עת"מ 28809-07-15 אלינג ואח' נ' משרד הפנים

הרקע לעתירה וטענות הצדדים:

בפני עתירה שעניינה הסדרת מעמדה של העותרת, אזרחית פיליפינים, בישראל, זאת מכוח קשר זוגי עם העותר שהוא אזרח ישראלי.

העותרת הגיעה לישראל תחת אשרת עבודה כמטפלת סיעודית בשנת 2007. בסוף שנת 2012 הגישו העותרים בקשה למתן מעמד לעותרת מכוח חיים משותפים עם העותר. ביום 7.3.13 נערך לעותרים ראיון. ביום 30.5.13 נדחתה בקשת העותרים והעותרת נדרשה לעזוב את הארץ, זאת בשל העובדה שהבקשה לקבלת מעמד מכוח חיים משותפים עם העותר הוגשה עם סיום העסקתה של העותרת אצל מעסיקתה ומשמיצתה תקופה מקסימאלית של שהות בארץ (עובדה שלטענת המשיב מעלה תמיהה וחשדות) וכן לאור הצהרתה של העותרת כי היא פרודה מבעלה החוקי. כן נכתב בהחלטה כי לא הוצגו ראיות אובייקטיביות מספקות התומכות בקשר הנטען ובקיום תא משפחתי משותף לאורך מספר שנים. על כן, ובהעדר מסמכים מספקים להוכחת הקשר, אי בהירות לגבי מצבה האישי של העותרת והתרשמות המשיב כי העותרת מטפלת בעותר שהינו חולה במחלות נפשיות, נדחתה בקשת העותרים. נגד ההחלטה מיום 30.5.13 הוגש ערר וביום 25.8.13 נדחה הערר בשל התשתית העובדתית בעניינם של העותרים והיותה של העותרת נשואה.

ביום 23.9.13 הגישו העותרים השגה על דחיית הערר וצירפו ראיות להוכחת כנות הקשר והתייחסותם לטענות הדחייה. ביום 20.5.14 נתקבלה החלטת המשיב המאפשרת לעותרים להגיש מסמכים עדכניים לצורך קבלת החלטה מחודשת בעניינם. העותרים המציאו מסמכים וביניהם תעודה המעידה על פירוד של העותרת מבעלה, אישורים על הגשת מסמכי גירושין על ידי הפרוד, תלושי משכורת של העותרים, פירוט כרטיסי האשראי שמשמשים את העותרת, אישור פתיחת חשבון בנק ודפי חשבון ומסמכים רפואיים של העותר. ביום 16.6.14 נערך לעותרים ראיון נוסף להתרשמות בדבר כנות הקשר. ביום 12.8.14 קבע המשיב כי בשלב זה יאושר לעותרת מעמד ב/1 לחצי שנה שלא במסגרת ההליך המדורג ובתום תקופה זו תבחן הבקשה בשנית בהתאם לממצאים שיוצגו המתייחסים לקיום הקשר הזוגי, קיום תא משפחתי ובכפוף למסמכים שיוצגו לעניין מצב הליך גירושיה של העותרת. ביום 19.3.15 נערך ראיון נוסף משלים לעותרים. ביום 14.4.15 ניתנה החלטת המשיב לפיה מזה מספר שנים העותרת פועלת להתרת נישואיה אך עד כה לא הוצגה תעודת גירושין והיא עדיין מופיעה במצבה האישי נשואה. עוד נכתב כי מהתשאול שנערך לעותרים עלתה התרשמות שאינה חד משמעית מכנות הקשר וכי מדובר בתשאול שלישי שנערך לעותרים ובכל התשאולים ההתרשמות זהה. נכתב כי לא הוצגו הוכחות או ראיות מספיקות המעידות על קיום התא המשפחתי המשותף וקיום הקשר הזוגי הנטען. על כן, ולאור זאת שהעותרת טרם התירה נישואיה, לא נמצא מקום להיענות לבקשת העותרים והבקשה נדחתה.

העותרים הגישו ערר על החלטה זו וביום 28.5.15 נדחה הערר. בהחלטה בערר נכתב כי ממכלול הנתונים שעמדו בפני המשיב, הכוללים שלושה תשאולים שנערכו לעותרים, ולאור העדר ראיות מספקות על קיום הקשר הזוגי ותא משפחתי משותף, עולה חשש לעניין כנות הקשר הזוגי הנטען. נכתב עוד כי לאורך הטיפול בבקשה צוין כי העותרת פועלת להתרת נישואיה וניתנו לה הזדמנויות רבות לסיום ההליך אך הנושא טרם הוסדר והסתיים והיא עדיין נשואה. לאור האמור, לא נמצא מקום להיענות לבקשה להסדר מעמדה מכוח חיים משותפים עם העותר. נגד החלטה זו הוגשה העתירה.

העותרים טוענים כי החלטת המשיב אינה סבירה ואינה מידתית וכי העותרים הוכיחו את הקשר הזוגי שלהם ומרכז חיים משותף בישראל. לטענת העותרים, טענתו של המשיב כי הראיות והמסמכים שהוגשו על ידי העותרים אינם מלמדים על כוונה לקיים קשר זוגי כן ואמיתי הינה טענה בעלמא וכי המשיב אינו מפרט את הסיבות בעטיין עלה בקרבו חשש לכנות הקשר הזוגי של העותרים ואילו ראיות נוספות לגבי הקשר של העותרים היו חסרות לו לצורך ביסוס קביעתו, בנוסף לכל מה שהומצא לו מאת העותרים. נטען כי העותרים סיפקו ראיות מספיקות ואובייקטיביות התומכות בחיי השיתוף והזוגיות ביניהם, בין השאר על ידי מכתבי שכנים ומכרים, חשבון מים לפיו בדירת העותר מתגוררים שניים, תמונות משותפות, מסמכים המעידים על שיתוף כלכלי, חופשות זוגיות בארץ ושגרת חיים שוטפת וכיוצ"ב. למרות זאת המשיב קבע שהראיות אינן מספיקות ולא פירט מדוע הן לא מספיקות ואילו ראיות הוא דורש. באשר להליך הגירושין של העותרת מבעלה בפיליפינים נטען כי הליך זה צפוי להסתיים בחודשים הקרובים וכי בפועל העותרת אינה מקיימת כל קשר של זוגיות עם בעלה מהפיליפינים עוד מתקופה הקודמת למועד בו הכירה את העותר. נטען כי העובדה שהעותרת מנהלת הליכים להתרת נישואיה בפיליפינים אך טרם סיימה אותם לא יכולה להוות סיבה לדחיית הבקשה לחיים משותפים.

המשיב טוען כי דין העתירה להידחות מהטעם שהעותרת רשומה כנשואה בארצה וחרף ההזדמנויות שקיבלה טרם הומצא אישור בדבר התרת הנישואין ומשכך העותרת איננה עומדת בדרישות הנוהל. המשיב מאשר כי המסמכים שהגישה העותרת מעידים על כך כי פתחה בהליך משפטי להתיר את נישואיה בשנת 2013 והשלימה את מרביתו, אך עדיין ממתינה להשלמת העדויות וסיום התיק. המשיב טוען כי הליך כזה של התרת נישואין בפיליפינים יכול להתארך שנים רבות. כן נטען כי המגורים המשותפים וחשבון הבנק המשותף של העותרים מעידים בנסיבות העניין על אינטרס הדדי שעניינו הסדרת מעמדה של העותרת בארץ. נטען כי הראיות והמסמכים שהוגשו על ידי העותרים אינם מלמדים על כוונה לקיים קשר זוגי כן ואמיתי וכי ניכר כי רצון העותרת בזוגיות עם העותר נובע אך ורק בשל הישארותה בארץ. המשיב טוען כי הפעיל שיקול דעת סביר ולגיטימי שאין מקום להתערב בו.

דיון והכרעה בעתירה:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוצגו לעיוני הגעתי למסקנה כי בנסיבות העניין לא נפל בהחלטת המשיב פגם המצדיק התערבות.

כידוע, מתחם שיקול הדעת המסור לשר הפנים בהחלטתו אם להעניק רישיון ישיבה (או אזרחות) למי שאינו אזרח ישראלי הוא רחב (ראו לעניין זה גם: בג"צ 10609/07 זועבי נ' שר הפנים, פסקה 43 (17.5.2011); בג"צ 4156/01 דימיטרוב נ' משרד הפנים, פ"ד נ"ו(6) 289, 293 (2002); בג"צ 758/88 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מ"ו(4) 505, 520 (1992)). למבקש רישיון ישיבה או אזרחות אין זכות קנויה לקבלם והסמכות ושיקול הדעת מסורים לשר הפנים. עם זאת, אין מדובר בשיקול דעת מוחלט. כמו כל הפעלת סמכות מנהלית, גם שיקול דעתו של שר הפנים בהחלטותיו על מתן רישיון או אשרה נתון לביקורתו של בית המשפט במסגרת עילות הביקורת המנהליות המוכרות.