תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ נ' משרד הפנים/מינהל התכנון ואח'

זו בקשה להשלמת טיעון בתשובה לטענות המשיבים 1,2,3, בדרך של טיעון נוסף או בדרך של הארכת מועד להגשת עיקרי טיעון. הבקשה מוגשת בהסכמת המשיבים 1,2,3 וללא הסכמת המשיבה 7, אלה נווה, וללא תשובות המשיבות האחרות.

בהחלטתי מיום 14.5.17 ציוויתי על המצאת הבקשה לב"כ אלה נווה בעתירתה, עו"ד בצר, שיגיב עד 16.5.17. אין אישור מסירה לעו"ד בצר ואין תגובה מטעמו, אך בינתיים נמחקה עתירתה של גב' נווה, ואין עוד צורך בתשובת עו"ד בצר שייצג אותה.

נראה מתוך הבקשה, כאילו מדובר בתוספת קטנה לדיון, ולא היא. העותרת, המיוצגת על ידי עורכי דין מיומנים וערה היטב לתקנות סדרי הדין, ראתה זכות לעצמה שלא להגיש עיקרי טיעון, למרות חובתה לעשות כן, ולמרות שכל מה שנדרש ממנה היה יכול להתקיים על ידי משפט אחד של הפנייה לאמור בעתירה. לא ניתן לכך כל טעם של ממש. על כן, הוגבלו טענות העותרת (המשיבה בעתירה אחרת המאוחדת לדיון עם עתירה זו) על פי התקנות. מתן רשות, כבקשת העותרת, לטיעון נוסף (לרבות על ידי הארכה מאוחרת לדיון של המועד להגשת עיקרי טיעון), שהיה עליה לטעון במסגרת טיעוניה בתיק, אינה אלא הפיכת סדר הטיעון, או התחלת הטיעון מחדש, כאילו לא קיימנו עד עתה שני דיונים בעתירה. למרבה הפלא, המשיבים 1,2,3 מסכימים לכך, וגם המשיבה 7 , למרות הנזקים שהיא טוענת להם, לא התנגדה אלא אמרה שהיא משאירה את הענין לשיקול דעת בית המשפט, מטעמים מעשיים. אפשר הטעמים המעשיים מובילים דווקא לדחיית הבקשה, אבל זו היתה עמדתה של הגב' נווה.

לאור העדר התנגדות לבקשה, הדרך הראויה היא להתחיל את כל הדיון מחדש, תוך חיוב העותרת בהוצאות, לפי הכללים שנקבעו בפ"ד ששון נ' קדמה. ואולם, מכיוון שחלק מהמשיבים הסכימו, והחלק האחר לא התנגד, לא אחייב בהוצאות. אף לא אחייב בהוצאות לאוצר המדינה, למרות בזבוז הזמן בשתי ישיבות ועיקום הדיון, שכן המדינה מסכימה למעשי העותרת.

על כן, אני מקבל את הבקשה במובן זה, שביום הדיונים הבא, 22.5.17, אתחיל את הדיון בעתירה מחדש, תוך שהעותרת נחשבת כמי שהגישה עיקרי טיעון, בהם הפנתה לאמור בעתירה. הצדדים רשאים להסתמך על מה שכבר נאמר בדיונים הקודמים ולהוסיף עליהם כמידת רצונם.

ניתנה היום, כ"ב אייר תשע"ז, 18 מאי 2017, בהעדר הצדדים.