עת"מ 2017-02-15 ו' נ' משרד הביטחון - אגף שיקום

מבוא

השאלות הטעונות הכרעה בשלב זה, הן האם יש סמכות ענינית ומקומית לדון בעתירה.

העותר הגיש ביום 1.2.2015 עתירה מנהלית נגד המשיב משרד הביטחון – אגף השיקום על החלטת רופא מחוזי, ד"ר עמאר מרזוק מיום 7.8.2014 (נספח א לעתירה) בה הוחלט להפסיק את הליווי לעותר (להלן: ההחלטה), בנוסף הוגשה העתירה בענין אי הספקת תרופות ו/או טיפול רפואי במועד למערער על ידי המשיב כמתחייב על פי דין.

בהחלטתי מיום 2.2.2015 ביקשתי מהעותר שיבהיר מה מקור הסמכות העניינית של בית משפט זה לדון בעתירה ומהו הנוהל אותו מבקש העותר לאכוף. העותר מסר הבהרתו ביום 15.2.2015, המשיב מסר עמדתו בשאלת הסמכות וביקש לסלק את העתירה על הסף מחוסר סמכות, העותר מסר ביום 22.3.2015 תגובתו לעמדת המשיב ולבקשה.

יובהר כי חודש לאחר הגשת העתירה, הגיש העותר ביום 1.3.2015 בקשה למתן צו ביניים, בקשה שבניגוד להחלטתי לא הועברה על ידי העותר למשיב ולכן היא טרם נדונה.

טענות הצדדים

1. העותר הבהיר כי אופן הטיפול בבקשה של נכה לליווי, סמכויות ועדת הליווי ואופן קבלת ההחלטות, קבועים בנוהלים והוראות פנימיות של המשיב שחלקם מפורסמים לציבור וחלקם לא. העותר צירף כנספח הוראת אגף שיקום נכים 50.14 ,"ליווי לנכי צה"ל" טיוטא לסבב הערות. לטענת העותר על המשיב היה לפעול בהתאם לעקרונות הקבועים בטיוטא. העותר טוען כי אין הוא מבקש לאכוף נוהל ספציפי אלא הוא עותר לביטול ההחלטה לביטול הליווי מהנימוק שההחלטה אינה סבירה ולא מנומקת על פי כללי המשפט המינהלי ופוגעת בו בצורה בלתי מידתית.

    

2. המשיב ביקש להורות על סילוק העתירה בשל העדר סמכות מקומית ועניינית ובשל השיהוי הניכר בהגשתה. לטענתו לבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בעתירה שכן על החלטת הרופא המחוזי שהוזכרה בבסיס העתירה, ניתן להגיש ערר לרופא מוסמך מרחבי, ועל החלטתו של האחרון ניתן להגיש ערר לרופא המוסמך הראשי שרק עליה קמה הזכות להגיש עתירה מנהלית, על כן יש לטענתו לדחות את העתירה בשל העדר סמכות עניינית. כן יש לדחותה בשל השיהוי בהגשתה, שכן העתירה הוגשה בחלוף כששה חודשים ממועד מתן ההחלטה.