אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> עת"מ 10630-04-14 בנימין בעמ נ' עיריית קרית אתא

עת"מ 10630-04-14 בנימין בעמ נ' עיריית קרית אתא

תאריך פרסום : 25/05/2015 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
10630-04-14
17/08/2014
בפני השופט:
דר' מנחם רניאל

- נגד -
עותרת:
בנימין בעמ
משיבה:
עיריית קרית אתא
פסק דין
 

 

זו עתירה מינהלית כנגד דרישת המשיבה לתשלום היטל סלילית רחובות והיטל תיעול בסך 324,119 ₪. שתי דרישות אלה נמסרו לעותרת בסמוך ליום 18.2.09, בגין עבודות שהחלו, כאמור בדרישות, ביום 6.12.01.

 

לטענת העותרת, דרישות אלה התיישנו, מכיוון שחלפו יותר משבע שנים, בין תחילת העבודות להוצאת הדרישות. לטענת המשיבה, הדרישות לא התיישנו, שכן צו התחלת עבודה ניתן בשנת 2003, והעותרת אינה רשאית לטעון שהדרישות התיישנו, הן משום שטענת התיישנות היא מגן ולא חרב, והן משום שאיחרו וגם השתהו בהגשת עתירתם המינהלית.

 

העותרת טענה גם טענות לגופו של החישוב וזכותה של המשיבה להטלת היטל סלילה והיטל פיתוח. בין היתר טענה, שלא נסלל כביש, והרחבת הכביש אינה יוצרת זיקת הנאה המצדיקה הטלת היטלים. המשיבה טענה, שעל פי חוק העזר, ניתן להטיל היטלים גם בשל הרחבת רחוב, וכך אכן בוצע ברחובות הגובלים בנכס.

 

עתירה מינהלית מוגשת כנגד החלטה של הרשות, לרבות העדר החלטה מקום שהיה על הרשות להחליט. כעולה מן העתירה, העתירה מוגשת כנגד דרישות התשלום משנת 2009. בתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) תשס"א – 2000 (להלן תקנות סדרי הדין) נקבע שעתירה תוגש במועש נקבע לכך בדין, ואם לא נקבע מועד כאמור, "תוגש העתירה בלא שיהוי, לפי נסיבות הענין, ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה, או מיום שנודע עליה לעותר, לפי המוקדם". עוד נקבע בתקנות סדרי הדין, שבית המשפט רשאי להאריך את המועד שנקבע להגשת עתירה, לפי בקשת הארכה, וכי הוא רשאי לדחות עתירה מחמת איחור בהגשתה אף אם הוגשה לפני חלוף 45 ימים.

 

לא הוגשה על ידי העותרת בקשה להארכת מועד להגשת העתירה, ולכן סמכות זו אינה רלבנטית לפסק הדין. יש כאן שלושה מושגים נפרדים- התיישנות; שיהוי; איחור בהגשה. עילת תביעה מתיישנת אם לא הוגשה עליה תביעה תוך 7 שנים; שיהוי נקבע לפי נסיבות הענין, סובייקטיבית ואובייקטיבית; איחור בהגשת עתירה נקבע לפי ספירת ימים.

 

טענת התיישנות כלפי העותרת אינה עולה בדרך כלל. עילת העתירה היא ההחלטה שניתנה, ומאחר שהמועד שנקבע להגשת עתירה הוא 45 מקבלת ההחלטה, הסיכוי שהעילה תתיישן, כלומר שיחלפו 7 שנים מקבלת ההחלטה, קטן מאד.

 

עולה מן התקנות, ששיהוי חל רק בתוך 45 הימים מקבלת ההחלטה, או מועד אחר שנקבע להגשת העתירה. אם חלף המועד, אין צורך לדון בשאלה אם העתירה הוגשה בשיהוי, מכיוון שהעתירה הוגשה באיחור. אמנם, לעיתים נדון האיחור כשיהוי (למשל בעע"מ 1330/09 דנון נ' המועצה המקומית בנימינה), אבל מושגית, אין מדובר בשיהוי אלא באיחור בהגשת העתירה. האיחור הוא תוצאה של ספירת ימים, ואין צורך לדון בשאלה אם בנוסף על הגשת העתירה באיחור, היה בכך גם שיהוי אובייקטיבי וסובייקטיבי ו/או פגיעה בשלטון החוק. "משהותקנו תקנות סדרי בדין ומשנקבע מועד ספציפי ומיוחד להגשתה של עתירה לבית המשפט, זו הדרך בה שומה עלינו ללכת ואלה מועדים שהוטל עלינו לכבדם" (עע"מ 1981/02 קיסר הנדסה ופתוח בע"מ נ' מדינת ישראל).

 

אין ספק שהעתירה, שהוגשה ביום 6.4.14, הוגשה זמן רב לאחר המועד האחרון להגשת העתירה על פי התקנות, 45 ימים מיום 18.2.09. העתירה הוגשה בחלוף כיותר מחמש שנים לאחר קבלת ההחלטה, ולכן הוגשה באיחור ודינה להיות מסולקת על הסף עקב כך.

 

העותרת טענה שמחמת סד הזמנים שנקצב בדין להגשת עתירה, נאלצה להגיש את עתירתה תוך הצבת הנחות והשערות מכיוון שפניותיה למועצה נענו בחומה של שתיקה והתעלמות. אני דוחה טענה זו. ראשית, העתירה לא הוגשה בסד הזמנים שנקבע בדין להגשת עתירה. לא ניתנה לאחרונה כל החלטה שאילצה את העותרת להגיש כעת את העתירה. כל מה שנעשה לאחרונה הוא שבהמשך לפניות העותרת מיום 10.6.12 ומדצמבר 2013, שלח בא כוח העותרת מכתב נוסף שבו איים בהגשת עתירה ביום 12.3.14. אין במשלוח מכתב זה הארכה של המועד להגשת עתירה ואין הוא מתחיל מחדש את מירוץ המועדים להגשת עתירה. שנית, לא נסתרה טענת המשיבה, שבסמוך לאחר הוצאת הדרישה ומאז, נמסרו לעותרת כל הפרטים שנדרשו לגבי דרישות התשלום, הבסיס להן וחישובן. שלישית, טענה זו של המשיבה נתמכת גם בפניות הספורות של העותרת לאורך השנים, בכתב, מיום 10.6.12, ומדצמבר 2013. מפניות אלה עולה כי היו בידי העותרת הפרטים הדרושים, לאחר בדיקות שערכה ותשובות שקיבלה במשך השנים שחלפו. על כן, אני קובע כי הטענה העובדתית, שלא נמסרו לעותרת פרטים שיאפשרו לה להגיש עתירה על פי ההחלטות שגולמו בדרישות מפברואר 2009, אינה נכונה. מכל מקום, על פי דין, אין התכתבויות בין העותר למשיבה כדי לעקוף את המועד הקבוע בדין או להוות הצדקה להארכת התקופה להגשת עתירה (עת"מ 4011/07 אילן גלבסקי נ' יעקב פרץ).

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ