמקו הייתה לזרוק את המיכלים הריקים לאשפה במקום שימנע את המיחזור מטעם הלקוחות, אך כי למרות זאת – הוא פעל כדין ואין לחייב אותו בכל פיצוי.