עת"מ 42768-07-15 מולא נ' משטרת ישראל- ראש אגף משאבי אנוש ניצב גילה גזיאל ואח'

העתירה שבכותרת – עניינה החלטת ראש אגף משאבי אנוש במשטרה (המשיבה 1) מיום 21.6.2015. בהחלטה זו פוטר העותר משירות במשטרה בהתאם לסמכות שלפי סעיף 12 לפקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א-1971. העילה המרכזית להחלטת המשיבה 1 הייתה אירוע שהתרחש לפי הטענה במסגרת תקופת ניסיון של העותר – ב"קורס שוטרים בסיסי" שבו היה. עילת הפיטורין מבוססת בהמשך לכך על אירוע שאירע במהלך מבחן שנערך לעותר ולמשתתפים אחרים בקורס בנושא "עזרה ראשונה" ועל טענה של עשייה "בצוותא" של המבחן.

יצוין, שהעתירה הוגשה לבית משפט זה ביום 21.7.2015 ובצידה בקשה לצו ביניים שישהה את הפיטורין שאמורים היו להיכנס לתוקפם ביום 22.7.2015. כב' השופט צ' סגל, בהחלטתו מיום 21.7.2015, הורה על מתן צו ארעי. כב' השופט מ' סובל, בהחלטתו מיום 29.7.2015 (לאחר שהוגשה תגובה), הורה על מתן צו ביניים שלפיו יותלו הליכי הפיטורין להכרעה בעתירה וזאת משיקולי מאזן הנוחות ונוכח העובדה שהפיטורין לא הושלמו ומדובר, על כן, בשימור מצב קיים.

רקע רלבנטי

גיוסו של העותר (יליד 1986) למשטרה, היה ביום 26.3.2015. העותר החל הכשרה "ממיינת" של 13 שבועות במסגרת מסלול שנקרא "גיוס אחר". הכשרה זו נחשבת כחלק מהליך המיון בהתאם להסבר "גיוס אחר" (נספח ב.2 לכתב התשובה). אין חולק על כך שביום 27.5.2015 ובמסגרת ההכשרה, נבחן העותר יחד עם חניכים נוספים בנושא "עזרה ראשונה". אין גם חולק על כך שהעותר ישב באותו שולחן יחד עם שני חניכים נוספים. טענת המשיבים היא – וזה היה היסוד להחלטתם – שבשל ריבוי החניכים ניצלו העותר ושני החניכים הנוספים שישבו לצדו את המצב כדי "לעשות מבחן בצוותא" (סעיף 9 לכתב התשובה). וטוענים המשיבים מעבר לכך, כבסיס לפיטורי העותר (לאחר הדחתו מהקורס), שלא מדובר רק ב"עשיית המבחן בצוותא", אלא באי הישמעות להוראת החונכת שהייתה במקום ואף לסירוב של העותר לקחת אחריות למעשיו תוך מסירת גרסאות שונות להתנהגותו – עניין שאף הוסיף על החומרה ועל הבעייתיות שבהתנהלות העותר. ונוכח ערך היושרה ואמירת האמת העומד ביסוד המשטרה כארגון, לא נמצא מקום להותיר את העותר בשירות. הוא הודח לכן מהקורס. הוא לא צלח את תקופת הניסיון. לכן הוא פוטר כך טוענים המשיבים – בהחלטה סבירה ומידתית.

טענות העותר

העותר טוען, שמלכתחילה במועד הבחינה האמור ב"עזרה ראשונה" הוא הוצב במצב בעייתי משעה שגם הוא וגם שני החניכים הנוספים הושבו סמוך לשולחן קטן, בצפיפות ובצמידות. העותר מאשר שאכן בשלב כלשהו בבחינה חניך אחר (החניך ל') ניסה לדבר אתו. אך העותר אמר לו "תעזוב אותי בשקט" (ולא מעבר לכך). העותר גם טען, שבאותה תקופה פקדה אותו "מתקפת שיעול" ולכן הוא היה חייב להזיז את ראשו בכדי להשתעל ומדובר בעניין רפואי שהוא סובל ממנו עוד מימי שירותו הצבאי. הוא לא העתיק במבחן ואין יסוד לטענה בעניין עריכת מבחן "בצוותא" עם אותם חניכים אחרים. העותר גם טען שהליך סיום שירותו היה פגום. הוא הוזמן לראיון מבלי שהוא ידע שמדובר בשימוע לפני פיטורין. בכך חדלו המשיבים מקיום חובותיהם לפי כללי הצדק הטבעי. ממילא העותר לא יכול היה להתכונן לשימוע או להיות מיוצג בו. העותר הוסיף וטען שמדובר בהחלטה לא סבירה ולא מידתית. ניתן היה להסתפק בהליך משמעתי שכן בסופו של יום מדובר באירוע אחד של חשד להעתקה בבחינה פשוטה תוך שהעותר מכחיש את המיוחס לו בתוקף ולאורך כל הדרך. לא היה מקום לנקוט בצעד הדרסטי של סיום השירות מסיבות אלה. מדובר בהחלטה לא מידתית נוכח הרקע המקצועי המוכח ואיכותי של העותר במהלך 10 שנות שירותו בצבא קודם לגיוסו למשטרה. העותר הדגיש, שהוא ראה את עתידו ומקצועו במסגרת השירות במשטרה ושלא היה מקום על רקע זה, ורק בשל אירוע נקודתי, להגיע למסקנה שאליה הגיעו המשיבים.

דיון והכרעה