עת"מ 28543-02-16 מועלם נ' עיריית תל-אביב

א.לפני בקשה להארכת מועד להגשת עתירה מנהלית.

המדובר בחוב ארנונה אשר הושת על העותרת-המבקשת בשל חובות ארנונה שצבר בעלה המנוח מסוף שנות ה-80' ועד סוף שנות ה-90'.

המבקשת היא אלמנה בת 73, אשר לה ארבעה ילדים בגירים. המבקשת מתקיימת מקצבת שארים והשלמת הכנסה המשולמים על ידי המוסד לביטוח הלאומי. רכושה היחיד הוא דירת מגוריה אותו רכשה עם בעלה המנוח, אשר נמצאת בבעלותה הבלעדית עקב הסתלקות ילדיה מחלקיהם בעיזבון אביהם המנוח.

חוב הארנונה של המבקשת בא לעולם בשל חובות שצבר בעלה המנוח עקב אי תשלום ארנונה בגין עסק של נגריה שהיה ברשותו ברח' השוק 43 בתל אביב. המנוח ניהל את הנגריה עד לאמצע שנות ה-90.

כבר בסוף שנות ה-80 נפתחו כנגד המנוח הליכי הוצל"פ על ידי המשיבה, עקב אי תשלום חובות ארנונה. מאז ועד היום, נסגרו ונפתחו מספר תיקים בהוצל"פ בגין חובות הארנונה אשר צבר המנוח, כאמור. המנוח נפטר ביום 28.6.2000 בלא שאשתו – המשיבה, ידעה דבר על חובותיו ועל תיקי ההוצאה לפועל העומדים כנגדו.

כיום מנוהלים מספר תיקי הוצל"פ כנגד המבקשת, שסכומם המצטבר עולה על 500,000 ₪, ואשר בגינם הוטל צו עיקול על דירת המבקשת.

המשיבה תובעת מהעותרת את תשלום חובות הארנונה כאמור.

בין הצדדים חלוקות הדעות באשר למועד היוודע למבקשת דבר החוב, אך שני הצדדים מסכימים כי העותרת הייתה מודעת לכך שהוגשה בקשה למינוי כונס נכסים בתחילת שנת 2013.

העתירה הוגשה ביום 14.2.16, ומשכך טוענת המשיבה כי העתירה דנן הוגשה בשיהוי של כ- 3 שנים וכי עקרונות השיהוי מצדיקים את דחיית הבקשה להארכת מועד, וכפועל יוצא יש לדחות את העתירה.

ב.דיון

הבקשה שלפני מחייבת בחינת המסגרת הנורמטיבית של עקרונות השיהוי. תקנה 3 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) תשס"א – 2000 קובעת כדלקמן:

3. (א) עתירה תוגש במועד שנקבע לכך בדין.

(ב)לא נקבע מועד כאמור, תודגש העתירה בלא שיהוי, לפי נסיבות העניין, ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שההחלטה פורסמה בדין, או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם.

(ג)בית המשפט רשאי להאריך מועד שנקבע להגשת עתירה כאמור בתקנות משנה (א) ו-(ב), לאחר שנתן למשיב הזדמנות להגיב לבקשת הארכה, אם ראה בצדקה לכך.