עת"מ 18999-09-15

עיינתי בטיעון המשלים שהגיש העותר והגעתי למסקנה שהעתירה אינה יכולה להתברר במתכונתה הנוכחית.

בפיסקה א' של פיסקת הסעדים, התבקש סעד שיורה לממלאי תפקידים שונים בעיריית חיפה ("העירייה") לפנות לתובע הפועל בשם המשיבה 7 ולהורות לו להעמיד לדין את המשיבים 8 ו-9 ("המשיבים") על פני הדברים, וגם עפ"י הטענות בעתירה, לא ברורה הסמכות המיוחסת לממלאי התפקידים בעירייה להורות לתובע כיצד לפעול ולא מצאתי לכך התייחסות בטיעון המשלים.

באותה מידה גם לא מצאתי בטיעון המשלים הבהרה המסבירה את סמכותם של ממלאי התפקידים השונים להורות לתובע איזה עונש לדרוש אם וכאשר יורשעו המשיבים.

בדומה לכך לא מצאתי בטיעון המשלים הסבר לסעד המתבקש בפיסקה ג' של פיסקת הסעדים ומכוח מה הוא מתבקש כלפי כל אחד מהמשיבים 1-7.

תקנה 7(2) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) תשס"א-2000, מאפשרת לבית המשפט למחוק עתירה, בשלמותה או בחלקה, ונראה לי כי בנסיבות העניין יש מקום להידרש לסמכות זו. כמסתבר מהעתירה, טענתו העיקרית של העותר היא שהעירייה והוועדה המקומית נוקטות מדיניות של אכיפה בררנית בכל הנוגע לאכיפת חוקי התכנון והבניה כלפי המשיבים. ייתכן, ומובן שאיני נוקט כל עמדה בעניין זה, שיש ממש בטענותיו אלה של העותר והן ראויות לבירור, אולם מכאן ועד להגשת עתירה המכוונת באופן אישי כנגד ממלאי תפקידים עוד רחוקה הדרך. על כל פנים, האופן שבו נוסחה העתירה מכביד על בירור ענייני של טענות העותר ולכן אני רואה להורות שעל העותר לתקן את כתב העתירה כך שהמשיבים שיצוינו בה יהיו הרשויות המנהליות (כמשמען בחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים) שאת החלטותיהן או העדרן הוא מבקש לתקוף.

העתירה המתוקנת תוגש תוך עשרים ימים והעתקה יימסר לכל המשיבים ודבר המסירה יצוין בכתב העתירה.

ניתנה היום, כ"ה תשרי תשע"ו, 08 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.