עת"מ 35051-01-15 סיגל נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה מעלה נפתלי ואח'

1. זו עתירה כנגד החלטת המשיבה 1 לבחור במשיב 5 כיועץ משפטי ותובע עבור המשיבה 1. העותר מבקש לבטל את מינויו של המשיב 5 כיועץ משפטי, ולהחזיר את הדיון למליאת המשיבה 1, על מנת שתבחן הן את הצעת המשיב 5 והן את הצעת העותר. המשיבים 2-4 הם חברי ועדת האיתור שהמליצה על בחירת המשיב 5.

2.כתבתי שהעותר מבקש להחזיר את הדיון למליאת המשיבה 1, על מנת שתבחן את הצעת המשיב 5 אל מול הצעת העותר, ותבחר יועץ משפטי. זה מה שנאמר בסעיף 24 לעתירה, אבל בראשית העתירה נאמר רק שמבוקש לבטל את מינויו של המשיב 5. בקשתי את הבהרת העותר בראשית הדיון בעתירה, והוא לא חזר בו מהבקשה להביא בפני מליאת המשיבה 1 את הצעתו והצעת המשיב 5 בלבד, מתוך 16 המציעים (עמ' 2 לפרוטוקול).

3. אם זו בקשתו של העותר, הרי שהעותר לא צירף לעתירה את כל המציעים האחרים, שיש לצרפם לפי תקנה 6 לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים, כדין מי שעלולים להיפגע מקבלת העתירה. קבלת עתירה לפיה רק העותר והמשיב 5 ישקלו כיועצים משפטים אפשריים, פוגעת בזכותם של מציעים אחרים. די בכך כדי לדחות את העתירה, אך מכיוון שדין הבקשה הזו להידחות, לא אדחה את העתירה בשל אי צירוף המשיבים הנחוצים להכרעה בה אילו הייתי מקבל את העתירה.

4.העתירה מבוססת על "נוהל מינוי יועץ משפטי לועדות מקומיות לפי סעיף 19 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה – 1965", ולא טוענת בניגוד לו. על פי נוהל זה, הוקמה ועדת איתור, שעליה להמליץ על אחד המועמדים, ולנמק את ההמלצה, כפי שעשתה. הועדה המרחבית רשאית שלא לקבל את המלצת ועדת האיתור ולמנות מועמד אחר מבין המועמדים אשר נבחנו על ידי ועדת האיתור, ובלבד שתנמק החלטתה בכתב.

5.העותר טען בעתירתו, שאלמלא נבחר המשיב 5, היה העותר נבחר לכהונת היועץ המשפטי. לטענה עובדתית זו לא באה שום ראיה בעתירה ובמסמכים שצורפו לה. שאלתי את העותר על כך, ותחילה הפנה אותי לפרוטוקול מליאת הועדה, שאינו כולל דבר על כך שביקשו לבחור בעותר. לאחר מכן טען ששמע זאת מיו"ר ועדת האיתור, לפני החלטת ועדת האיתור, אבל הכחיש שקיבל מיו"ר ועדת האיתור מידע לפני ההחלטה. איני מאמין לדברי העותר ששמע מיו"ר הועדה שאלמלא נבחר המשיב 5 היה העותר נבחר, ואין ראיה לטענה עובדתית זו. על כן, אין בסיס עובדתי לטענה שאלמלא נבחר המשיב 5 ליועץ משפטי לועדה, היה העותר נבחר. לפיכך, אני דוחה את הבקשה להחזיר את הדיון למליאת המשיבה 1, על מנת שתבחר בין העותר למשיב 5.

6. לפני דיון בטענות לגופו של ענין, אעסוק בטענת הסמכות העניינית שהעלה המשיב 5, שהוא ב"כ המשיבים 1,2,3,5. לטענתו, אין לבית המשפט לעניינים מינהליים סמכות עניינית לדון בעתירה, מכיוון שלפי חוק בתי המשפט לעניינים מינהלים התש"ס – 2000, מוסמך בית משפט לדון בעתירה נגד רשות או גוף המנוי בתוספת הראשונה, בענין המנוי בתוספת הראשונה. לטענתו, המשיבים אינם גוף המנוי בתוספת הראשונה והעתירה אינה בענין המנוי בתוספת הראשונה. לעותר לא היתה תשובה של ממש לטענת הסמכות העניינית, אבל ב"כ המשיבה טען, ואני מקבל את טענתו, שמינוי יועץ משפטי לועדה לתכנון ולבניה לפי סעיף 19 לחוק התכנון והבניה הוא חלק מ"עניני תכנון ובניה לפי חוק התכנון והבניה התשכ"ה – 1965, המנויים בפרט 10 לתוספת הראשונה. על כן, לבית המשפט לעניינים מינהליים סמכות עניינית לדון בעתירה.

7.העותר טען כנגד התמשכות ההליכים לבחירת יועץ משפטי, כחצי שנה לאחר הראיון בפני ועדת האיתור, וניתנה לכך תשובה מספקת בתשובות המשיבים, שהדבר היה עקב בחירות ומינוי מועצה חדשה.

8.לטענת העותר, ההליך שהתנהל בפני ועדת האיתור היה לקוי במידה המחייבת אי הסתמכות על המלצתה. זאת, על פי דברי יו"ר הועדה, מר גלזר, המשיב 2, לפיהם היו לו חילוקי דיעות עם המשיב 4 ממשרד הפנים. עו"ד גוט בחר ביועץ משפטי מהמרכז, וקשה לו לקבל יועץ משפטי מהמרכז, ולאחר "חילוקי דיעות מאד קשים... הפרקליטות החליטה על עו"ד בן ציון שפר ואין לי פה מה לחלוק ומה לעשות ואני צריך לקבל את ההחלטה על אף שקשה לי... אני נמצא ברמת סבירות עבודה עם משרד הפנים בצורה מאד טובה לעניין נושא הרפורמה, קיבלנו חצי מיליון ₪ ממשרד הפנים ויש לנו פגישה השבוע לגבי השאר. הפגישות מתחילות להניב פרי ואני לא הייתי מעוניין להכנס איתם למלחמה מסויימת". לאחר דברי חברי המליאה, אמר מר גלזר "זוהי ההצעה של משרד הפנים... אני קצת לא מרגיש נעים בדיון כי אתם צודקים, אבל יש שני צדדים למטבע. אני חייב להראות הפעם אישור ליועץ המשפטי ואני מבקש הפעם לתת לי גיבוי עם כל זה שזה קשה, לחצי שנה הזו לנסיון". עוד אעסוק בחצי שנה נסיון, אבל עולה מדברי מר גלזר, שהוא לא מסכים להמלצה של ועדת האיתור על המשיב 5, אך רואה עצמו נאלץ להסכים לדברי המשיב 4, משום שהוא נציג משרד הפנים, שאיתו אינו רוצה לריב כעת.

9. לטענת העותר, המשיב 4 כפה דעתו על חברי ועדת האיתור, ואין מדובר בשכנוע בצדקת טענותיו ללא אילוץ. בנסיבות אלה, המלצת הועדה אינה משקפת את דעתם האמיתית של חברי ועדת האיתור, והיה על מליאת המשיבה 1 לדעת זאת לפני שהיא מחליטה לקבל את המלצת ועדת האיתור, ולו לחצי שנת נסיון. אין חברי ועדת האיתור רשאים לוותר על שיקול דעתם העצמאי בבחירת יועץ משפטי, על אף החשש להרעת היחסים עם משרד הפנים.