צביאלי נ' עיריית תל אביב יפו ואח'

1.בפני עתירה מינהלית אותה הגיש העותר כנגד החלטת מועצת עיריית תל אביב (להלן ובהתאמה: "מועצת העירייה" ו-"ההחלטה"), מיום 10.7.17, במסגרתה אושרה מכירת זכויות העירייה ב"חניון אתרים" (זכויות של 73% לשותפה של העירייה – יזם פרטי, אשר לו 23% זכויות בנכס).

לטענת העותר נפלו פגמים מהותיים בהחלטת מועצת העיריה, המצדיקים בטלות ההחלטה, וזאת מהטעמים הבאים: ההחלטה התקבלה על סמך תשתית עובדתית מוטעית באופן קיצוני, בהעדר נתונים חיוניים רלוונטיים ובחוסר סמכות בשל הפרת חובת קיום מכרז בהליך הנדון.

עובדות שאינן שנויות במחלוקת

2.העותר הינו תושב תל אביב, מחזיק בבעלותו, לטענתו, בין באופן ישיר ובין באמצעות אחרים, מקרקעין בסמוך לככר אתרים.

המשיבה 1 עיריית תל אביב, היא בעלים במשותף שבחניון אתרים. בבעלות העירייה 73% מהחניון, והעירייה מבקשת למכור את חלקה בחניון למשיבה 3 (להלן: "מלון מרינה") היא הבעלים במשותף עם עיריית תל אביב בחניון אתרים.

חלקה של המשיבה 3 בחניון הוא 23%.

המשיבה 2 (להלן: "אתרים") היא חב' ממשלתית ובעלת הזכות, מכח הסכם עם עיריית תל אביב, להירשם כחוכרת חלקה של עיריית תל אביב בחניון אתרים.

המשיבה 4 (להלן: "נכסי עידית") התקשרה בהסכם אופציה עם מלון מרינה לרכישת הזכויות בחניון אתרים, במטרה להקים בשטח החניון, במצורף למקרקעין הסמוכים, ארבעה מגדלי מגורים שגובהם הממוצע כ-30 קומות, על קו החוף של תל אביב.

3.חניון אתרים עמד במרכזה של תביעת פירוק שיתוף שהגיש מלון מרינה נגד העירייה ונגד אתרים, ביום 14.4.08, לבית המשפט השלום בהרצליה (ת.א. 2539-04-08) בבקשה להורות על פירוק השיתוף בדרך של התמחרות פנימית בין השותפים, ולחלופין להורות על פירוק השיתוף במכירה חיצונית.

4.לאורך כל ההליכים התנגדו העירייה ואתרים בכל תוקף לפירוק השיתוף בחניון בכלל, ולפירוק בדרך של מכירתו, ועמדו על כך כי ככל שיוחלט על פירוק השיתוף בחניון, יש לעשות זאת בדרך של חלוקת החניון בעין.

המחלוקת התגלגלה לאורך שנים ארוכות בפני ערכאות בתי המשפט: שלום, מחוזי ועליון, כאשר התביעה הוגשה במקור, כאמור לעיל, לבית המשפט השלום בהרצליה, שהורה על פירוק החניון בעין לשלושה חלקים, כאשר אחד מן החלקים יוותר בבעלות משותפת.

5.על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. ניתנה רשות ערעור והדיון בערעור הועבר לדיון בפני הרכב תלתא, אשר הורה על החזרת התיק לבית המשפט השלום לצורך השלמת חוות הדעת ובדיקות נוספות.

6.בית המשפט השלום פעל בהתאם לפסק הדין של בית המשפט המחוזי והורה למומחה מטעמו להשלים בדיקות וליתן חוות דעת משלימה.