עת"מ
בית המשפט המחוזי כבית-משפט לעניינים מנהליים
|
3881-06-16
17/07/2016
|
בפני השופטת:
ורדה מרוז - סג"נ
|
| - נגד - |
עותרת:
מעלות בת שבע
|
משיבה:
עיריית אלעד
|
| החלטה |
לפני בקשה להורות לעותרת להפקיד ערובה כנגד הוצאות המשיבה בגין עתירה שהגישה למתן פסק דין הצהרתי לפיו אין העותרת חייבת לשלם ארנונה למשיבה ומשכך, העיקולים ודרישות החיוב שהופנו כלפיה בטלים ומבוטלים.
העותרת, עמותת "מעלות בת שבע" (להלן: "העותרת") מנהלת עמותה התומכת בנערים ובנערות במצוקה, במשפחות שמצבן הכלכלי רעוע, במתן גמילות חסד ועוד.
המשיבה, עיריית אלעד (להלן: "המשיבה" או "העירייה") טוענת כי על העותרת רובץ חוב ארנונה בסכום העולה על 200,000 ₪ בגין שני נכסים המוחזקים על ידה בעיר אלעד.
בין הצדדים שרויה מחלוקת עובדתית ביחס לעצם חיובה של העותרת בנכסים הללו, אשר לטענתה, העירייה היא זו ששכרה אותם ומחויבת על פי הסכים לשאת בתשלום הארנונה בגינם.
את עתירתה סומכת העותרת בין היתר על שני הסכמי שכירות לתקופה בת שנה כל אחד, ביחס לכל אחד מהנכסים הללו, האחד עבור השנים 2011-2012 והשני, 2012-2013. בנוסף, טוענת העותרת כי אין היא מנהלת את סמינר מעלות בת שבע אשר עושה שימוש במבנים הללו, על אף שאישרה כי היא זו שמשלמת את שכר עובדי אותה העמותה, המורים ויתר אנשי הצוות.
טרם הגשת העתירה דנן, הגישה העותרת נגד העירייה תביעה בעילה של לשון הרע לבית משפט שלום בנתניה, אשר נמחקה סופו של יום, לאחר שהעותרת לא שילמה ערובה שהוטלה עליה להבטחת הוצאות המשיבה בסכום של 13,000 ₪. במעמד הגשת התביעה דלעיל, עתרה העותרת לפטור מתשלום אגרה בסכום של 3,000 ₪ בשל העדר יכולת כספית לעמוד בה. כן ציינה שם, בין היתר, כי בחשבון הבנק שברשותה מצויים 2,000 ₪ בלבד.
על יסוד העובדות דלעיל, טוענת עירייה כי מלכתחילה, קלושים סיכויי העותרת לזכות בעתירה, כי מדובר בעתירת סרק וכי ברי שייבצר הימנה לשאת בהוצאותיה, אם וכאשר תידחה העתירה. לפיכך, מבקשת העירייה לחייב את העותרת בהפקדת ערובה שלא תפחת מ – 13,000 ₪ - הסכום שחויבה על ידי בית המשפט השלום ולא עמדה בו.
העותרת טוענת כי אין יסוד לבקשה להפקדת ערובה וכי זו נועדה לשים מכשול בפניה. העותרת טוענת כי אין להחיל ערובה בעתירות מנהליות וממילא דין הבקשה להידחות.
הסוגיה שמונחת להכרעה היא האם התמלאו בעותרת התנאים לחיוב הפקדת ערובה להבטחת הוצאות והאם ניתן לחייבה לעשות כן על אף שאינה חברה פרטית בע"מ אלא עמותה. בהחלטה שניתנה בת"א (מחוזי י-ם) 47860-03-10 המועצה הלאומית למניעת תאונות בע"מ נ' מדינת ישראל-משרד התחבורה פירט כב' השופט ד"ר יגאל מרזל את השיקולים השונים הנדונים במסגרת בקשה לחיוב בהפקדת ערובה:
"על-פי סעיף 353א..., ככלל, יש לחייב חברה מוגבלת במניות בהפקדת ערובה לבקשת נתבע, אלא אם החברה הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע או שבית המשפט סבור, שבנסיבות הענין, אין הצדקה לחיוב החברה בהפקדת ערובה. ברירת המחדל היא אפוא חיוב בהפקדת ערובה, ועל החברה מוטל הנטל להראות שאין הצדקה לחיובה בהפקדת ערובה בנסיבות העניין. לפי הפסיקה בנדון (רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים [פורסם בנבו] (11.2.2009); רע"א 10671/08 CME Devices LLC נ' קיסריה אלקטרוניקה רפואית בע"מ [פורסם בנבו] (2.3.2009); וכן רע"א 6176/09 התחלת ים אילת בע"מ נ' הרפסודה הלבנה אילת בע"מ [פורסם בנבו] (27.7.2009)) יש לערוך בנדון בדיקה תלת שלבית: בשלב הראשון, על בית המשפט לבחון האם החברה התובעת הרימה את הנטל להראות כי יהיה בידה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. ככל שהחברה לא הרימה את הנטל להראות כי יהיה בידה לשאת בהוצאות הנתבע, יש לעבור לשלב השני. בשלב השני, על בית המשפט לבחון האם החברה התובעת הרימה את הנטל, והראתה שעל אף שלא הוכחה איתנותה הכלכלית, אין הצדקה לחייבה בהפקדת ערובה, בנסיבות העניין. בשלב השלישי, וככל שלא נמצא מקום לפטור מערובה, על בית המשפט לבחון מהי הערובה הנדרשת ולהעמידה על סכום מידתי תוך איזון בין השיקולים הנ"ל" (פסקה 4 להחלטה).