לפניי בקשה להארכת מועד להגיש עתירה מינהלית.
המבקש טוען כי ביום 17.9.2015 נודע לו לראשונה על חוב ארנונה שיש לו כלפי המשיבה בגין נכס ברחוב שניצלר 20 תל אביב (להלן – "הנכס") ושהוטלו עיקולים בגין החוב, כאשר ביקש לקבל משכנתא.
בהמשך לבירור המבקש אצל המשיבה התברר לו כי מדובר בחוב ארנונה של חברת אל.די.די. פרוייקטים (2003) בע"מ (להלן – "החברה"). המבקש כופר בחוב וטוען להיעדר יריבות בינו לבין העירייה.
המשיבה טוענת כי החוב הוא של המבקש כבעל השליטה בחברה, בנפרד מחוב החברה כלפיה, וכי מכתב פניה למבקש לתשלום חוב הארנונה הומצא לו מכוח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) התשנ"ג-1992 (להלן – "חוק ההסדרים"), כבעל שליטה בחברה אשר הפסיקה את פעולתה ולא ניתן להיפרע ממנה, ונמסר לו כדין ביום 7.1.2007 ועל כן הטענה בדבר ידיעת המבקש אודות החוב רק ביום 17.9.2015 אינה עולה בקנה אחד עם העובדות.
המשיבה טוענת כי מניין הימים שחלף מאז קבלת ההודעה ועד להגשת הבקשה דנן עומד על למעלה מ-8 שנים, וכי נוכח השיהוי שנפל בפעולותיו יש לדחות את הבקשה, שכן הוא מעיד על ויתור הזכות. עוד טוענת המשיבה, כי ראוי היה שלא להגיש את העתירה בד בבד עם הבקשה דנן.
עוד טוענת המשיבה כי לאורך השנים נשלחו למבקש ולחברה הודעות חיוב לכתובות הרשומות, ואף נשלחו לו עיקולים צד ג'. בנוסף, המשיבה מציינת כי המבקש לא פירט בדבר שיחות טלפוניות שקיים עם נציגי המשיבה בשנים 2011, 2012 ו-2014, בהן הוסבר לו מהות החוב והוא אף טען כי יבדוק ויסדיר את החוב, אך המבקש לא עשה כן.
המבקש השיב לתגובת העירייה. בתשובתו, טוען המבקש כי הוא כופר בסמכותה של המשיבה להשית עליו אישית את חובה של החברה בהתאם לחוק ההסדרים, וכי החוב הושת עליו בניגוד לחוק. המבקש איננו כופר בזכותה של המשיבה להיפרע מהחברה.
עוד טוען המבקש כי יש לאפשר לו לשטוח טענותיו בהליך שיפוטי ראוי, לאור העובדה שמדובר בגבייה רטרואקטיבית ובהרמת מסך "רחבה". כן טוען המבקש כי יש לנקוט הנכס שימש כמקום לינה לעובדים זרים, וכי החברה נדרשה לשלם ארנונה בגין הנכס על-פי סיווג מגורים, וכי חוק ההסדרים לא מאשר גבייה מינהלית מנכס כאמור.
עוד מציין המבקש ביחס לשיחות שתוארו בתגובת המשיבה, כי הן היו בעניין החברה ולא בעניינו האישי, וכי נאמר לו כי ההליכים לגביית החוב הופסקו (הוקפאו/הושהו) החל משנת 2011, וכי החוב, למיטב זכרונו הוא של 50,000 ₪ בלבד. על כן, המבקש טוען כי לא ברור כיצד הוטלו עיקולים לאורך השנים 2012-2015. באשר לאישורים שצורפו על-ידי המשיבה, הוא טוען כי חלק מדרישות התשלום לא נדרשו, ועל כן לא נמסרו לידיו.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה ובתשובת המבקש, החלטתי לדחות את הבקשה להארכת מועד.
תקנה 3 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2001 (להלן – "התקנות"), קובעת: