פרנקל נ' ועדת האתיקה של לשכת עו"ד

לפניי בקשה למתן צו ביניים המורה שלא לקיים את דיוני בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין עד להכרעה בעתירה העיקרית של העותר. במסגרת עתירה זו, מבקש העותר צו מניעה קבוע האוסר על המשך הדיונים בקובלנה המשמעתית שהוגשה נגדו עד לאחר שיומצאו לו פרוטוקול המשיבה שאישרה את ההחלטה להגיש נגדו קובלנה, נימוקי ההחלטה לקבול נגדו וכן כל ממצא ראייתי אחר ששימש את המשיבה לשם כך. עוד מבוקש להורות למשיבה לגנוז את הקובלנה נגד העותר.

העותר הגיש גם בקשה לצו ארעי במעמד צד אחד, אלא שבקשתו זו נדחתה בהחלטה מיום 3.8.2017 (כב' השופטת ר' רונן).

בגוף בקשתו, העותר מלין קשות על המשיבה ועל הפרקליט היוצא מטעמה. בקצירת האומר הוא טוען כי המשיבה לא איפשרה לו להשמיע את טענותיו בפניה בטרם הגישה נגדו את הקובלנה המשמעתית, וגם לא הציגה את נימוקיה להחלטה להגיש את הקובלנה, והכל תוך הפרת הדין החל בענין זה, כפי שנקבע בבית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (להלן: "בית הדין הארצי"). עוד טוען העותר כי כאשר העלה את טענותיו בפני בית הדין המשמעתי שדן בקובלנה, נמנע בית הדין מלהכריע בטענותיו המקדמיות כפי שהדין מחייבו לעשות, והפנה אותו תחילה להגשת עתירה בבג"צ, ולאחר מכן, הציע לו לשוב ולפנות אל המשיבה. דא עקא, פנייתו למשיבה לא הועילה והקובלנה נותרה על כנה, מבלי שהמשיבה תמציא לו את פרוטוקול הישיבה שנערכה בעניינו.

מנגד, המשיבה טוענת כי דין הבקשה והעתירה גם יחד להדחות על הסף, משום שהעתירה אינה מגלה עילה להתערבות בית המשפט לעניינים מנהליים, נוכח הכלל לפיו הסמכות להורות על הגשת קובלנה משמעתית נתונה למשיבה, ומידת ההתערבות השיפוטית בשיקול דעת זה הוא מצומצם ביותר. לגופו של ענין, המשיבה בחנה את טענותיו של העותר והגיעה למסקנה כי יש להמשיך בניהול הקובלנה נגדו, לאחר שמצאה כי ישנו יסוד סביר להרשעתו של העותר. בכל הנוגע לפרוטוקול הדיון שלא גולה לעותר, הרי שמדובר בתרשומת פנימית שאין חובה לגלות. בנוסף, מדובר בנסיון של העותר לערער על החלטת ביניים של בית הדין, דבר שאיננו אפשרי אלא במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי.

ביום 10.8.2017 עורר בית המשפט (כב' סג"נ צ' צפת) את שאלת הסמכות העניינית של בית המשפט לעניינים מינהליים, והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב בקשר לכך, כאשר העותר טוען לקיומה של סמכות כזו ואילו המשיבה טוענת להעדר סמכות.

לאחר עיון בחומר, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לצו ביניים להדחות, מהטעמים שיפורטו להלן.