שושנה נ' עיריית באקה אל גרבייה

1.זו עתירה מנהלית המוגשת כנגד חיוב העותרת בתשלום ארנונה עבור חנות בתחומי המשיבה לשנים 1998-2001. בעתירה המקורית לא פורטה ההחלטה שעליה מוגשת העתירה, ולא פורט מתי פורסמה או נודע עליה לעותרת כמצוות תקנה 5 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. על כן בהחלטתי מיום 23.8.15, 4 ימים לאחר הגשת העתירה, נתתי לעותרת הזדמנות לפרט מה היא ההחלטה ומתי נודע עליה. העותרת לא קיימה את החלטתי ולכן ביום 7.9.15 נתתי לעותרת הזדמנות נוספת עד 17.9.15. אז הגישה העותרת הודעה שלפיה קיבלה את הודעת העיקול, שהיא ההחלטה בגינה מוגשת העתירה, ביום 29.10.13. על כן, בהחלטתי מיום 8.9.15 נתתי לעותרת הזדמנות לתקן את עתירתה ולהוסיף נימוקים שבגללם היא זכאית להגיש את העתירה יותר מ-45 יום לאחר קבלת ההחלטה. בהתאם לכך הוגשה עתירה מתוקנת.

2.על פי העתירה המתוקנת נטען כי בשנת 97' או בסמוך לכך עברה העותרת לגור בתחומי המשיבה עם בן זוגה שהיה אז ידוע בציבור שלה. עקב קשיים כלכליים, היא ובן זוגה עברו לגור בתחומי המשיבה, כך נטען, למשך מספר חודשים ספורים בלבד. בן זוגה של העותרת שכר חנות והיה משלם דמי שכירות כולל ארנונה, והעותרת לטענתה לא היתה מעורבת בעסק שניהל בן זוגה, אלא היתה עקרת בית ששהתה בביתה ולא יצאה אלא למקרים דחופים, מאחר שלא הסתגלה למציאות החדשה ולאורח החיים החדש שלא היתה מורגלת אליהם. לטענת העותרת, העסק של בן זוגה לא צלח ונסגר כעבור 3-4 חודשים. אז עזבו בני הזוג את תחומי המשיבה. לאחר שנים רבות הוטל עיקול על חשבונה בשנת 2013 ואז פנתה פעמים רבות למשיבה לקבל הסבר אודות החוב, אך כל בקשותיה לא נענו. על כן פנתה ללישכה לסיוע משפטי והגישה בקשה לקבלת סיוע משפטי, דבר שארך זמן רב. לצורך הגשת השגה פנתה באמצעות בא כוחה בדרישה להמציא פירוט החיוב ותקופות החיוב, אך המשיבה לא התייחסה. לעתירה צורף מכתב בא כוח העותרת מיום 24.12.14. לטענת העותרת, שרשרת האירועים הזו גרמה לעותרת איחור ועיכוב בהגשת העתירה. לטענתה, כלל לא החזיקה בנכס, וכמו כן החוב התיישן שכן לא נשלחו לה דרישות לתשלום חוב ארנונה בשנים שעברו.

3.כבר עתה אציין, כי דין העתירה להידחות עקב שיהוי בהגשתה, אבל לפני שאעסוק בשיהוי אעסוק בעובדות הרלוונטיות לעתירה.

א. בניגוד לטענת העותרת שהיא ובן זוגה שהו בבאקה אל גרבייה חודשים ספורים בלבד, עולה מאחת הכתבות שצירפה העותרת לעתירתה, שהעותרת, בן זוגה ומשפחתם עברו מראשון לציון להתגורר בוואדי ערה 20 חודשים לפני הכתבה. כתבה זו פורסמה בעוד העותרת ובן זוגה חיים בבאקה אלגרבייה, ומכאן שהם חיו בבאקה אלגרבייה לפחות 20 חודשים.

ב. בניגוד לטענת העותרת שהיא לא יצאה מהבית כי לא הסתגלה לאורח החיים בבאקה אל גרבייה, עולה מכתבה שצירפה העותרת לעתירתה ש-"גם דליה התאקלמה בכפר במהירות, השתלבה בחיים הכפריים עם דלתות הבתים הפתוחות, ואימצה את תבשילי הנשים בכפר".

ג. בניגוד לטענה שנודע לעותרת על העיקול רק מהודעה של הבנק בתאריך 29.10.13, עולה ממסמך שצורף על ידי המשיבה שכבר ביום 9.10.13, 20 יום לפני כן, הגישה העותרת בקשה להכללת החוב הנדון בעתירה זו בבקשת פשיטת רגל שנדונה אותה שעה בבית המשפט המחוזי בנצרת בפש"ר 21717-07-12, וזאת על פי הדפסת שלבי טיפול בחייב אצל המשיבה הנכונה ליום 9.10.13.

ד. בניגוד לטענה של העותרת שנודע לה על החוב רק עם קבלת צו העיקול באוקטובר 2013, עולה מרישומי המשיבה שכבר ביום 21.5.13 שולם סך 1,750.94 ₪ על חשבון החוב בדרך של העברה מחשבון העותרת בבנק הפועלים בבאקה אלגרבייה לפי עיקול שהוטל.

ה. העותרת לא המציאה כל ראיה לכך שהסכם שכירת החנות היה על שם בן זוגה בלבד, וכי שילם את הארנונה, הודיע על חדילת החזקתו בחנות, כי העותרת פנתה למשיבה לבירור החוב בתאריך כלשהו לפני פניית בא כוחה בדצמבר 2014, או בדבר המועד שבו פנתה לסיוע משפטי.

4.על פי תקנה 3 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, על העותרת להגיש את העתירה בלא שיהוי, לפי נסיבות העניין, ולא יאוחר מ-45 ימים מיום שנודע לעותרת על ההחלטה. העותרת טוענת שהיא ידעה על ההחלטה ביום 29.10.13, וכבר ראינו שטענה זו אינה אמת, אבל אפילו אם היתה טענה זו אמת, המועד להגשת העתירה חלף יותר משנה וחצי לפני שהוגשה העתירה. לא הוכח על ידי העותרת שפנתה למשיבה לקבלת פרטים, מלבד הצהרתה על כך, ולאור העובדה שעובדות אחרות שטענה להן נמצאו כוזבות, אינני מאמין לטענה זו. אפילו היתה העותרת פונה לקבלת פרטים, אין בכך כדי להאריך את המועד להגשת עתירה. אציין, כי לאור טענתה של העותרת שלא החזיקה מעולם בנכס בבאקה אלגרבייה, לא היתה זקוקה לשום פרטים ושום מסמכים כדי להגיש השגה, ולהגיש עתירה.