אבייב ואח' נ' משרד הפנים

הרקע לעתירה:

בפני עתירה להסדרת מעמדה של העותרת בישראל מכוח קשר נישואין לעותר שהוא אזרח ישראלי. המשיב החליט על הפסקת ההליך המדורג ומתן הוראה לעותרת לצאת את הארץ לאחר שהעותר מסר הודעה למשרדי המשיב בחדרה לפיה הוא מנתק את הקשר עם העותרת ולאחר שנערכו לעותרים ראיונות במסגרתם עלו ראיות המצביעות על העדר כנות הקשר בין העותרים. כעת, במסגרת העתירה שהוגשה לביהמ"ש לעניינים מנהליים, נטען כי מדובר במשבר זמני חולף בין בני הזוג וכפועל יוצא מכך הוגשה העתירה לחדש את ההליך המדורג בעניינם של העותרים.

העותר, אזרח ישראלי, יליד 1955, נישא לעותרת, ילידת 1971, אזרחית רוסיה, ביום 9.10.10 ברוסיה. העותרים הגישו בקשה למתן מעמד מכוח נישואין והעותרת קיבלה מעמד ארעי באשרת א/5 מיום 9.9.12 ועד ליום 13.6.15, עת הופסק ההליך המדורג בעניינם של העותרים, זאת לאחר שביום 26.4.15 הגיע העותר למשרדי המשיב בחדרה והודיע בכתב שהעותרת בוגדת בו ושהוא מבקש להפסיק את ההליך. בעקבות פניית העותר זומנו העותרים לראיון וביום 30.4.15 נערך להם שימוע ממנו הסיק המשיב שהיחסים ביניהם הגיעו לסיומם אך העותרת מעוניינת לשמור על הקשר על מנת להמשיך לחיות בישראל. על כן, ביום 17.5.15 נשלח לעותרים מכתב הפסקת הליך.

ביום 30.5.15 הוגש ערר על החלטת המשיב וביום 23.6.15 נשלחה החלטת המשיב בדבר דחיית הערר בנימוק לפיו לא צורף לערר מכתב מנומק ומשכנע מטעמו של המזמין המסביר את פשר בקשתו לחזור בו מהבקשה להפסיק את הקשר, זאת לאחר שביום 13.4.15 ביקש להפסיק את ההליך המדורג ולאחר שבריאיון שהתקיים עלה שמערכת היחסים בין העותרים פסקה לאור טענותיו המבוססות של העותר על בגידתה של העותרת עם חבר לעבודה (טענה אותה גיבה בראיות שהציג לפקידת המשיב – הודעות SMS המלוות בתמונות אינטימיות ששלחה העותרת לחבר שלה לעבודה) וטענתו של העותר כי פתח בהליכי גירושין. על כן, התבקשה העותרת לעזוב את הארץ בהתאם להחלטת המשיב.

טענות הצדדים:

העותרים טוענים כי החלטת המשיב הינה שרירותית, איננה מידתית ואינה ראויה בנסיבות העניין. נטען כי הערר שהגישו העותרים נדחה ללא הפעלת שיקול דעת וללא התייחסות לכלל הראיות, האסמכתאות והעדויות שהוגשו למשיב וצורפו לכתב הערר. נטען כי הערר נדחה בנימוק כללי וסתמי ובטענה כוזבת כי לא צורף לכתב הערר מכתב מנומק מטעם העותר כאשר צורפו לכתב הערר הצהרות מפורטות ומנומקות של בני הזוג חתומות ומאומתות כדין, אשר מסבירות את יחסי בני הזוג לאחר המשבר אשר בא וחלף בחייהם ומעידות כי בני הזוג מעולם לא נפרדו וממשיכים את חייהם המשותפים יחד. העותרים טוענים כי החלטת המשיב חוזרת בחלקה על החלטה קודמת של המשיב מיום 17.5.15 ומסתמכת על הודעתו היחידה של העותר מיום 13.4.15 אשר נמסרה למשיב לאור המשבר הקטן אשר חל אצל העותרים באותה תקופה אך חלף לאחר פרק זמן קצר. נטען כי עצם הגשת הערר והמסמכים התומכים בערר, לרבות הצהרות בני הזוג, מעידים על כך כי העותרים לא נפרדו מעולם. נטען כי לאחר המשבר הקטן והחולף בחייהם יחסי בני הזוג התחזקו והם מתגוררים תחת קורת גג אחת, מנהלים משק בית משותף ויחסי אישות ואוהבים אחד את השני. נטען כי העותר הצהיר בהצהרתו כי אינו מתכוון להיפרד מאשתו ואף לא הגיש שום הליך לפירוק הנישואין ולא פתח בהליכי גירושין והמשיב התעלם מכך ומכל הראיות שהוגשו וצורפו לערר.

לטענת העותרים החלטת המשיב ניתנה כלאחר יד ומבלי שנעשה בירור מעמיק, תוך פגיעה אנושה בזכותם של בני הזוג להתגורר יחד ולנהל חיים משותפים ותא משפחתי כזוג נשוי לכל דבר ועניין. נטען כי ההחלטה לוקה בחוסר סבירות קיצוני ואינה מתחשבת בכך שהעותרים הינם זוג נשוי שבנה משפחה ומערכת זוגית הדוקה במהלך חמש השנים האחרונות. עוד נטען כי הימנעות ממתן המשך מעמד לעותרת והרחקתה מישראל כעת אינה מידתית ואין כל פגיעה בציבור אם העותרת תישאר בישראל והמשיב ימשיך ויבחן במהלך ההליך המדורג את עניינם של העותרים תוך בחינת כנות הקשר גם בהמשך ההליך.

המשיב טוען כי טענות העותרים בעתירה אינם אלא פיקציה בכדי לשמר מצב בו יתאפשר לעותרת לשהות בישראל ואין בהן כדי להעיד על כנות הקשר. נטען כי הקשר בין העותרים הגיע לסיומו ובהתאם לגרסאות העותרים כפי שנמסרו למשיב אין ספק שאין בין העותרים קשר כנה והם אינם עומדים בדרישות הנהלים. נטען כי פנייתו של העותר מיום 26.4.15 מדברת בעד עצמה ובראיון שנערך לעותרת העותרת טענה רבות נגד העותר והקשר נגדו ואף ציינה כי כל רצונה להישאר בישראל וכי לא מתקיים קשר כן ואמיתי בין העותרים. נטען כי העותרת טענה טענות בדבר בעיות נפשיות של העותר ואף הודתה כי פיתחה קשר עם גבר אחר. נטען כי הבעיות במערכת היחסים שתוארו בפני המשיב אינם מעידים על בעיות קטנות וחולפות כנטען בעתירה אלא ההיפך. נטען כי הראיות מעידות על העדרו של קשר בין העותרים לתקופה ממושכת, על נתק ובעיות שהן מעבר לבעיות רגילות וריבים שמתרחשים בין בני זוג. המשיב טוען כי העותר העלה טענות שאותן תמך בראיות בדבר בגידה לכאורה וגרסת העותרת בשימוע שנערך מעידה על כך שהיא מבקשת לשמור על קשר עם העותר רק כי הדבר מקנה לה אשרת שהייה בישראל. על כן, נטען כי המשיב הגיע למסקנה כי העותרים אינם מקיימים קשר כנה ופעל בהתאם לנהלים בהפסקת ההליך המדורג.

דיון בעתירה:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוצגו לעיוני הגעתי למסקנה כי יש לדחות את העתירה שכן לא נפלו בהחלטת המשיב פגם או אי סבירות המצדיקים התערבות של בית המשפט לעניינים מנהליים.

כידוע, על פי החוק מוקנית הסמכות למתן אשרות ורישיונות ישיבה לשר הפנים. מתחם שיקול הדעת המסור לשר הפנים בהחלטתו אם להעניק רישיון ישיבה (או אזרחות) למי שאינו אזרח ישראלי הוא רחב (ראו לעניין זה: בג"צ 10609/07 זועבי נ' שר הפנים, פסקה 43 (17.5.2011); בג"צ 4156/01 דימיטרוב נ' משרד הפנים, פ"ד נ"ו(6) 289, 293 (2002); בג"צ 758/88 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מ"ו(4) 505, 520 (1992)). למבקש רישיון ישיבה או אזרחות אין זכות קנויה לקבלם. הסמכות ושיקול הדעת מסורים לשר הפנים. עם זאת, אין מדובר בשיקול דעת מוחלט. כמו כל הפעלת סמכות מנהלית, גם שיקול דעתו של שר הפנים בהחלטותיו על מתן רישיון או אשרה נתון לביקורתו של בית המשפט במסגרת עילות הביקורת המנהליות המוכרות.

ביהמ"ש לעניינים מנהליים אינו מציב את שיקוליו במקום שיקולי הרשות המקצועית ואינו מתערב בהחלטת הרשות אם ההחלטה סבירה במובן זה שהיא מהווה אחת ההחלטות הסבירות שניתן היה לקבל באותן נסיבות ואם לא נפל בה פגם המצדיק התערבות. ראו:בג"צ 376/81 משה לוגסי נ' שר התקשורת, פ"ד ל"ו(2), 449 (1981);בג"צ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד מ"ה(3), 678 (1991); בג"צ 2887/04 סלים אבו מדיגם נ' מינהל מקרקעי ישראל, לא פורסם (15.4.07); בג"צ 4004/07 רימה טרונישבילי נ' משרד הבריאות, לא פורסם (19.7.07).

בעניינם של העותרים פנה העותר אל המשיב וטען כי הוא מעוניין להפסיק את הקשר עם העותרת. העותר אף הציג למשיב ראיות לכך שהעותרת בוגדת בו ומבקשת ליצור קשרים רומנטיים עם גברים אחרים. המשיב ערך לעותרת שימוע במסגרתו גם העותרת טענה טענות המעידות על כך שהקשר בין העותרים איננו עוד קשר כנה ואמיתי מזה זמן רב. במסגרת הראיונות שבוצעו לעותרים עלו ראיות לחוסר כנות הקשר ולא לבעיות חולפות כפי שנטען בעתירה. הראיות מעידות, כטענת המשיב, על העדרו של קשר אמיתי וכנה בין העותרים מזה תקופה ממושכת, נתק ובעיות שהן מעבר לריבים רגילים שמתרחשים בין בני זוג. יש בדברים שהובאו בפני המשיב ואשר הוצגו גם בפני ביהמ"ש כדי להצביע על כוונתה של העותרת לשמור על קשר עם העותר רק כדי להמשיך ולהחזיק באשרת שהייה בישראל. העותרת אף ציינה במהלך הריאיון כי היחסים שלה עם העותר אינם טובים כבר שנה וחצי וכי למרות זאת לא הגיעה למשרד הפנים להודיע שלא טוב לה משום שאין לה לאן לחזור, אין לה עבודה ברוסיה ואין לה מקום לישון שם אצל אמא שלה.

על כן, בנסיבות העניין, ובהתאם לראיות שהוצגו בפני המשיב, לא ניתן לקבוע כי החלטתו של המשיב הינה בלתי סבירה או כי ההחלטה ניתנה בניגוד לדין ולנהלים. החלטתו של המשיב אף נומקה והוסבר בה בדיוק כיצד הגיע המשיב למסקנה בדבר העדר כנות הקשר בין העותרים. בסיכומו של דבר, כאמור, לא מצאתי בהחלטה פגם או חוסר סבירות המצדיקים התערבות.

אוסיף עוד כי תקינות ההחלטה המנהלית נבחן על בסיס הראיות והטענות שהובאו בפני הרשות המנהלית. במבחן זה אין עילה להתערב בהחלטה. ככל שחל שינוי מהותי בבסיס הנתונים פתוחה הדרך להגיש בקשה חדשה לפתיחה של הליך מדורג. ככל שתוגש בקשה חדשה שתיתמך בראיות מספיקות כי אז ישקול המשיב את הבקשה. לעת הזאת, על בסיס הנתונים שהוצגו בפני הרשות המנהלית ובפני בית המשפט – דינה של העתירה להידחות.

אשר על כן, לאור המפורט לעיל, העתירה נדחית.