העובדות שבבסיס העתירה, הן אלה:
העותרים 1 ו-2 ביקשו להתקבל ללימודים, בשנה"ל התשע"ו, בכיתה א' בבית הספר לטבע, סביבה וחברה בתל-אביב – יפו. בית ספר זה הוא מוסד חינוכי ממלכתי יסודי הנמצא בסמוך למקום מגוריהם של העותרים. העותרים 1 ו-2 – כמו גם יתר התלמידים המבקשים להתקבל לבית הספר – נדרשו לעבור "מבחני מיון", קרי: הליך קליטה שהוא תצפית בת כשעתיים, אשר מטרתה לעמוד על התאמתם למסגרת החינוכית דנן (להלן: "הליך הקליטה". כמתואר בכתב התשובה מטעם המשיבה 3, הליך הקליטה נערך על ידי מורים מצוות בית הספר. זוהי מעין סדנה אישית וקבוצתית של התלמידים הפוטנציאליים, המבקשת לדמות את שגרת הלימודים בבית הספר, קרי: סיפור, דיון על הסיפור, חקר בעלי חיים עם זכוכית מגדלת, בניית בית גידול. התצפית מיועדת לבדוק סקרנות, גילוי עניין, רצון ללמוד, מסוגלות לגעת בבעלי חיים, צומח וסביבה, עצמאות ושיתוף פעולה בקבוצה). לאחר מכן, נערכת הגרלה בין התלמידים שעברו בהצלחה את התצפית (עמ' 5 – 6 לכתב התשובה של המשיבה 3).
אין חולק על כך שדרך המלך היא שתלמיד ילמד במוסד חינוך המצוי בקרבה למקום מגוריו (סעיף 20 לחוק חינוך ממלכתי, התשי"ד – 1953) ולשם כך, נתכוננו אזורי רישום אחדים בתחומי הרשות המקומית (ראו תקנה 7 לתקנות לימוד חובה וחינוך ממלכתי (רישום), התשי"ט – 1959). אף המשיבה 3 מודה בכך שמוטלת עליה חובה לשבץ תלמיד לבית ספר המצוי באזור מגוריו. קבלה לבית ספר "אזורי" אינה נשענת, אפוא, על תצפיות או בחינות כלשהן. לעומת זאת, בית הספר לטבע חברה וסביבה ביקש (ומבקש) להיות בית ספר על אזורי בתחום הרשות המקומית. משמעות הדבר היא, בין היתר, שהרישום לבית הספר אינו מוגבל לאזור שבו הוא ממוקם. הרישום אליו פתוח לכל תושבי שטח השיפוט של הרשות המקומית. ברם, הקבלה לבית ספר על אזורי אינה "אוטומטית" על סמך הימצאו בקרבת מגורי התלמיד.
בהיותו "על אזורי", מתקיים "תהליך המבטיח שתהייה אינטגרציה ולא יווצר מצב של סגרגציה חברתית מסוג כלשהו וכן שיהיה שוויון בסיכוי להתקבל אליו וללמוד בו" (סעיף 4.3.1 לחוזר מנכ"ל 3.1-40 עדכון נוהלי הוועדה לבתי ספר ייחודיים אזוריים ועל-אזוריים ואזורי בחירה מבוקרת וביצוע ניסוי מקדים להרחבת אזורי הרישום ברשויות מקומיות – נספח ד לכתב התשובה של המשיבה 3). על הרשות המקומית לקבל אישור הוועדה הנזכרת להגדרתו של בית ספר פלוני כ"על אזורי" וממילא לדרכי הקבלה לבית הספר.
ביום 3.4.14 נתקיים דיון בבקשה לאישור בית הספר לטבע סביבה וחברה כבית ספר ייחודי על אזורי. דיון זה נערך לפני הוועדה לבתי ספר ייחודיים על אזוריים ואזורי בחירה מבוקרת של משרד החינוך. בדיון זה השתתפו (נוסף על חברי הוועדה, וביניהם ראש מינהל החינוך בעיריית תל אביב – יפו, הגב' לב), גם גב' ברעם, מנהלת בית הספר וגב' צימרמן, המפקחת על בית הספר, שתצהירה תומך בכתב התשובה מטעם המשיבים 1, 2 ו-4.
בתום הדיון, החליטה הוועדה לאשר את בית הספר כייחודי על אזורי, בתנאים אחדים ובהם "תהליך הקליטה הנוכחי מאושר לרישום לשנה"ל תשע"ה" (ראו סעיף ג (ה) בעמ' 4 לפרוטוקול הדיון, נספח 3 לכתב התשובה של המשיבות 1, 2 ו-4). בהמשך לכך, שלחה יו"ר הוועדה, הגב' וינשטיין, מכתב אל מנהלת בית הספר (שכזכור, נטלה חלק בדיון הנ"ל), ובו מכתב כהאי לישנא: "הוועדה לבתי ספר ייחודיים על אזוריים ואזורי בחירה מבוקרת, דנה בבקשתכם בישיבתה ביום ה', 3.4.14 והחליטה להכיר בבית הספר לטבע ולסביבה כבי"ס ייחודי על אזורי בתחום העיר תל אביב לשנת הלימודים התשע"ה ... הוועדה מאשרת את הפעלת המוסד כבי"ס ייחודי על אזורי בתחום טבע וסביבה לכיתות א' – ו' לשנת הלימודים התשע"ה, בכפוף לתנאים הבאים ..." (ראו מכתב משרד החינוך מיום 20.5.14, נספח א' לכתב התשובה של המשיבה 3).
מרכז הכובד הוא באישור שניתן לתהליך הקליטה של תלמידים לבית הספר לשנת הלימודים תשע"ה בלבד. לשון אחר: אישור זה אינו תקף לשנה אחרת כלשהי, פרט לשנה"ל תשע"ה; לשון ההחלטה אינה סובלת כל משמעות אחרת. העותרים 1 ו-2 ביקשו, כזכור, להתקבל כתלמידים בבית הספר לשנה"ל תשע"ו.
והנה, חרף העדרו של אישור לתהליך הקליטה לשנת הלימודים תשע"ו, נקט בית הספר בהליך הקליטה לשם מיון וקליטה של תלמידים לשנה"ל תשע"ו (יוזכר כי הליך הקליטה הוא עריכת תצפית כמבואר לעיל). בחודש ינואר 2015 הפיץ מינהל החינוך התרבות והספורט של העירייה, דף מידע למציגים מועמדות לבית הספר לשנה"ל תשע"ו. בדף המידע הובהר הליך הצגת המועמדות לכיתות א' ונכתב בו כי חלק מן ההליך הוא "השתתפות בתצפיות קבוצתיות הנערכות בבית הספר ..." (נספח ב' לכתב התשובה של המשיבה 3).
תמצית טענות הצדדים
טענת העותרים, אשר נטלו חלק בהליך הקליטה האמור (ונדחו), היא בין היתר כי הליך זה של קליטה על סמך תצפית והערכה, אינו חוקי וכי על כן יש להורות על קבלת העותרים 1 ו-2 לאלתר לבית הספר. סעד נוסף שנתבקש הוא ביטול מבחני המיון לצורך רישום ללימודים בבית הספר, החל משנת תשע"ז. סעד אחרון זה אינו עומד לדיון ולהכרעה.
המשיבה 3, עיריית תל אביב – יפו, סבורה כי אין להיעתר לסעד המבוקש. בין שאר טעמיה לכך, טוענת היא כי אפילו נפלה שגגה בידי הרשות באי-קבלת האישור הפורמלי לעריכת תצפיות לקראת שנה"ל התשע"ו – אזי שגגה זו נפלה בתום לב, מהטעם שאישור כזה ניתן לה לשנה הקודמת והרשות סברה כי משניתן לה אישור לשנה"ל תשע"ה, "... אישור זה יינתן לה גם לשנים הבאות, קל וחומר משלא הובא לידיעתה באופן מפורש שאישור כזה לא ינתן, תוך הנמקה מתאימה לאי חידושו ותוך מתן אפשרות לרשות להביע נימוקיה ..." (עמ' 2 לכתב התשובה). העירייה מוסיפה וטוענת כי ניתן אישור מאת הוועדה להכרה בבית הספר כייחודי על אזורי, לתקופה של 3 שנים וכן שאינטרס הציבור, קרי: תלמידי בית הספר שעמדו בתנאי הקבלה, גובר על האינטרס של העותרים, מה גם שלא ניתן לצרף העותרים 1 ו-2 לכיתה א' הואיל ומצבת התלמידים בשתי כיתות א' – מלאה עד אפס מקום וקליטת העותרים 1 ו-2 משמעה הוצאת שני תלמידים אחרים. העירייה אף סבורה כי משבחרו העותרים להשתתף בהליך הקליטה, הם למעשה הביעו את הסכמתם לעקרונותיו וכעת, שוב אין הם יכולים להלין על התהליך בדיעבד.
אף המשיבים 1, 2 ו-4 סבורים שאין להיעתר לסעד העומד כעת על המדוכה, לאמור: קבלת העותרים 1 ו-2 כתלמידים בבית הספר. זאת, הן מטעמים של שיהוי ומעשה עשוי. השיהוי הוא בכך שלאחר מסירת ההודעה כי העותרים 1 ו-2 לא נתקבלו, הודעה שנשלחה ביום 31.5.15 (נספח ב' לעתירה), פנו העותרים בערר ביום 11.6.15 (נספח ג' לעתירה) ועררם נדחה ביום 28.6.15 (נספח ד' לעתירה). חרף זאת, רק ביום 6.9.15 פנה בא כוחם של העותרים למנהלת אגף החינוך בעירייה ומנהלת המחוז במשרד החינוך במכתב ובו פרס את טיעוניו באשר להליך הקליטה וביקש לקבל העותרים 1 ו-2 לאלתר לביה"ס (נספח ז' לעתירה). פניית העותרים לבית המשפט הייתה רק ביום 11.10.15, קרי: כחודש וחצי לאחר תחילת הלימודים וממילא לאחר קליטת 82 תלמידים בכיתות א'. עם זאת, דעתם של המשיבים 1, 2 ו-4 אינה נוחה מכך שהעירייה נטלה לעצמה חירות להורות על עריכת תצפיות במסגרת הליכי הקבלה לשנת תשע"ו, למרות שלא התקבל אישור לכך מאת הוועדה לבתי ספר ייחודיים, על אזוריים ואזורי בחירה מבוקרת.
דיון
הגם שהדיון נועד להיות דיון מוקדם, הוסכם לדון ולהכריע בסעד הנזכר בסעיף 3(ב) לעתירה כאילו הוגשו כתבי תשובה (ראו תקנה 8(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א – 2000). לאחר עיון בכתבי הטענות ושמיעת טענות הצדדים (לרבות דברי מנהלת בית הספר, גב' ברעם), אני סבור כי יש לקבל העתירה אך זאת – לא באופן שבו נתבקש הסעד הנדון, כי אם באופן שונה במקצת.