עת"מ 2719-02-15

עתירה זו עניינה הוראת שהייה אשר הוצאה לעותר ביום 11.1.15 להתייצב במתקן חולות.

העותר, יליד 1971, נכנס לתחומי מדינת ישראל בשנת 2008.

בהיותו נתין סודן מחבל דראפור, נהנה הוא, במשך תקופה ארוכה, ממדיניות אי הרחקה, אשר ננקטה על ידי מדינת ישראל כנגד נתיני סודן.

לאחר בריחתו מסודן ובמשך השנים בהם שהה במצרים, ועד להסתננותו לשטח מדינת ישראל, נהנה העותר במצרים ממעמד של פליט.

לאחר כניסתו לארץ, בחודש מאי 2008, נרשם העותר אצל הנציב העליון לפליטים של האו"ם כמי שמבקש מקלט מדיני. עניינו טרם התברר.

סמוך לאחר כניסתו לארץ, מאז חודש מאי 2009 ועד היום, מתגורר העותר בקיבוץ "אורים" שבנגב, שם השתלב בעבודה ברפת.

בקשה למתן צו ביניים נענתה על ידי במסגרת החלטה מיום 2.3.15 המעכבת את התייצבותו של העותר במתקן השהייה חולות.

במסגרת העתירה טען העותר, באמצעות בא כוחו, שורה של טענות כנגד חוקתיות תיקון מס' 5 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד – 1954 (להלן: "החוק") מכוחו הוצאה הוראת השהייה.

כן תקף את הקריטריונים על פיהם פועל המשיב בהוצאת הוראות השהייה וטען כי מדובר בקריטריונים שרירותיים היוצרים אפליה פסולה, בפרט בנסיבות בהן הוכר כפליט עת שהה במצרים, ובהינתן בקשתו למקלט אשר טרם נענתה.

עוד טען, כי על האפליה בקביעת קריטריונים אלה ניתן ללמוד מהנתון העובדתי המלמד כי כיום מספר השוהים הסודנים במתקן חולות עולה לאין שיעור על מספר השוהים האריתראים וכי נכון היה לקדם קליטת מסתננים במתקן חולות אשר בקשתם למקלט לא נענתה או כאלה שלא הגישו כלל בקשה שכזו, על פני קביעת קריטריון שרירותי כפי שנקבע.

עוד הוסיף וטען לנסיבות מיוחדות המצדיקות אי השמתו במתקן השהייה "חולות", בעצם היותו מתגורר בקיבוץ ולא במרכזה של עיר במובן זה שמקום שתכלית החוק הינה הרחקת מסתננים מרכזי ערים אין הוראות החוק ישימות לגביו.

המשיב טען לדחיית העתירה על הסף נוכח שיהוי בהגשתה – יומיים לפני המועד שהיה על העותר להתייצב במתקן חולות. כן טען לגופו של עניין, בדבר חוקתיות התיקון לחוק, תקפות הקריטריונים מכוחם מוצאות הוראות שהייה וכן להעדר נסיבות אישיות של העותר המצדיקות אי השמתו במתקן חולות.