עת"מ 37270-01-15 עבדי נ' עיריית עכו - פסקדין

פתח דבר

בשלהי שנת 2014 קבלה העותרת דרישת תשלום ארנונה לשנת 2015 בגין נכס שלה המשמש למגורים שהוגדר בגודל של 475.27 מ"ר (נספח 14 לעתירה), ומאחר ובשנת 2014 הוגדר הנכס בגודל של 268 מ"ר, (נספח 17 לעתירה), נזעקה העותרת והגישה עתירה מנהלית ובה ביקשה לחייבה בגין שטח של 92 מ"ר בלבד, ביקשה שלא לחייבה בגין שטחים ספציפיים מעבר לאותם 92 מ"ר ולזכותה בהנחה בשל מצבה הרפואי בשיעור של 70%, בלא הגבלת שטח, כל זאת בנוסף לדרישת השבת סכומים ששילמה לטענתה ביתר משנת 1985 ואילך.

העותרת הגישה עתירה לא ממוקדת, צרפה עשרות נספחים שמוספרו במספרים, אך לא טרחה להפנות למספריהם בכתב העתירה, חלקם לא רלבנטי או למצער אין בגוף העתירה הסבר מה הרלבנטיות שלהם וחלקם מוזכר בטיעון מבלי שצורף מסמך, (ראו סעיף 12 המפנה לתרשים מודד שלא צורף).

עיקר העתירה, התנגדותה של העותרת לתשלום הארנונה אותה דורשת המשיבה, תוך שהיא משנה טיעוניה מעת לעת וממסמך למסמך, וכשהיא מעלה טענות משנת 85 ואילך מבלי לפרט ספציפית, מהי שנת המס הספציפית עליה היא חולקת וכיצד טיעונים אלו מתיישבים עם מהותו של דיון בעתירה מנהלית, לרבות דיון בהחלטות מנהליות שהתקבלו לפני 30 שנה, או כיצד ניתן ליתן סעדים כספיים בעתירה למרות הוראות חוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000.

אקדים ואבהיר כי שני נושאים שהועלו בעתירה אינם מצריכים דיון, העותרת טענה כי חויבה שלא כדין באגרת שמירה ובדיון הודיעה כי היא חוזרת בה מטענה זו, בנוסף העותרת מלינה כי הנחת הסיעוד שניתנה לה הוגבלה לשטח של 100 מ"ר בלבד, המשיבה בסעיף 17ג לתשובתה ציינה כי העותרת מעולם לא פנתה בעניין זה למשיבה. לפי התשובה, מסתבר כי העותרת מקבלת הנחה על מלוא השטח החל משנת 2015 ומכאן שאין מחלוקת בין הצדדים בשאלת זכאות העותרת להנחה לגבי מלוא השטח, כך שנושא זה הפך למוסכם בין הצדדים והעותרת זכאית כאמור בשנת 2015 להנחה ללא הגבלת שטח.

דיון

1. מהמסמכים עולה כי העותרת מחזיקה בנכס שמספרו 1800102700 (להלן-הנכס). בפתח הדיון הבהיר ב"כ העותרת כי העותרת אינה חולקת על השטחים שפרטה המשיבה בנספח 1 לתשובתה, 9 שטחים שונים המגיעים לשטח של 557.26 מ"ר+ בריכת שחיה בשטח של 48.12 מ"ר, כאשר באותו תרשים מפורט מובהר במפורש כי השטח לחיוב עומד רק על 240.47 מ"ר ביחד עם שטח בריכת השחיה האמור לעיל.

    

   עוד חשוב לציין כי העותרת אינה מעלה טענה כי אינה מחזיקה באותם שטחים, היא לא ביקשה להגיש השגה, ומתשובת המשיבה מסתבר כי העותרת ובא כוחה סרבו לאפשר למשיבה לבצע מדידה ובדיקת טענות העותרת בנכס ולכך אתייחס בהמשך.

    

   עיון בסעיף 3 לתשובת המשיבה מיום 15.3.2015 מספק את ההסבר להבדלי השטחים, במסגרת סקר נכסים מקיף בוצעה ביום 21.9.2014 בדיקה ומדידה בנכס ואז התברר לטענת המשיבה כי השטחים המוחזקים בפועל על ידי העותרת גדולים מאלה המחויבים עד לאותו מועד, המשיבה צרפה תשריט מדידה ובו תיאור מדויק של השטחים (נספח 1 לתשובה) וכפי שציינתי לעיל, בפתח הדיון הבהיר ב"כ העותרת כי אינו חולק על השטחים שפורטו באותו תשריט.

   הצהרת ב"כ העותרת כי הוא מסכים לגודל השטחים שנמדדו על ידי המשיבה, ממחישה עד כמה לא ניתן לדון בעתירה ששזורה טענות והתנגדויות לגודל השטחים, (ראו למשל סעיף 12 ו-19 לעתירה), כיצד ניתן להגיש עתירה מנימוק אחד, להסכים לאחר הגשת תשובת המשיבה, שאותו נימוק אינו נכון ולבקש עדיין את הסעדים על סמך הנימוק השגוי?